לפני שנה הזמינו אותי להרצות בבית דניאל על הספר שלי "בת של רב" בפני קהילת הגיל השלישי.
כמתבקש מהקהל, דיברתי על סבתא שלי, אחת מכוכבות הספר.
הסבתא שיצרתי, שהאדרתי, שהערצתי, שהשמצתי, שתיעדתי ויחד עם זאת בדיתי את חייה.
הסבתא שביקוריה מארצות הברית היו קסומים, ששנותיה האחרונות לאחר העלייה שעשתה היו מלוות בטענות.
בין הקהל הייתה אישה עם בתה, נתיבה כפתורי, שבדיוק ביקרה משיקאגו ורכשה את הספר שלי.
כעבור יום היא רשמה לי שכשהניחה את הספר במדף הספרים של בתה, אצלה היא מתארחת, היא מצאה עותק של הספר, חתום על ידי שניתן לבתה שרון! שוב שלוש דורות, שוב גלגולו של סיפור, שוב נשים נודדות בין אמריקה לישראל. דמיון אדיר לספר שלי. את הבת, כלומר הנכדה, הכרתי בכלל דרך עולם המדיטציה הבודהיסטית.
שנה לאחר מכן, כשהבת חזרה לארצות הברית, והאם דווקא לארץ, כתושבת חוזרת, הזמינה אותי נתיבה לחוג ספר אליו היא שייכת ברמת אביב. היא הגיעה עם העותק של בתה עם ההקדשה באנגלית. העותק שלה, עם ההקדשה בעברית נותר בבית בשיקאגו. שוב הגלגול הידוע…. התהפכות היוצרות.
חשבתי שכל-כך מעט אנחנו מעזים להסתכל על הסבתות שלנו כעל בני אדם שחיו ופעלו בעולם והיו להם קשיים קטנים ודילמות גדולות בדיוק כמו לנו. אנחנו נוטים לעשות מהם משהו מיתולוגי מרוחק.
סיפרתי להם שלא מזמן, בחנוכה, דיברתי בבית האבות 'גני עומר' בו התגוררה סבתא בעשור האחרון של חייה.
שם בעומר ממש התרגשתי. היו אנשים שעוד זכרו אותה. הם זכרו אישה אינטלקטואלית, חריפה ומצחיקה. זו הייתה הגדולה שלה. עם השכלה פורמאלית די מינימאלית היא ידעה לעשות רושם מדהים. והיא באמת קראה המון ובעיקר הייתה STREET SMART כדבריה.
סבתא כל-כך רצתה שתהיינה פעילויות באנגלית, ועוד ספרותיות, ועוד כאלו שמכבדות את המשפחה שלה! היא בטוח לא הייתה יכולה לדמיין שיום אחד, אני ארצה על ספר בו היא מככבת. למרות הקושי של דמותה אני די בטוחה שהיא הייתה אוהבת את הספר ובטח לא הייתה מרשה שהייתי מזניחה את התרגום שלו לאנגלית.
כפי שהייתה אוהבת לומר- AS LONG AS THEY SPELL YOUR NAME RIGHT.
את זה שעוד שבוע אנחנו טסים עם שירה להודו, היא בטוח לא הייתה אוהבת אבל כפי שהייתה אומרת, וכך גם פתחתי את הספר שלי :WHAT YOU WANT AND WHAT YOU GET ARE TWO DIFFERENT STORIES