אז כשקיבלתי את משאלת חיי, מלגה בספריה הלאומית והיא הגיעה בתזמון הכי גרוע בעולם כי ילדתי לראשונה ילדה, התחלתי לכתוב רומן שיורכב מכמה דמויות. אחת מהן הייתה דמותה של יעל שמחה שנפטרה באותה שנה. די הזוי אבל בשנת 2013 כולל דצמבר 2012 הכרתי חמישה אנשים שנפטרו מסרטן. שלושה חברי סנגהה, חברת ילדות של ההורים וחברה פלשתינאית שגם גיסה נפטר במפתיע באותה שנה.
מיותר לציין שהרומן עסק בחיים ובמוות ובאיך שהם קשורים זה לזה במובן הכי עמוק שאפשר וגם הכי טריוויאלי וברור מאליו. הפוסט הזה נולד לפני כמה דקות והולך אל קיצו. וכל דבר זה ככה. אני, אתם, הבת שילדתי, וזה לא רוע הגזרה או חוסר מזל זה פשוט ככה זה.
אז מאוד שמחה שמהכתיבה שלי יצא לי מחזה שמשלב את הכתיבה של יעל, את החזון שלה ואת איך שהוא התרגם למילים בעזרת השחקנית המוכשרת שרון דנון שחברה אליי לאחר שהתקבלנו למרכז הבמה, פסטיבל ישראל.
פה יש בלוג מקסים שבןהזוג שלי יצר שעוסק בהצגה יש בו תמונות, כתבות שעלו, חוות דעת של צופים, טריילר ועוד הפתעות.
בלי בן הזוג איתן הרמן ההצגה הזו לא הייתה יוצאת לפועל בכל מובן שהוא!
ועכשיו יוצאים לסיבוב הופעות מקומי…. מתחילים בנטף- במקום המקסים שנקרא תיאטרון בחצר במוצ"ש הקרוב 30.7
ממשיכים לעומר, שם נולדתי, ליד באר-שבע ובאותו בית תרבות ראיתי את כל הצגות ילדותי וסרטים רבים מספור… ב7.8 שזה יוצא יום ההולדת של אמא שלי.
ומקנחים בצוותא ת"א ב15.8 בשתי הצגות באותו ערב, כי הביקוש גדול….
מה אומר ומה אספר, כשלא עסוקים בתיאטרון מודע ובלגדל ילדה מופלאה, אני עסוקה בללמד מיינדפולנס דרך מכון מודע ששיך למרכז הבינתחומי הרצליה. החיים שלי נהדרים כשאני שמה לב לכך ואני מודה על כך מאוד. כמה פשוט ולא צפוי.
