Monthly Archives: יוני 2013

לקרוא את יוליסס במקסיקו, לצטט ממנו בספר שלי, בלומ'ס דיי שמח!

היום יומו של ליאופלד בלום, גיבור הספר יוליסס של ג'ויס. למרות שהתחושה היא שכל החיים הם סוג של גיבור הספר עב הכרס הזה.

כל שנה אני חושבת שצריך לעשות איזה אירוע תרבותי כמו שנעשה ברחבי העולם המערבי ואפילו פעם פעמיים דיברתי על זה עם בועז כהן שגם תמיד מתייחס ליום הזה, אבל כל שנה מגיע היום ושוב לא עשינו שום דבר… מתאים לבלום!

אני לקחתי רק את יוליסס לשנה שבה כתבתי את הספר שלי 'בת של רב' למקסיקו. בעצם בסוף לקחתי גם את 'מכתבים מנסיעה מדומה' של גולדברג שקיבלתי. אבל החשוב הוא שכך צלחתי את יוליסס!

הרבה שואלים אותי מה ביוגרפי בספר שלי, אז אני מביאה את הקטע שבו הכנסתי משהו על הספר. זה לא התרחש כמתואר אבל אבא שלי באמת קרא ולמד וחושב שיוליסס הוא ספר מופת והוא העביר לו זאת, ולאחר קריאה החלטתי שהוא מזכיר את היצירה התלמודית.

"אבא נעמד על רגליו ובקול נואם אמר "'עיר שלמה הולכת. בתים, שורות של בתים, רחובות, קילומטרים של מדרכות, בעל הבית לא מת אף פעם. אבנים גדולות זה מה שנשאר. מגדלים עגולים'. המילים הללו לקוחות מיוליסס האלמותי אבל…" והוא נופף בידו לעבר הנוף הבּהיר והמשיך במילותיו "אם הייתה לנו אבוקה היינו מאותתים שמחר ראש חודש כמו שהיו עושים פעם והנה, זה מה שבני-אדם משאירים אחריהם, מסורת ותילי תילים של מילים שלעד נחרתות". היה נדמה שהמילים של אבא משפיעות על הנוף שהתחיל להבריק לנוכח שקיעת השמש. זה היה האפקט המיוחד שלו, לספּק רגעי התעלות שנובעים מחוכמה ששייכת לו ובכל זאת מחלחלת אליך. הוא תמיד מספר על יוליסס שלמד באוניברסיטה ונחשב ליצירת מופת של כל הזמנים. אני לא הצלחתי לסיים אפילו את העמוד הראשון שלו אבל בזכות אבא הרגשתי קירבה פמיליארית, כמו ליהדות שמצד אחד העיקה לי על החיים ומצד שני לא יכולתי להתכחש לנוכחות שלה בחיי".

מתוך הפרק הרביעי

ואפרופו הספר שלי, אתמול חתמתי בכיכר רבין וזה היה ממש כיף! נזכרתי קצת במי הייתי לפני שילדתי לפני חודשיים.

והכי מדהים זה שלא הייתי הולכת בכלל לכיכר לולא הביקורת המעולה שהופיע במוסף הספרים בהארץ!

צילום: נינו הרמן

צילום: נינו הרמן

הנה פוסט שכתבתי על יוליסס כשגלעד שליט עוד היה שבוי ולהבדיל אלף הבדלות הספר שלי היה רק חלום… 

וגם הטור הבודהיסטי שהיה לי בנרג'י שייחדתי לתודעת היום המתוארת בספר.

מודעות פרסומת

ביקורת משובחת ונדמה לי שגם משבחת בהארץ ספרים או נדמה לי שאורלי לובין תתגאה בי

לפני שבעה שבועות ויום נהייתי אמא.

זה שינה את תודעתי/גופי/ליבי בצורה שעדיין נלמדת ונרכשת.

כמו המחשב, השינה והנהיגה שלי, גם הספר "בת של רב" שיצא ממש לפני כמה חודשים ספורים נדחק מסדר היום, כאמור כמו כל הדברים שמילאו את חיי.

(הדהרמה בעצם לא נדחקה! למזלי! טוב היא לא יכולה להידחק!)

והאמת שהיה לי נדמה שהוא נדחק בכלל מאז שיצא מהמבצע של סטימצקי 1+1

למרות שכתבו עליו נשים מוכשרות כאן בYNET וכאן בNRG והמליצו עליו עוד נשים מוכשרות כמו רקפת זיו-לי כאן, שרון שלו כאן ודורית ישראל כאן. וגם אני מקבלת הרבה תגובות משמחות ומרגשות מחברי עבר והווה/מפסיכולוגים שחושבים שהספר כתוב כמו STUDY CASE משובח/ ומאנשי חינוך שחושבים שאפשר ללמוד ממנו על חינוך!

אבל הנה אתמול, בין הנקות, כשחשבתי לעצמי כמה ציפיות היו לי פעם משבוע הספר וכמה עכשיו כשיש לי ספר אין לי שום חלק בשמחה הזו, הגיעה אליי הודעת טקסט מחבר ובו תצלום של ביקורת בהארץ ספרים שהוא נתקל בה בבית הקפה!

ולא סתם ביקורת. ביקורת מקורא שהבין אותי לגמרי! הייתה לי חוויה דומה עם הקריאה של הקורא הראשון שלי הלא הוא תומר פרסיקו שכתב לי שאלישבע הגיבורה שלי היא דמות שאפשר להתאהב בה!

ולמה אני מערבת את אורלי לובין? כי הכתיבה של המבקר גיא ארליך הזכירה לי אותה. למדתי אצלה את הסיפור "קוצים" של דבורה בארון וכמובן את הספר המפורסם "המשוגעת מעליית הגג" של סנדרה גילברט וסוזאן גובר, שאת שניהם הוא מזכיר בביקורת. אני תמיד חושבת על חיים באר, מורי ורבי כשאני מדברת על הספר אבל עכשיו אני מוסיפה להוויתי גם את מורתי ורבתי במשך כמה שנים טובות את פרופ' אורלי לובין שאף היא השאירה עליי חותם רציני וכנראה באופן תת מודע גם על כתיבתי!!!

משום מה הביקורת לא מופיעה און ליין, וגם ככה עדיף לקרוא קודם את הספר, כי יש שם כמה ספוילרים לטעמי, אבל הנה תמונה שצילם אבי (כבוד הרב) הנרגש!

haaretz review of avigails novel crop