חברי הטוב ביותר לא היה אף פעם בסיני. אני מאוהבת במקום הזה מאז גיל תשע עשרה. נסענו לשם, לרבוץ בחוף ולטייל בהר הגבוה וזה היה שבוע קסום של סוף הנעורים שמשום מה אני לא זוכרת כקסומים בכלל. למרות שהם היו.
תיכננו את החופשה הזו, מבחינתי גם כדי לא להיות פה בימי הזיכרון-עצמאות, כבר הרבה זמן. שנה שעברה כשנסעתי לבדי הוא אמר שאני משוגעת, אבל אז כשלא הייתי פה, התחולל הרצח בבר-נוער, ממש קרוב ובעיקר נפשית אלינו. והוא הבין שסכנות יש בכל מקום ואמר שבפעם הבאה שאני נוסעת הוא בא.
ועכשיו האזהרות החדשות. ותחושת הלסמוך יחד עם תחושת אחריות צצות בזו אחר זו. אני לא הייתי פה שבועיים, התודעה שלי רגועה והלב פתוח לרווחה, כך שבשביל האפקט הנפשי, סיני לא חסרה לי. ובכל זאת, סיני.
אשמח לשמוע דעות.
תגובות
תתחדשי על האתר.
בקשר לסיני, מבלי לפרט יותר מדי, הפעם זה באמת.
אל תסעי.
יורם
תתחדשי ואל תסעי לסיני. סעי לאכזיב. גם שם יש ים נהדר וחוף עם חול. או לנחשולים. או לחוף דור. או לאשקלון. או לאשדוד. בקיצור, אין סיבה להיכנס לאיזור עם התראות כאלה חמורות. אין סיבה. שמרי על עצמך. ואולי תבואי לשבת מחר 45 דקות. שוב בשקט.