Monthly Archives: ספטמבר 2011

להיות לפני החגים ולהרגיש בלי. במובן הטוב וגם קצת הרע של ה"בלי". ושוב להיות בחוץ לארץ, מחוץ לארץ, שכמחליטים על מי מחוץ לארץ ולמי יש ארץ בכלל.

 וכל זה כשהחגים עומדים בפתח, בפתח של מי ואיפה?

על התחנה משבוע שעבר, ניו-יורק כתבתי בטור שלי בנרג'י פה.

לטייל ולא להיות חלק מקלחת החגים זה מוכר אבל גם לא, החלטות עצמאיות של זהות יהודית שצריך לקחת יחד עם בן הזוג. ותמיד לעסוק בטקסטים יהודיים, לעזור לחבר ותיק שעכשיו הוא שליח להכין ערכות לסוכות שיעסקו במחאת האוהלים הטרייה שלנו.

כשהיינו ברומא לפני שלושה שבועות ניסינו להיכנס לבית הכנסת היהודי בשבת אחר הצהריים, בזמן תפילת ערבית, ממש לפני הכניסה. אבל לבן הזוג הייתה גופייה וחברי הקהילה שבדיוק החלו להיאסף סירבו להכניסנו גם כשדיברנו עברית. וגם הם. זה לא משאיר רצון גדול לבקר בבית כנסת בתקופה בה צריך לקנות מושב.

ועכשיו סאן פרנסיסקו מדינת החופש והיופי. היא מזמינה אותך כמו ג'ק קרואק להיות בטלן דהרמה כלומר להכניס עוד אנשים לביתך וכמה שיותר ערומים ופשוטים וחיים, פשוט חיים, כך יותר טוב וזה פשוט נפלא!!!

לחיות ולטייל ואפילו גם להתפלל לאושר שלנו, האם זה לא אותו דבר? האם זה לא מחוייבותנו להגדיל את הרצון הזה אצל כל האנשים?

מילים יפות מאוד על טיול ועל חיים מצאתי אצל חברתי לדרך הדהרמה, תמי ברקאי, והחלטתי לחמוד אותן כי הן כל-כך מדויקות גם לי:

טיול הוא יצור חופשי, הוא חי. אם לא מפריעים לו הוא מתכנן את עצמו ומוליד את עצמו בכל רגע. אי אפשר באמת לתכנן אותו, ולא לשלוט בו בכוח. צריך רק להקשיב לו. הטיול שלי כמו כל דבר התנהג בהתאם לחוקי הקארמה והלידה מחדש, רעיונות כל כך פשוטים וכל כך מורכבים שנשענים על ההנחה הבסיסית, שכל דבר שמתקיים – נוצר מתוך מה שהתקיים ברגע שקדם לו. אין רגע שבו התחיל הכל ואין רגע שבו הוא יגמר: יש רצף של התרחשויות והשתנויות בלתי פוסקות.

פלסטין לא מחכה לי… זמן של שינויים, של אנשים, של שחרור מעצמנו או של התבצרות בעצמנו

המון זמן לא העלתי פוסט. החיים גדולים וסוחפים יותר מן הצורך וההרגל לתעד אותם.

על נסיעות ושינויים גאוגרפיים שמשפיעים על השינויים הפנימיים כתבתי בטור שלי בנרג'י

וגם על הנסיעה לרומא, שנגמרה לפני שבוע, כתבתי פה בטור שלי בנרג'י 

אני כל כך ברת מזל שלפעמים אני עוצרת ונושמת ומבחינה שזה קצת מבהיל כל השמחה הזו של להיות בחיים, להיות בזוגיות, להיות אני בעולם.

החיים כל הזמן מנסים אותנו, במיוחד שצריך לארגן אותם. והרי הם מתארגנים מעצמם אבל אנחנו לא נותנים להם. חושבים שאם ננסה לחסוך פה ולהוסיף עוד תוכנית שם הם ימלאו איזו הבטחה. ובאמת ככל שמרפים, ככל שנסחבים עם איזו עייפות, רואים שהם עדיין מתרחשים. למזלנו. וכך אפשר לפגוש צבי אמיתי באמצע הלילה בפרבר ניו-יורקי. הוא מחסל את הגדר החיה מבלי לדעת שזה שייך למישהו.

עכשיו אני בניו-יורק, מדינת הלחץ, כפי שהגדיר בן הזוג העיר הכי גרנדיוזית שהוא פגש. וזה עוד דבר. להיות בניו-יורק עם מישהו שאף פעם לא היה בה. סוף סוף ללכת על גשר ברוקלין כפי שתמיד תכננתי בכל עשרות הפעמים שהייתי פה. אני חושבת כמה זו עיר שכל הזמן צריכה לעמוד בציפיות של עצמה, להיות ניו-יורק, מרכז העולם. כמה זה קשה ומעייף, כמה שעות המהירות שלה, מה שנקרא RUSH HOUR הן בלתי נדלות ומעייפות.

השם של הפוסט היה מחווה להצגה של חנוך לוין שראיתי לפני שטסתי. אורזי המזוודות. הצגה מאוד טובה. כן, זה לא הכי מפרט, אבל זה הכי מדוייק לעכשיו. וגם את ההצגה מעגל הגיר הקווקזי בקאמרי אני מאוד מאוד ממליצה לראות! בראבא במיטבו!!!! הוא תמיד במיטבו בעצם, אבל תיאטרון במיטבו ביחד איתו זו פשוט חוויה אחרת. וכמה שאנחנו מצפים מעצמנו כל הזמן להיות במיטבנו. כמה זה קשה ולא הכרחי. כמו ניו-יורק. היא תמיד במיטבה, אז אולי גם אנחנו?

ולהיות רחוקים מכל ההמולה בישראל. קשה. וגם קל.

ולפעמים משמח ומעודד כשמקבלים במייל דברים כמו אלו:

הדברים המופיעים במכתב המצורף נכתבו כדי להשמיע קול שכל קהילת הדהרמה תוכל לשאוב ממנו תמיכה והעצמה, ולקבל עידוד להעז ולהשמיע עכשיו קול שונה, קול של התייחסות קשובה. תכני המכתב ודבריו של תיק נהאט האן ביום ה-11 בספטמבר, שכל כך רלוונטיים לימינו, יכולים לשמש חומרים להתעמקות ולדיון במפגשי הדהרמה השונים שבהם אנחנו נוטלים חלק.

אפשר למצוא את הטקסט של מכתב זה ב-

http://www.betkeshev.org/home/writings/writings04

ואפשר למצוא את הטקסט של תיק נהאט האן באנגלית, יחד עם התרגום לעברית, ב-

http://www.betkeshev.org/home/translations/translations01/text06

אנא עזרו להפיץ טקסט זה, בשלמותו או בחלקו, עם כל מי ובכל מקום ואופן שיראו הולמים

מאיר זוהר ואילן לוטנברג

לפני הסערה – פניה לקהילת הדהרמה:

קריאה לפעולה קשובה ביראת כבוד לחיים / 11 בספטמבר, 2011

המזרח התיכון הנפיץ עלול להתלקח בלהבות בעוד מספר שבועות, עם מתן התמיכה הפומבי של מדינות העולם להכרזה על הקמת מדינת פלסטין. 

בכל מקום באזורנו ישנם אנשים שוחרי שלום, שהיו יכולים ליישב את המחלוקות באמצעים של דו-שיח קשוב המביא להבנה הדדית, ומשא ומתן המכבד את הרצונות והצרכים של כולם, ומביא לפשרה של חיים משותפים יחדיו – אין לנו מקום אחר לחיות בו, אלא כאן ועכשיו עם שכנינו ועם עצמנו; וכולנו רוצים לחיות בכבוד, ולהיות חופשיים מפחד, איום ופגיעה. 

אבל יחד עם זאת, בשני הצדדים יש גם מידה רבה של קנאות והתלהמות והיצמדות לרעיונות ולאמונות, שעלולה להביא להתלקחות מחודשת של להבות של שנאה ושפיכות דמים; יש אדישות למצבו ולסיפורו של האחר, לרצונותיו ולצרכיו, שעלולה להביא לגל נוסף של אלימות ואכזריות; יש היאחזות בעקרונות נוקשים ומקודשים, שבשמם פוגעים בחיים של כולנו, והופכים את המקום הזה לבית גידול לפחד וטרור, התנכרות לזולת ושתלטנות של דעה אחידה. 

ולכן, אין שיעור לחשיבות של התייחסות קשובה בתשומת-לב למציאות חיינו, בזמן ובמקום ובמצב העכשוויים, בתוכנו ומסביבנו, בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין אחרים: להיות מודעים לפחדים ולכעסים, לרצונות ולצרכים, באופן אישי-פרטי ובאופן כללי, שלנו ושל אחרים; להיות נוכחים ולהכיל את הרגשות שמציפים ואת הדעות והמסקנות והרעיונות שמבעבעים ודורשים מוצא, פתרון לבעיה.

שורשי המלחמה הם חוסר הבנה ותגובתיות, פחד והיצמדות, ושורשים אלו הצמיחו מציאות סבוכה ואלימה שבה צרכים אנושיים בסיסיים – זכויות אדם וזכויות העם – נפגעים שוב ושוב; ולכן עלינו להעז לפגוש את המקומות והמצבים בהם אנחנו ושכנינו סובלים, ללמוד אותם ולהביט בהם נכוחה – רק הבנה הדדית והכרה בסבלו של האחר תאפשר לנו לעשות צעדים של שלום ואי-אלימות, להיות חכמים ולאו דווקא 'צודקים'.

החיים שלמים, אנחנו משפיעים ומושפעים, קוצים ופרחים – אנחנו מושפעים מהמתרחש סביבנו, ויחד עם זאת אנחנו גם משפיעים: מי ואיך שאנחנו וכל מה שבתוכנו באים לידי ביטוי במחשבות, מילים ומעשים; אבל ללא תשומת-לב והבנה אנו דנים את עצמנו לייאוש, שנובע מאמונה שגויה שאין בידינו לשנות את המציאות הקשה בה אנו חיים.

 רק תשומת-לב והבנה יאפשרו לנו לפעול באופן בהיר ושקול, שפוי וצלול, ללא תגובתיות עיוורת – פעולה בחמלה שיש בה מודעות למצוקה ולקשיים של כולם, בכל הצדדים; פעולה שמקבלת אחריות שלמה על המצב – לכולנו חלק במתרחש, כולנו שותפים; פעולה קשובה ביראת כבוד לחיים.

על החתום (בסדר אלפביתי): אבי פאר, אביב טטרסקי, אילן לוטנברג, גילי פאר, יונתן דומיניץ, יונתן הריסון, יעקב רז, כרמל שליו, מאיר זוהר, מיכל כהן, ערן הרפז, רני עובדיה, רקפת סנדיה בר-קמה, שימי לוי, תומר פרסיקו

*      *      *      *      *      *

נספח – מכתב פומבי שנכתב על-ידי תיק נהאט האן בעקבות הפיגועים של ה- 11 לספטמבר 2001, והמאורעות בעולם שבאו בעקבותיהם.

המכתב הוא תשובה לדבריו של הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש, אשר זמן קצר לאחר הפיגועים אמר כי "יש להכות בטרור". 

"להכות בטרור"/ תיק נהאט האן

"להכות בטרור", זהו ביטוי מטעה. הדבר בו אנו מכים אינו הסיבה או המקור האמיתי של הטרור. הדבר בו אנו פוגעים הוא חיי אדם. בעודנו מכים, אנחנו זורעים זרעים של אלימות. פעולה כזו רק תגרום לעוד שנאה ואלימות בעולם. זה בדיוק מה שאנחנו לא רוצים לעשות.

הטרור נמצא בליבם של בני-אדם. עלינו להסיר את הטרור מהלב. עלינו להימנע לחלוטין מהרס ליבם של בני-אדם, לא בגוף ולא בנפש. עלינו לזהות את מקורו של הטרור, כך שיהיה ניתן להסירו. מקורו של הטרור הוא אי-הבנה, חוסר סובלנות, שנאה, נקמה וייאוש. לא ניתן לאתר את מקורו של הטרור באמצעיים צבאיים. לא ניתן להגיע אליו באמצעות פצצות וטילים, לא כל שכן להרסו. רק עם התרגול של התבוננות לעומק הדברים תוכל הבנתנו לגלות את מקורו של הטרור ולזהות אותו. רק עם התרגול של הקשבה עמוקה וחמלה יהיה ניתן להתמיר אותו ולהסירו. 

לא ניתן להפיג את החשכה בחשכה נוספת. חשכה נוספת רק תעבה את החשכה. רק האור יוכל להפיג את החשכה. לא ניתן להסיר אלימות ושנאה באמצעות אלימות ושנאה. נהפוך הוא, זה רק יגרום לאלימות ולשנאה לגדול אלף מונים. רק הבנה וחמלה יכולות לפוגג אלימות ושנאה. 

שנאה ואלימות נמצאות בליבם של בני-אדם. טרוריסט הוא אדם עם שנאה, נקמה, אלימות ואי-הבנה בליבו. עשייה ללא הבנה, עשייה מתוך שנאה, אלימות ופחד, רק עוזרת לזרוע טרור נוסף, ומביאה טרור לבתיהם של אחרים ובסופו של דבר בחזרה אל בתיהם של התוקפים. הפילוסופיה של "עין תחת עין" רק יוצרת סבל ושפיכות דמים נוספים ועוד אויבים. אחת הפגיעות הגדולות ביותר ממנה אנחנו סובלים, נובעת מעשייה לא נכונה ומחשיבה מוטעית שכזו. חברות שלמות חיות בפחד מתמיד, ועצביהם מותקפים יומם ולילה. מצב זה של מבוכה, פחד וחרדה, הוא מצב מסוכן עד מאוד. הוא עלול לגרום למלחמת עולם נוספת, והפעם מלחמה הרסנית באופן הגרוע ביותר. 

עלינו ללמוד להשמיע עכשיו את קולנו בעד השלום, כך שקולם של ההבנה והאהבה יישמע ברגע היסטורי זה, רגע מסוכן ומכריע. אלו מאיתנו שהם בעלי-אור, עליהם להציג את האור לראווה ולהגיש אותו לזולת, כך שהעולם לא ישקע בחשכה מוחלטת. לכולם יש בליבם זרעים של התעוררות והבנה. הבה נעזור זה לזה לגעת בזרעים אלו בתוכנו, כך שלכולם יהיה אומץ להשמיע את קולם. עלינו להבטיח שהדרך בה אנו חיים את חיי היומיום שלנו לא תיצור טרור נוסף בעולם, באמצעות חוסר סובלנות, שנאה, נקמה וחמדנות. עלינו לטפח צריכה בתשומת-לב, חוסר אפליה, ולא לתת את ידינו למעשי עוולה. אנו צריכים התעוררות משותפת וכוללת, כדי לעצור מהלך זה של השמדה עצמית. 

יש להזמין את המנהיגים הרוחניים של העולם להשמיע את קולם בתקיפות, לדבר בעד פתרונות של שלום לבעיות העולם, ולהביא לכל האומות והעמים מודעות ביחס לתורה של חמלה ואי-אלימות. 

 על-ידי הבנה של טבע הסבל האנושי ושל הסיבה לסבל, אנחנו נדע את האופן הנכון כדי להתחיל לרפא את הבעיות הגדולות של כוכב-לכת זה.