תראו מה מצאתי במסגרת ההכנות לתיקון ליל שבועות. (זה ארוך אבל שווה, אפשר לגולל לקראת הסוף, איפה שכתבתי עד כאן. עוד אפשרות להנעמת הקריאה זה להאזין לIMAGINE או להללויה…)
זהו נאום שכתבו נחי אלון וחיים עומר, פסיכולוגים, מורי דהרמה והמחברים של ספר נהדר שנקרא "השטן שביננו".
הם קראו לזה כך-
נאום ראש הממשלה בכנסת, לקראת משא ומתן עם הפלסטינים
"אזרחי ישראל
1. מזה למעלה ממאה שנים נתונות התנועה הלאומית היהודית בישראל והתנועה הלאומית הפלסטינית במאבק-דמים טראגי שחולל סבל בל-יתואר לשני הצדדי . כמעט מראשית הסכסוך ראה כל אחד מן הצדדים בנוכחות הצד השני ובפעולותיו איום על עצם קיומו. כל צד נחלץ למאבק-כוח שמבחינתו היה צודק ובלתי-נמנע. הצד היהודי הלך והתחזק. ב- 1948 הביס את הפלסטינים ואת המדינות שתמכו בהם והקים את מדינת ישראל. בתוך תלאות המאבק בנינו חברה יהודית דמוקרטית המיוסדת על שוויון זכויות . ביחסינו עם הפלסטינים, מאז ועד היום הייתה ידנו על העליונה בכל העימותים המזוינים בהם לחמנו, ואנו בטוחים שכך יהיה גם בעתיד, אם ייגזר עלינו להלחם שוב. ההישגים הללו תבעו הקרבה וגבורה מצד רבים. רבבות לוחמים ושאינם- לוחמים, איבדו את חייהם או נפגעו קשות. לעולם לא נוכל לגמול כהלכה לאלו שהקריבו במאבק את יקיריהם או את חייהם.
2. במלחמה, ששון המנצחים הוא , בו-בזמן, אסונם של המובסים. אכן, תבוסותיהם של הפלסטינים היו להם 'נכבה', אסון . רבים מאד, ובהם חפים-מפשע, איבדו את יקיריהם, את רכושם , את אדמתם או את חייהם. רבים היו לפליטים חסרי -עצמאות; רבים הלכו בגלות לארצות ערב ולעולם הגדול, חלקם ביוזמתנו; הנשארים בישראל הפכו למיעוט רב-קשיים. כעם שההיסטוריה שלו רצופת-אסונות, אנו יכולים להבין את אסונם, גם אם אין אנו מסכימים לדרכם. כשם שרבים בנו ראו בפלסטינים איום קיומי המחייב מאבק לחיים או למוות, כך רואים הם אותנו. אנו יכולים להבין זאת. כשם שאנו פעלנו מתוך תחושה עמוקה ולגיטימית של צדקת הדרך, כך מרגישים הם. אנו יכולים להבין זאת. כשם ששנים רבות חשנו תחושה עמוקה של היות-קרבנות-לעוול, ואיבה כלפי מי שחולל את העוול , כך מרגישים הם כלפינו . אנו יכולים להבין זאת. כשם שאנו מיאנו בעבר, בטרם ניצחוננו, להשלים עם הקיים ובחרנו להמשיך להלחם, כך יש בהם הממאנים להשלים עם הקיים. אנו יכולים להבין זאת. כשם שמכות שניחתו עלינו לא שברו את רוחנו, אלא, אדרבא, דירבנו אותנו להיאבק ביתר שאת, כך קורה גם בצד השני. אנו יכולים להבין זאת. והחשוב מכל: אנו מבינים שאסון המובסים ואיבתם הם זרעים העלולים להצמיח את השלב הבא בסכסוך .
אבל, להבין את הצד השני אין פירושו להסכים עם מעשיו או לוותר על הבנת הצד שלנו. מאבקנו הוא צודק. בנסיבות ההיסטוריות, מול הברירה בין מאבק מתמשך לבין חורבן נוסף, לא יכולנו אלא להיאבק עד שנגבר על המאיימים עלינו . זו הייתה חובתנו האנושית והמוסרית, ולאורה פעלנו. שום עם לא היה פועל אחרת בנסיבות דומות.
3 . המאבק לחיים או למוות לא הניח לנו עד כה לעסוק במה שמעבר להישרדות המיידית. כשהבית בוער צריך להשתלט קודם כל את האש ויהי מה, מבלי לברור באמצעים. כיום, גם אם אש הסכסוך עדיין בוערת ומפילה קרבנות, אין היא מסכנת יותר את עצם קיומו של ביתנו. ניסיון -הדורות הקשה של העם היהודי, ובפרט השואה שניחתה עליו, אינם מניחים עדיין לרבים מאתנו להאמין שחיינו בטוחים. אבל בראייה מאוימת פחות ומפוכחת יותר, ובהיותנו עתה בעמדת כוח ללא -תקדים, אנו יכולים ליטול עלינו אחריות מעבר לזו שנטלנו בעבר, כדי לצמצם את כמות השמן הנשפך מכיוונים שונים על מדורת הסכסוך, וכדי לתקן חלק מהנזקים שחולל.
נטילת אחריות גדולה יותר על הפתרון איננה בגדר נטילת אחריות על הבעיה. אין אנו אחראים לעצם הסכסוך, קל וחומר שאין אנו אשמים בו. הוא התפתח בניגוד לרצוננו ולכוונותינו. לנוכח מכות שניחתו עלינו נאלצנו להגן על עצמנו. קיווינו שמעשי הגנה-עצמית תקיפים ירתיעו את הצד השני מלהמשיך במעשיו, ופעמים רבות התבדינו. אנו יכולים להבין כיום שעצם השימוש בכוחנו, ועצם הצלחותינו במאבק תרמו להסלמת הסכסוך. הסלמה יכולה להיות תוצאה טראגית גם של מאבקים צודקים.
בחכמה שלאחר מעשה, אנו יכולים להבין גם שלמרות שפעלנו בצדקה, בתום לב ובלית ברירה, עשינו גם מעשי עוול שפגעו בחפים מפשע. מעשים אלו נעשו בניגוד לחוקינו ולכוונותינו שלנו, ולכן הם מהווים גם פגיעה גם בנו עצמנו. בין היתר, במלחמת השחרור עודדנו במקומות שונים את בריחתם של תושבים פלסטינים,לעתים בכוח2 , למרות שמדיניותנו קראה להם להישאר בבתיהם ולחיות לצידנו; מאז מלחמת השחרור ועד היום סובלים הערבים אזרחי ישראל מאפליה בכל תחומי החיים3 , וזאת בניגוד לנאמר במגילת העצמאות ולחוקי היסוד של מדינת ישראל; במהלך מפעל ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון נעשו מעשי השתלטות של יהודים על קרקעות פלסטיניות פרטיות וציבוריות ביהודה ושומרון, בניגוד לחוקינו שלנו. לא מנענו זאת ולא תיקנו את המעוות4 . עלינו לפעול לתיקונם של אלו.
4. להסלמה המתמשכת היו תוצאות כבדות לשני הצדדים. בעיית הפליטים הפלסטינים, היא בעיה ממארת באזורנו, ועד כה לא התקדמנו כלל בדרך לפתרונה. עד כה שלטה האמונה המוטעית שהבעיה הכבדה הזו יכולה להיפתר רק כאשר יסתיים המשא -ומתן בין הצדדים בהצלחה. את מחיר ההמתנה העקרה בת ששים השנה שילמו בראש ובראשונה הפליטים עצמם, אבל למעשה משלמים אותו שני הצדדים. אינטרס מעשי ומוסרי עליון של מדינת ישראל הוא להקל ככל האפשר מעל כובד הבעיה הזו,שכן היא מולידה דורות חדשים של ייאוש ואיבה ומזינה את אש הסכסוך.
היום, מתוך עמדתנו האיתנה, אנו מצהירים קבל עם ועולם שאנו מקבלים אחריות על תרומתנו להסלמתו הטראגית של הסכסוך ועל עוולות שנגרמו במהלכו לחפים מפשע. מכאן רצוננו לפתוח מיד בצעדים מעשיים להקלת בעיית הפליטים, מבלי לחכות לתוצאותיו של משא- ומתן. אדרבא, זו תהא פתיחה מיטיבה למשא- ומתן הקרב. אנו מוכנים להתחיל בכך ביוזמתנו ובאורח חד-צדדי. אם יצטרפו אלינו שכנינו הפלסטינים במאמץ זה- נשמח, אך אין אנו תובעים זאת מהם. הצטרפותם היא עניינם שלהם. בכוחנו לעשותו גם בעצמנו, מבלי לחכות לאישור, הסכמה, רשות או עידוד מצד איש.
בכוונתנו להשתתף במאמץ בינלאומי להקמת קרן כלכלית שתסייע לפירוק מחנות הפליטים ולמציאת מגורי -קבע, תעסוקה ולאזרחות במקומות מגוריהם או בארצות אחרות שיצטרפו ליוזמה. מדינת ישראל תתרום את חלקה, כלכלית ואנושית. הסכמתם של הפליטים לקבלת פיצוי לא תפגע כמובן בזכותם ליהנות בעתיד מפירותיו של הסכם -שלום בין הצדדים. אנו משוכנעים שמדינות רבות בעולם, יצטרפו למאמץ מרפא זה. אנו נתרום את חלקנו, הן בממון והן במאמץ אנושי, כדי לסייע לפתרון הבעיה הממארת הזו הפוגעת בכולנו.
5. תוצאה כבדה אחרת של הסכסוך היא הפגיעה בשוויון הזכויות וההזדמנויות למיעוט הערבי הגדול החי בקרבנו. הלוך הנפש המושרש של הישרדות-בכל-מחיר עורר בנו חשדנות וחששות, ואלו המשיכו לשלוט בנו גם לאחר שביססנו את קיומנו. אלו גרמו לכך שבעוד הציבור היהודי בישראל נהנה משוויון זכויות מלא, לא השכלנו להגשים את זכותם הבלתי-מותנית של המיעוטים בישראל לשוויון. אנו מעריכים עד מאד את העובדה שלמרות הפגיעה בזכויותיהם , גילה הרוב המכריע של אזרחי ישראל הערביים אחריות ונאמנות למדינת ישראל , גם בזמנים קשים של עימות וכאב. במיוחד כשלנו באשר לציבור הדרוזי והבדואי, שלא זכו לשוויון מלא למרות שבחרו לקחת חלק פעיל בהגנה על בטחון מדינת ישראל, ואיבדו רבים מבניהם.
אנו יכולים להרשות לעצמנו כיום להשתחרר מן החשדנות ומן החששות, ולמחוק את "כתם ההפליה של אזרחיה הערבים של מדינת ישראל, על צורותיה וביטויה השונים"5 . זהו אינטרס אזרחי, בטחוני ומוסרי עליון של מדינת ישראל. כל עוד ישנה אפליה, אין הדמוקרטיה שלנו חסונה די הצורך. מחובתנו לסגור את הפערים הכלכליים והמוסדיים בין האזרחים הערביים ליהודים בכל תחומי החיים; מחובתנו לאפשר לאזרחים הערבים לבטא בחיים הציבוריים את תרבותם וזהותם באופן נאות ומכובד. מחובתנו לדאוג לזכויותיהם בסוגיה הקשה והטעונה של קרקעות6 . כל אלו דורשים השקעות גדולות בממון ובאמצעים . שומה עלינו לפתוח במאמץ לאומי שיהיה לתועלת לא רק למיעוטים כי אם למדינה כולה. אזרחי ישראל הערבים יהיו שותפים מלאים בחשיבה, בתכנון ובביצוע של צעדים אלו אם ירצו בכך.
6 . מטרת הצעדים שאנו מכריזים עליהם היום, ושל צעדים נוספים שרצוננו לעשות בעתיד, איננה למצוא חן בעיני הצד השני, לשכנע אותו שכדאי לו לשאת ולתת אתנו, לפייס אותו, או לזכות במוניטין בעיני האומות. צעדים אלו אינם בגדר חולשה, כניעה ללחצים, התרפסות, הכרה בצדקת הצד השני או ויתור על עמדת כוח. . להיפך: מטרתנו היא לעשות את מה שראוי לנו שנעשה , הן מן הבחינה המעשית והן מן הבחינה המוסרית. אנו מכריזים עליהם מתוך תחושה עמוקה של צדקה ומתוך עמדת כוח. עצם עשייתם תגביר את צדקתנו ואת כוחנו
לצעדים אלו תהיה גם תועלת מעשית גדולה: אנו מאמינים כי הם ידליקו את דמיון אומות העולם ואת רצונן הטוב. ברבות הימים יעירו גם רצון טוב אצל הפלסטינים המשוחררים מקנאות ומנקמנות. רק מאמץ של שני הצדדים ושל אומות העולם יוכל לפתור באורח מניח את הדעת את שלל הבעיות שנו סובלים מהם.
7. אנו יודעים כי יהיו לנו מתנגדים בשני הצדדים: בקרבנו יהיו מי שיפסלו את עצם רעיון התיקון על הסף, מתוך אמונה שממילא אין פתרון לסכסוך. אחרים יאמרו:" קבלת אחריות–בבקשה, אבל רק בתמורה לקבלת אחריות נגדית של הצד השני. צעדי תיקון–בבקשה, אבל רק בתמורה לצעדי תיקון מן הצד השני". לחושבים כך נאמר: אם ניתלה את מעשינו בתגובתו של הצד השני, אנו מקנים לו כוח לקבוע אם נעשה את הראוי אם לאו. רצוננו להוביל בכוחנו, לא להיות מובלים. אם יעשה הצד השני את שלו, מוטב; ואם לאו, אנו את המוטל עלינו עשינו. נפעל מתוך חירות שאיננה תובעת דבר מאיש אלא מעצמנו בלבד.
אחרים בקרבנו יטענו שאין לנקוט צעדי תיקון אלא אם כן הצד השני יהפוך את ליבו: יתנער מרגשותיו ויחדל מלהתאבל על אסונו; יתנער ממשאלותיו וישכח את חלום השיבה; יוותר על שאיפותיו, ויכריז מראש על קץ התביעות. אנו איננו תובעים מן הצד השני שיהפוך את ליבו. לכל אחד מן הצדדים שמורה הזכות להתאבל, לחלום ולשאוף, כל עוד לא פגע במשנהו. תקוותנו היא שבעתיד, עם סיומו המוצלח של המשא ומתן, תנוח דעתו של כל אחד מן הצדדים, תתפוגג האיבה וניתן יהיה להכריז יחד ובכל הלב על 'קץ התביעות וקץ הסכסוך'. אבל עד אז נפעל בכל כוחנו באופן חד צדדי כדי לתקן, מבלי לוותר על הזכות הבלתי-מעורערת להגנה עצמית.
8. קרוב לודאי שצעדי התיקון לא יספקו את הצד השני. יש בהם רבים הסבורים שהתיקון היחיד האפשרי הוא החזרת המצב לקדמותו, שובם של רוב הפליטים לאדמותיהם ואף חזרתם של יהודים אזרחי ישראל לארצות מוצאם . עמדה טוטאלית זו מתכחשת למציאות הבלתי-הפיכה שנוצרה באזורנו במאה השנים האחרונות, וחותרת לחולל עוול חדש כדי למחות את הישן . בל נצפה שהאוחזים בעמדה זו ישמחו על פעולותינו.
אחרים בצד השני ירגישו שהתיקונים שננקוט הם קטנים, 'קוסמטיים בלבד', יציאה ידי חובה, ואין בהם משום מענה על האבדנים ועל הסבל שסבלו. משאלתם היא שגודל התיקון יהיה כגודל האבדנים והסבל. זוהי אשלייה: אין בכוחו של תיקון או פיצוי כלשהו להשיב חיים שאבדו או למחות סבל בן עשרות שנים. כל שפיצוי יכול לעשות הוא לאפשר למי שסבל ונפגע חיים חופשיים יותר וכבולים פחות.
אחרים בצד השני יאמרו שלפני כל צעד של תיקון עלינו להכריז קבל עם ועולם שאנו האשמים בסכסוך ושכל מעשינו היו מעשי עוולה. משאלתם מבוססת על ראייה פשטנית של 'הטובים נגד הרעים', שאיננה מתאימה כלל להבנת הסכסוך המורכב והטראגי שאנו נתונים בו.
9. בראייה מפוכחת, אל לנו לחכות להסכמה או הכרת תודה בצד השני. קרוב לודאי שנעמוד מול עמדה צוננת, מסתייגת או עוינת. בל ירתיענו הדבר. אם יראו שכינינו הפלסטינים את מה שיש בכוונתנו לעשות, ולא רק את מה שחסר בה, נשמח כמובן. אבל גם אם לא יראו זאת כך נמשיך לפעול כפי שראוי לנו לפעול, מתוך אחריות המבוססת על עמדת כוח ובשכנוע עמוק בצדקת דרכנו ובמוסריותה. "
עד כאן…
המשך המאמר ואף תחילתו, שכן הנאום הוא רק חלק ג', נמצא בלינק הזה
רוני גלבפיש כתבה על הכתיבה ההכרחית והחשובה של עידן לנדו בימינו. אכן כן, למרות שהנה זה כבר בכל העיתונים והשאלה היא עכשיו מה? עוד פעם האשמות על בגידה? עוד שנאה שמולידה שנאה? בכל חוסר האונים שמתרחש בקילומטרים הספורים האלו שאנו קוראים להם מדינה רק הנאום הזה מפיח בי איזושהיא תקווה למשהו ממשי שאפשר לעשות, לשאוף ולהתכוונן אליו.
וכן, למי שלא מספיק לו "רק" לעשות מדיטציה ולשחרר את התודעה שלו משנאה, מוזמן למחות על העוול העצום שעשתה ועושה מדינת ישראל לבדואים של הנגב. עוד סוג של השתקה, התנכלות והתייחסות סוג ז' לאזרחים.
הפגנה ביום רביעי בשדרות בן-ציון פינת קינג ג'ורג', כן, בתל-אביב, איפה שעמדו ואולי עוד עומדות, הנשים בשחור.
ועוד דבר שיכול לסייע, מלבד עבודת הקודש של הדיווח, הזמנה למפגש חוויתי בין ישראלים, פלשתינאיים ואנשים בינלאומיים אשר מטרתו לפרוץ מעבר לפחדים, לפתרונות הפשטניים ולפוליטיקה. המטרה לגעת באנושיות המשותפת וליצור תשתית המאפשרת בניית שותפויות.
