אחד השירים האהובים עלי של אהוד בנאי.
ואני אוהבת כמעט את כולם. בחרתי בכותרת כי מקשיבה תוך כדי הקלדה לתוכנית בה הוא מרואיין בגל"צ.
"פגשתי" אותו רק ב1993 בשנת שירות בצופים. למרות שאת מאמי הכרתי עוד כשקינאתי באחותי הגדולה כשנסעה לצוותא ת"א לצפות במחזה בשנות ה80.
זמן הוא דבר שמעסיק אותי. וגם חלומות, מוות, חיים. מה לא….
אני לקראת נסיעה ליעד חדש וזה מרגש מאוד.
ובנוסף גם מתכננת לחזור לעוד סיבוב נוסף של חיים לא ידועים.
רוצה לשוב כמה שיותר אל "לוח" חלק כפי שהיה מכנה את היומן, חיים באר.
מעניין או אולי ברור שמציינת דמויות גברים שהשפיעו עלי מבחינה תרבותית.
מאמי היא אישה כמובן…. שנוצרה בידי גברים כמובן.
בפרשנותי את איילת שקד, היא סוג של מאמי שהשתגעה אך על כך בפעם אחרת.
ועכשיו לחדשות הטובות.
התפרסמה ביקורת משמחת וטובה באנגלית על ספרי "בת של רב" שתורגם בכשרון ע"י שירה עתיק.
הנה היא הביקורת מהמגזין הפמינסטי היהודי- לילית
על המגזין לילית, שמעתי כל החיים שלי.
כמו מגדלור שאליו צריך לכוון, להתייחס, לצרוך, מגזין שמאמצע שנות השבעים קורא לעצמו פמיניסטי, בועט ויהודי.
אמא שלי הכירה לי אותו כמובן, מנויה ותיקה ומשתמשת תרתי משמע….
כמה כיף שזמנו לא עבר.
