מישהו יודע איך עובד הפרסום בוורדפרס? כלומר כשאני מפרסמת או יותר נכון מעתיקה את מה שכתבתי ברשימות לכאן בפוסט חדש, זה מתעדכן איפהשהו באתר הזה?
כשמישהו מהחברים בתקופת דייטים, אז זה המלל הכי שמיש או נפוץ וזה בדיוק הדבר שאני מנסה להימנע ממנו. לא מדייטים אלא מהדיבור עליהם.
גם אני בתקופה כזו ואני שמה לב לדיבור המיותר, המייתר הזה. אני שמה לב במיוחד כי לפני חודש בערך יצא לי להתאהב בסביבה סטרילית. סביבה שכולה הייתה עסוקה בשתיקה או בדיבור נכון. ראיתי כמה שקט הלב יכול להיות כשלא מדברים על הדברים אלא פשוט חיים אותם, פשוט נפגשים מבלי לדווח ולפרש. כי זה הדיבור שממלא ובונה את החיים שלנו, דיבור שמגדיל ציפיות ומקטין את האנשים שרק אמש חלקנו איתם בירה או יצוע… או להפך, הדיבור מגדיל אותם ומקטין אותנו, דיבור שבעיקר לא נאמן למציאות. מציאות שמתרחשת, שהתרחשה כאשר אנחנו עם האדם הנחשק או לא ולא כאשר אנחנו מדברים עליו ללא הרף, מנתחים כל מילה או סמס שהוא שלח או חושבים איך להגיד לו שפיספסנו את המומנטום ובאיזה מדיה להשתמש כדי להבהיר שזהו, זה נגמר, ואז לא להבין איך מישהו אחר מרשה לעצמו לומר לנו שבאינטואיציה זה לא יילך איתנו. איתנו שכרגע "זרקנו" מישהו אחר…
על פרשת השבוע אמור כתבתי פה בנרג'י, בעצם רוב התורה זה דיבור של אלוהים והרבה מהדיבור הזה לוקה בסתמיות ובפרשנות על פרשנות… וברור שיש דברים שצריך לדבר עליהם וגם על הדייטים צריך לדבר וללמוד מהם ולעשות רפלקסיה עם חברים, אבל הכל במינון הנכון שלא מחטיא אותנו, אותם ואת בני האדם בבתי הקפה שלידנו שמדברים גם הם על אותם הדברים בדיוק….
אז על מה כן ראוי לדבר? על אומנות כמובן.
בשבוע שעבר ראיתי את "כלת הים" של קרן ידעיה המוכשרת. אני לא יודעת למה בזמנו יאיר רווה השמיץ אותו ולמה בקולנוע לב מיד שיבצו את הסרט באולם הקטן, אבל זה סרט פשוט טוב. קטן, עם סיפור קטן או גדול, והרבה שתיקה ורגש. דווקא את הדיבור ממש צריך להשלים שם. מה הדמויות המרכזיות אומרות לעצמן, בעיקר דאנה איבגי המרשימה, זו ממש החידה של הסרט והאתגר שבו. יופי של סרט, כשלא באים עם ציפיות כנראה הכי נהנים, אבל יכול להיות שהסרט פשוט טוב כי הוא עובד, עם מוזיקה טובה ומשחק משובח והמראה שובר הלב ומרטיט האיברים של מחמוד שלבי ובקיצור מומלץ.
וגם ראיתי את "מלון אירופה" שזו הצגה מעולה!!! היא מועלת בתיאטרון קרוב. גם המחזה טוב, גם הבימוי ובעיקר השחקנים, בעצם לא בטוח שבעיקר, אבל השחקנים פשוט מעולים!!! אם יש לכם זמן השבוע או בהמשך החודש, סעו לתחנה המרכזית שזה סוג של תיאטרון בפני עצמו ותהנו.
ואם כבר אתם ליד התחנה המרכזית, אפשר לבקר בספרייה של מהגרי העבודה, ביוזמה המדהימה שיש שם. אני התחלתי להתנדב שם בעקבות הפוסטים של מרית בן ישראל על ספריית גן לווינסקי והם תמיד תמיד זקוקים לעוד מתנדבים, הנה, אני נזכרת שיש דיבור נכון ששווה לדבר עליו. בתחילת המשמרת הראשונה האחראית אמרה לי- את רוצה לטאטא או לאסוף מזרקים? ואני שאמרתי לעצמי שהיא בטח צוחקת כי אני בגינה הזו פעם בשבוע מטעם העבודה שלי ואני יודעת שזו כבר לא גינה של נרקמונים, אמרתי לה שאחפש מזרקים. והיא אמרה לי לא לאסוף עם הידיים ואני אמרתי שקודם אראה אם באמת יש. ומה רבתה ההפתעה שתוך שנייה כשהבטתי על הדשא ראיתי שלושה מזרקים ועטיפות של קונדומים והכל רק בפיסה שליד הספרייה, קצת לפני שהגיעו הילדים הרבים לשמוע שעת סיפור. גשם חזק קשה לי לראות אפילו שעיניי פקוחות…. לקחתי כפפה והרמתי את המזרקים ואחראית המשמרת אמרה שאני לא צריכה להתלהב ורק להישאר באזור הקרוב לספרייה. וזהו. הילדים הגיעו וכמו באהבה ממבט ראשון, או באומנות, כשהיא טובה היא פשוט טובה, אז כבר לא היה צורך במילים מיותרות….
