על המקום של המילה מחסום ועל שילוב תורת הבודהה במציאות שלנו כתבתי פה באתר המיוחד והייחודי המשלב דהרמה ואקטיביזם חברתי.
ועוד כמה מילים אישיות על המקור של מה שכתבתי שם.
בדיוק לפני חודש, בראשון לאוגוסט, הייתה לי התגלות קטנה. קצת מביכה אבל התגלות.
יצאתי לטייל ביער הסמוך למקום המרכז הבודהיסטי בו שהיתי חודש וחצי עם הווקמן שלי וכרגיל שמעתי את הלופ ששם לסירוגין את רות דולרס-וייס, אביתר בנאי, מוסיקה מקסיקנית וסונטת הצ'לו של באך.
באמצע הדרך, אחרי שהתפעלתי והתפעלתי מהירוק, מהמרחב, מהפרפרים ומהסוס הזקן שהעיף זבובים הגיע אחד השירים האהובים עליי של רות דולרס וייס.
כנראה בגלל ריבוי המדיטציות, למרות ששמעתי את השיר כמעט כל לילה לפני השינה בשקי החדיש, שמעתי את המילים שלו כפי שהן והייתה לי תגלית שמקורה בבלבול שיש לי בדקדוק עברי בכל הנוגע לזיווג מספרים למין הנכון. אני תמיד מאשימה בכך את הוריי האנגלו-סקסים למרות שהטעות היא לגמרי שלי.
פתאום הבנתי שהמילה "שתינו" בתוך השיר מתייחסת לדוברת ולאדמה ולא לדוברת ולגבר האהוב שהיא מחכה לו מתחילת השיר. והתגלית הזו הפעימה אותי, שיחררה בי משהו (כנראה את הציפייה לאהוב) ו ריגשה אותי כך שפצחתי בריקוד, באמת. התחלתי לדלג ואז לרקוד עם האדמה, עם הירוק והמרחב, הסתובבתי לפרפרים, ונופפתי לשלום לסוס שנשאר במעלה הגבעה. הייתי אדם חופשי שצועד על הפלנטה, שרוקד איתה, אדם שמרגיש את האדמה, את זו שבפנים, את זו שבחוץ ואת זה שיש מקום לכולם! שלא יכול להיות שלא. גם אם הספרים, ההיסטוריה והמון אנשים אומרים שאין זה כך. ששמים עליה מגבלות בכל מיני צורות ודרכים. אדמה ובני-אדם שייכים לעצמם ורק אחר-כך למילים שמגדירות אותם ואת הרווח הזה אני התחלתי להבין ואותו אני גם רוצה להגדיל, כמה שיותר.
האחיין שלי בן העשר שאל אותי לפני כמה ימים מתי ואיך התחילו לקרוא לבני-אדם בשמות. אני חושבת שזו שאלה מצויינת! העובדה שהוא מבין שזה לא מובן מאליו שהאדם הקדמון קרא לאישתו בשם ולהפך היא אדירה בעיני. בטח ששמות לאדמות הגיעו בהרבה יותר מאוחר….
האדמה בעירומה עומדת.
כך אני כמוה.
שתינו חומר של אהבה!
(מתוך השיר של רות כמובן)
