היום יומו של ליאופלד בלום, גיבור הספר יוליסס של ג'ויס. למרות שהתחושה היא שכל החיים הם סוג של גיבור הספר עב הכרס הזה.
כל שנה אני חושבת שצריך לעשות איזה אירוע תרבותי כמו שנעשה ברחבי העולם המערבי ואפילו פעם פעמיים דיברתי על זה עם בועז כהן שגם תמיד מתייחס ליום הזה, אבל כל שנה מגיע היום ושוב לא עשינו שום דבר… מתאים לבלום!
אני לקחתי רק את יוליסס לשנה שבה כתבתי את הספר שלי 'בת של רב' למקסיקו. בעצם בסוף לקחתי גם את 'מכתבים מנסיעה מדומה' של גולדברג שקיבלתי. אבל החשוב הוא שכך צלחתי את יוליסס!
הרבה שואלים אותי מה ביוגרפי בספר שלי, אז אני מביאה את הקטע שבו הכנסתי משהו על הספר. זה לא התרחש כמתואר אבל אבא שלי באמת קרא ולמד וחושב שיוליסס הוא ספר מופת והוא העביר לו זאת, ולאחר קריאה החלטתי שהוא מזכיר את היצירה התלמודית.
"אבא נעמד על רגליו ובקול נואם אמר "'עיר שלמה הולכת. בתים, שורות של בתים, רחובות, קילומטרים של מדרכות, בעל הבית לא מת אף פעם. אבנים גדולות זה מה שנשאר. מגדלים עגולים'. המילים הללו לקוחות מיוליסס האלמותי אבל…" והוא נופף בידו לעבר הנוף הבּהיר והמשיך במילותיו "אם הייתה לנו אבוקה היינו מאותתים שמחר ראש חודש כמו שהיו עושים פעם והנה, זה מה שבני-אדם משאירים אחריהם, מסורת ותילי תילים של מילים שלעד נחרתות". היה נדמה שהמילים של אבא משפיעות על הנוף שהתחיל להבריק לנוכח שקיעת השמש. זה היה האפקט המיוחד שלו, לספּק רגעי התעלות שנובעים מחוכמה ששייכת לו ובכל זאת מחלחלת אליך. הוא תמיד מספר על יוליסס שלמד באוניברסיטה ונחשב ליצירת מופת של כל הזמנים. אני לא הצלחתי לסיים אפילו את העמוד הראשון שלו אבל בזכות אבא הרגשתי קירבה פמיליארית, כמו ליהדות שמצד אחד העיקה לי על החיים ומצד שני לא יכולתי להתכחש לנוכחות שלה בחיי".
מתוך הפרק הרביעי
ואפרופו הספר שלי, אתמול חתמתי בכיכר רבין וזה היה ממש כיף! נזכרתי קצת במי הייתי לפני שילדתי לפני חודשיים.
והכי מדהים זה שלא הייתי הולכת בכלל לכיכר לולא הביקורת המעולה שהופיע במוסף הספרים בהארץ!
צילום: נינו הרמן
הנה פוסט שכתבתי על יוליסס כשגלעד שליט עוד היה שבוי ולהבדיל אלף הבדלות הספר שלי היה רק חלום…
וגם הטור הבודהיסטי שהיה לי בנרג'י שייחדתי לתודעת היום המתוארת בספר.
