שוב היום שהעניק לי חיים חדשים

קטע שאני מאוד אוהבת התפרסם בניו-אייג' נרג'י. נחמד לא להיות מעודכן בפירסום של דברים שאת כותבת. מי ייתן ואוכל לעשות זאת גם כשאהיה בארץ.

וגם מסתבר שיש אתר חדש לתובנה! ממש מרגש ויפה. בעלון השלישי הערוך ונראה יפיפה ממבט ראשון ומרפרף (חן, חן תמי!!!!) התפרסם הקטע שכתבתי בניו-אייג' במלואו. האמת שנושא הגיליון התעוררות הוא שהנביע את הכתיבה. אז שוב תודה לעמותה שהיא בית, לב, דלת ועוד כל-כך הרבה דברים.

היום ששינה לי את החיים התרחש בדיוק לפני אחת עשרה שנים, ב29.7, היום בו קרתה לי תאונת דרכים. חציתי במעבר חצייה את דרך נמיר פינת ארלוזרוב וקטנוע התנגש בי. כששואלים אותי אם התאונה הייתה קשָה, אני עונה שבשבילי היא הייתה קשָה. כביכול יצאתי שלמה לגמרי חוץ ממה שנקרא (ועם השנים למדתי להכיר יותר ויותר מקרוב) "פגיעת ראש". מונח זה אומר כל מיני דברים והדרך שעשיתי מאז אותה פגיעה הייתה ועדיין עצומה ומתפתלת, מתנגשת ומקבלת, מתישה ומעניקה.

השנה, ערב התאונה זכיתי לספר אותה בספרדית לבחור צרפתי ליד מדורה כבויה תחת שמיים צרפתיים בהם העננים שוב ושוב, בכל צבע ואור, נראים כיצירת אומנות. שמתי לב שעדיין קשה לספר את הסיפור כלאחר יד. יש שם עדיין משהו תקוע, כאילו רק להגיד את המילים מחזיר משהו מאז.

חוץ מזה הכל סביב הסיפור השתנה ללא הכר. אני כמובן צריכה לראות מחר איך תהיה ההרגשה. עכשיו זה כאילו שיש את התאריך, את היום הזה אבל המשמעות שלו שונה, קצת כמו יום נישואים של אנשים שהתגרשו. כל שנה עד הגירושין התאריך קיבל משמעות אחרת ונחווה אחרת וגם זכרון החתונה הלך והתעמעם עד שכאילו הוא נעלם. אבל הוא ישנו. הוא פשוט שינה פנים ושינה זכרונות והקשרים.

בשבילי הדבר המדהים הוא שזה כבר הפך לחלק מהחיים שלי ולא למשהו שקרה לי. ואם לדייק את זה, אלו השנים האחרונות העטופות בדהרמה- בחיים שבהם כבר כל יום הפך להיות כל-כך משמעותי, כל יום הוא יום שמשנה קצת את החיים שלי, בכל יום אני מרגישה שאני חיה ושזה נס שאני חיה, שאני זוכה לחיות את החיים שלי. יש לי רופא כמו זה שהציל לי אז את החיים ויש את הרופא האולטימטיבי- הבודהה. (לא במובן מעריץ משתחווה ובוודאי לא במובן אל, פשוט כדוגמא, כהשראה למישהו שהתעורר.) יש לי תרופה והיא הדהרמה- החיים כפי שהם מבלי לדחות או לחשוק בהם ולחשוב שהם שלי וחייבים לי משהו. ויש לי אחים ואחיות שתומכים בהחלמה- הסנגהה ולפחות מישהי אחת שאני לא מכירה שרוצה לקרוא אותי. ושלחה לי מייל מדוע אי אפשר לעשות לאתר שלי מנוי. ואני לא ידעתי שאי אפשר. מקווה שאפענח זאת מתישהו.

 ויש את הסרטון שהשתמשתי בו בהצגה, סרטון שהוא שיר

ואת השיר הזה שהתפרסם בגיליון "שבו" בעריכת עוזי אגסי

יום צילום באחת עשרה לספטמבר

מסתבר שיש עניין בזיכרון

ודיכאון ואיך הם מצטלבים

כמו במשחק

סולמות ונחשים.

גם את ריח בית החולים

אני לא זוכרת והראש המאותת

כמו מגדלור מקולקל,

מצביע לחוף לא מציאותי, עמוס

בקייטנים חגורים.

דכאון וזיכרון תלויים בשלט מחלקתי

בקבר של מרדכי נמיר-

שנת תשל"ה, י"א באדר,

האם מישהו יצלם את הקבר שלי?

כל העבר נוכח, אז מה אם איני זוכרת.

יש לי את כל החיים לנסות שלא יהיה חם.

 

 

גם ועוד שני שירים, חלק מפואמה על תל-אביב

 

2. נתיבות עולם

                   

הצומת בה חלמתי את מותי

השתפצה ואין הכר.

שלוליות הדם הפסיכודאליות

נגררו מתחת לאוטובוס

מיפרקים ועתה מסמנות

בנצנצים מתכתיים

את המסלול הבטוח ביותר לנהיגה.

 

אי התנועה בו צפיתי בעצמי מחליקה

כרקדנית מגושמת, מארח אדנית

פרחונית המקנאת באדמומית חברתה

המשתקפת בזגוגית המסעדה.

 

רק צבעי היסוד של הרמזורים

נותרו כשהיו והתעקשותי

לשוב ולחלום.

3. חורף

בשבת, בתחנה המרכזית הישנה

פיצחנו בוטנים ועקבנו אחר

יצאנית צעירה לבושה לבן

ואתה אמרת שקשר מצליח עם הבעיות

מתאימות זו לזו והאם אזכור אותך בשנת

אלפיים ועשרים.

 

בימות החול, צומת הטראומה שלנו, נמיר

פינת ארלוזרוב ולהפך, מורכבת

מפחד ומזכרון הממאנים להיפגש

כמו הילדה שנמשכה ללמוד מה זה

"חם" על בשרה והפכה לקְדֵשָה.

 

במצרים העתיקה שקלו את לב המת

ואתה ממשיך לומר 'לא להיבהל מאהבה'

ו'לבן זה צבע לא מחמיא'.

לתרגל מדיטציה בדרום צרפת זה כמו שזה נשמע…

על "להגיע" כתבתי פה בנרג'י. מעניין ושונה לכתוב מפה.

לעשות מדיטציה בצרפת זה כמו שזה נשמע או יותר נכון כמו שזה נראה דרך הירוק האינסופי או מורגש בבלוטות הטעם של הבישול הצרפתי או דרך השחייה בנהר כשחם!כפי שתראו  מקסים פה.

אחרי נחיתה בפרנקפורט ובטולוז וחמש שעות ברכבת, הגעתי לעיר בשם פריגו, שהייתה נראית בהתחלה כמו כפר עם נהג מונית אחד בלבד שרצה שישים יורו, במקום עשרים. למרות שהיה תשע בערב ולא ידעתי לאן בדיוק אני אמורה להגיע, המשכתי לחשוב שיהיה בסדר ואכן כך היה. חצי שעה ניסיתי לברר במלון בו כפי הקלישאה לא דיברו אנגלית, איפה נמצא המקום שאליו אני צריכה להגיע (עדיין יש אור, כמעט עד עשר) אבל ללא הועיל ואפילו ניסינו את המספר שאחראית שכמותי רשמה לי ביומן ואיש לא ענה כדי שאקח לשם טרמפים כמעט התייאשתי, אבל יצאתי משם כשאני אומרת לעצמי- אל תבכי. ואיך שאני יוצאת מוכנה להוציא את הכסף ניגשתי לאיזה רכב חונה עם בחור צעיר שהיה נדמה לי שיש לו מאלה (מין שרשרת בודהיסטית) על הצוואר, כדי לשאול. המאלה הייתה שם אבל הוא לא הכיר את המקום הזה, ואחרי חיפוש באייפוד שלו ובג´יפי אס הצרפתי שלו, הוא וחבר שלו שקנה שווארמה, לקחו ממני עשרים יורו בשביל הדלק והביאו אותי עד לכאן. בדרך הוא סיפר שהוא מתרגל זן בודהיזם ושהוא וחבר שלו מעולם לא נסעו לאזור הזה. מדובר בעשרים דקות מפריגו! ככה זה כשחיים במדינה ענקית. כשירדנו מהאוטו אפילו שבאמת כבר התחיל להחשיך הוא הראה לי את מעלה הגב שלו, שם הסתבר שיש לו קעקוע של בודהה קטן. מקסים לא?
וכאן כל-כך מקסים! ממש מקום ריטריט של חמישה כוכבים, הלילה הראשון באוהל היה מעולה והאוכל פה מעולה, אבל באמת באמת מעולה. באגטים וגבינות צרפתיות ובישול צמחוני של מיטב המטבח האירופאי! עם שפים מוסמכים!! וכמובן הנהר. הנהר העצום ממנו משקים ואפילו עשינו בו קייאקים בזיל הזול.
והריטריטים ען מורה מבריק בשם  מרטין איילרוד. גירסא צעירה ועדכנית יותר של כריטסופר טיטמוס. קסם של מורה שכבר ישבתי בשני קורסים שלו בארץ. ו כשהוא פה בבית עם אישתו שמעבירה שיעורי יוגה והכלב שלו, הלימוד מקבל עוד יותר נוכחות ואמת.

המקום הזה יושב על נהר כך שנכנסים לרחוץ בנהר כל הזמן ויש ערסלים והכל מצוייד מדהים, עם אולם מדיטציה מהסרטים, שבנו נזירי זן, בקיצור תענוג. למדיטציה בהליכה יש מגוון עצום של אפשרויות- ליד בריכת הדגים, בשדה ירוק של חלומות, על תעלת מים ועוד ועוד! ועוד! 

ומילה אחרונה על הארץ. היום במדיטציה חשבתי על המשפט ככל שאני מתרחקת, אני מתקרבת. הרגשתי את זה מאוד חזק ביום האחרון של הריטריט כשהרבה אנשים קיפלו את האוהלים שלהם בניחותא, יודעים לעשות קמפינג (אני קניתי לצורך הנסיעה אוהל ואגב, יש פה עוד אפשרויות לינה, (שוב מדהימות! סגנון צרפתי עם ריהוט שבדי של איקאה) פשוט יותר יקרות). בכל אופן הבטתי בכולם מתארגנים בניחותא ופתאום התחלתי לבכות, הבנתי כמה אנחנו לכודים במטר על מטר שלנו. כמה זה עצוב שאין לנו רכבות מהירות לקהיר או לדמשק, ואפילו לסיני מסוכן לנסוע. כמה רק בגלל תפיסות לא נכונות של הקיום אנחנו לכודים.וזה היה לי עצוב, וברור שעם כוח אנושי של דהרמה אנחנו יכולים לשנות את זה. אנחנו מוכרחים לשנות את זה.

קיץ נעים, אוהבת את כל מי שקורא ובכלל, אביגיל

מי מפחד מהחופש הגדול….

על היום הראשון של יולי כתבתי פה  בנרג'י

כשכתבתי את זה חשבתי שזה ממש מוצלח ומדבר אותי

כנראה כמו שהזמנתי את כרטיס הטיסה לצרפת

ועכשיו חשש ספק ופחד, לא בהכרח בסדר הזה, מבקרים אצלי כשאני מנסה לארוז ולנקות את הבית שאשכיר עוד הלילה

מרגישה כמו ילדה שרשמו אותה למחנה קיץ ארוך והיא מפחדת לנסוע, רוצה להתפנק מול המוכר

וכמו שאמר האחיין שלי, אני נוסעת עד לצרפת (אפילו לא לפאריז…), בשביל לשתוק חודשיים

אלו החיים שלי! אני ההורה שרשם, שכתב, שהזמין ואני גם הילד החושש, המתרגש, המתעצל, המתבלבל מול המילים שנכתבו ואני גם הרווח ביניהם שיודע שאני אהנה מכל מה שיגיע, לא משנה באיזה שפה ועל איזו אדמה אניח את האוהל, אוהל! אני! זה כבר סיפור של קיץ וזו היא תחילתו…. בינתיים עוד פה בבית, אין לי כוח להעביר לבית החדש…

והנה אני כבר פה

ואם מישהו מחפש איך ללמוד לשתוק, לאהוב, לחיות את החיים כמו קייטנה מתמשכת, לראותם כפי שהם מוזמן לזה:

קורס מבוא לויפאסנה בתל אביב

איכות תשומת הלב

בימי שני ב-20:00  בבית הסנגהא

בהנחיית אסף (סאטי) אל –בר ובת אל טולנאי

 

הקורס מתקיים במתכונת של שישה מפגשים שבועיים בני שעתיים בהם ירכשו המשתתפים בהדרגה את המיומנויות הנדרשות לתרגול תשומת לב וקשב בסיסי. הקורס יכלול תרגול, למידה ושיחה. ליבו של האימון הוא פיתוח איכות תשומת הלב שמאפשרת ראייה בהירה וצלולה של המציאות כפי שהיא. פיתוח תשומת לב קשובה, הנו יכולת עדינה הנרכשת באמצעות אימון התודעה.

 

במפגשים תינתן התייחסות לתרגול אישי בבית תוך תמיכה וליווי ליצירת הרגלי תרגול יומי ובהקשר לחיי היומיום. נתנסה בהתבוננות במוקדים השונים של תשומת הלב – הגוף והתחושות הפיזיות, הרגשות, המחשבות ושאר תכני התודעה – ונלמד למצוא את המרכז השקט שבתוכנו

הקורס מיועד למתחילים ולאלו המעוניינים לרענן ולחזק את התרגול האישי והוא מענה נהדר למעוניינים להיחשף לתרגול ויפאסנה וחוכמה בודהיסטית ולא יכולים להגיע לקורס מלא.

 

אסף סאטי אל-בר: מתרגל דהרמה ומדיטציה כדרך חיים מזה 13 שנה כולל תקופות תרגול ארוכות בתאילנד, נפאל והודו. איש חינוך וחוקר חינוך, בוחן כיצד עשויה התורה הבודהיסטית לתרום למחשבה החינוכית בת-זמננו. נשוי ואב לשני תינוקות מתוקים.

בת אל טולנאי: מתרגלת דהרמה ומדיטציה מזה עשר שנים. שהתה תקופות תרגול  באסיה ,אירופה  ובארץ. עובדת סוציאלית ומורת ליוגה, חוקרת ואוהבת את השילובים בין התחומים.

מפגש ראשון ב- 7\26

הקורס ניתן בדאנא– תשלום לפי ראות עיני המשתתפים ונדיבות לבם 

מלבד דמי הרשמה לעמותת תובנה  של 150 ש"ח לכיסוי הוצאות רישום.

            להרשמה: לטיסיה tovana.mavo@gmail.com                            0544977563