מכירים את זה כשאתם מגשימים חלום?
ממש חלום גדול, לא להוציא ספר או ללדת, לא לנסוע ליפן, אלא לעשות סרט קצר.
להשלים אותו אחרי שנדחית בכל קרן אפשרית ועוד מכאלו שנותנות חוות דעת חכמות ובכל זאת יצאת לצלם, להשלים אותו אחרי שכתבת לו את התסריט לפני עשרים פאקינג שנה!
להשלים ולהגיש לפסטיבל ירושלים, שכמובן דחה את הורסיה התסריטאית שלו, ואין לך אפילו את החשבון פייסבוק של בנהזוג שלך כי חסמת אותו בפני עצמך, ואין לך שום גג לצעוק מעליו- עשיתי זאת!!!!
אז אני מכירה את זה וזה מרגיש ממש ממש טוב! ואם לא היה את הבודהה שלימד שממילא אין אני, ואם כך מה הטעם בחלומות והגשמות, וכמובן שיש טעם, פשוט אל תאחזי בהם ואל תגדירי עצמך דרכם, אז לולא הוא הייתי קופצת מהגג ההוא.
ועכשיו התגלית של הקורונה שאני רוצה להיות סטנדאפיסטית ולהיות מצחיקה ומפורסמת ופאק הבודהה צדק, לא כי זה לא יקרה, כי אני לא, כי זה מדרון חלקלק של סבל!!!
ולפחות אם אחליט להתגלש שם במדרון, אצעק כל הדרך למטה – פאק הבודהה צדק!
לסרט קוראים "קצב לא אחיד" ועזרו לי כל-כך הרבה תנאים ואנשים לעשות אותו שעוד רבות יסופר בו בביצתי הקטנה. קטנטנה. כי אפילו אתר רשימות נסגר, ועוקבים בקושי יש לי, אבל פאק הבודהה צדק, והאושר שלי לא תלוי בכל זה!!!
