לפני שבוע בעודי מניקה את בתי בבית הוריי, שהוא גם התפאורה לספר שלי, חשבתי לעצמי שלולא הספר שכתבתי, הספר בו התלוננתי על חוסר תשומת לב (כולל מחסור בהנקה) ובכלל על העובדה שנולדתי לבית הזה (איזו טענה משונה!) לא הייתי נמצאת במקום המופלא בו אני נמצאת כעת.
ולא, לא העובדה שיש לי זוגיות מדהימה ותינוקת עם אישיות קסומה (שנה וחמישה חודשים, אך בעיניי היא תינוקת) היא זו שמניחה אותי היכן שאני רוצה להיות (וזו ההגדרה בעיניי למופלא), אלא השמחה שיש השלמה לי בבית בו גדלתי. הכל כולל הכל. השלווה והקשר שיש לי עם הוריי, הידיעה שהם עשו מה שביכולתם ולא מתוך רצון להרע לי, ועוד הרבה דברים ברוח הזו, שינו את איכות חיי בצורה שקשה לתאר אבל היא נוכחת אצלי כמעט כל יום. אם דליה רביקוביץ' כתבה שרק האבק ליווה אותה, הרי לאבק שהיה כבר אין כוח על היום-יום.
התרגול הבודהיסטי אותו אימצתי לפני כעשור פתח את הדרך לתובנות ולתחושות הללו אך ברור לי שהספר שכתבתי ושיצא לאור ב'אבן חושן' אחראי במידה רבה על הטרנספורמציה הזו. אני חושבת שגלעד סרי לוי בביקורת שלו, כתב את זה הכי טוב שאפשר, והנה הפאנץ' ליין משם: הספר מומלץ במיוחד לאלה מתוכנו המאמינים שאם רק נרצה לגלות את האמת על ילדותנו, ונעבוד מספיק על עצמנו הפנימי נזכה להתבגרות, הבנה, פיוס השלמה וכל השאר, לחובבי אווה אילוז קצת פחות.
השנה האחרונה הייתה שנה מאתגרת. התמזל מזלי לזכות במלגת פרדס של הספריה הלאומית. זכיתי להיות המבוגרת בחבורת סופרים מוכשרת ומצד זו עם הספר הכי טרי ומצד שלישי להיות אם טריה. החוויה הזו, ובמיוחד האמהות, יכולה לפרנס ספר שלם ומי יודע, אולי היא תעשה זאת יום אחד, אבל אין ספק שהרבה דילמות חיו בי ולמרות שהייתי מוקפת ספרים, אהדה ועידוד הכתיבה, מעט פעמים חשתי את כוחה של הספרות לעזור לי.
כחלק מהמלגה קיבלנו את האפשרות לערוך ערבים ספרותיים עם מקורות ההשראה שלנו. אני בחרתי בדרור בורשטיין, ובתחילת השיחה אני מסבירה למה. אפשר עכשיו לצפות בזה פה בשיחה עם דרור בורשטיין זה מדקה 7:30 עד 12:40 וכדאי לצפות בזה גם כי דרור מעביר שם כמו מין שיעור של בודהיזם על רגל אחת וגם נותן טעימה לדינמיקה שהייתה לערב. במידת מה אני מסבירה שם את מה שאני כותבת פה עכשיו אבל אחרת… כדאי גם להמשיך למי שרוצה כי להמשך השיחה יש אופי מאוד זני ודרור מלומד ומצחיק ותמיד כיף לשמוע אותו. לדעתי.
הערב התקיים במהלך המלחמה האחרונה. זו שקוראים לה צוק איתן וזה מוסיף לו איזה נופך מעניין. וגם על זה אפשר לשאול מה מועילה הספרות בשעת מלחמה ואולי השאלה בכלל שגויה ואין טעם להסתכל או לבחון או ללמוד את תועלת הספרות. יש פשוט לעשות. לקרוא, לכתוב, להרבות טוב בעולם, להיות.
