להסתכל לבעלי בסטות בעיניים. בכלל להסתכל לחיים בעיניים, לאנשים שאנחנו צורכים מהם, שאנחנו חושבים שיש להם תפקיד לשרת אותנו. אולי אנחנו צריכים לשרת אותם?

בכלל לא מזמן הרגשתי בתוכי ועלתה לי מחשבה שזהו, אני כבר לא צריכה לחיות בשביל שיאהבו אותי (ברור שלא חשבתי כך, אבל רובנו חיים בתת מודע בשביל לקבל אישורים אוהבים) אלא בשביל לאהוב. יהא זה את החיים שלי, את העבודה והדרישות שמגיעות אליי, כל דבר שהוא. ואני לא צריכה את האישורים של כל הנ"ל, כולל משפחה וחברים כמובן. זה משהו שמשנה בקטנה את היום-יום אבל בגדולה את החיים ואת הכיוון שלהם.

קצת כמו הקונספט של לאהוב את עצמך עליו כתבתי אתמול פה בנרגי'.

כבר הרבה זמן שאני שומעת על תנועת תראבוט. תנועה שפעילים בה כמה אנשים מאוד מיוחדים וביחד הם מצליחים לא להיות מזוהים עם צד מסויים אלא מחוייבים לעשייה ולצדק חברתי באשר הוא. החבר שלי, שיחיה, התרשם גם הוא מאחת הפעילות ונידב אותנו לעזור להם בצורה של צילום ועריכה וכך מצאנו את עצמנו אתמול מצלמים בעלי באסטות או רוכלים בלשון יפה ומקשיבים לסיפור שלהם.

הרבה אנשים, במיוחד ירושלמים בטח יצא להם לקנות משהו בקיוסקים שליד בניניי האומה. אבל מי זוכר את המוכר משם ששמו שלמה מרדכי?

דוכנים זה חלק מנוף עירוני ומה שמקיים אותנו ולכן בתנועת תראבוט מנסים להיאבק בניר ברקת, ראש העיר, שרוצה להעלים אותם מהעין, לנקות את ירושלים. למצב אותה כעיר קניונית ומרוחקת ולא עיר של העם.

לא ברור לי איך המאבק הזה לא מקבל יותר פופלאריות. האנשים העובדים בדוכנים הם ברובם אנשים שקיבלו את הבאסטות כנכים או כאסירים משוחררים, אגב המאבק מאוד מיוחד, כי שותפים בו גם ערבים ממזרח העיר וגם יהודים, שחלקם אפילו נפצעו במלחמות ישראל. מדובר באנשים שהמון משפחות תלויות בהם, אנשים שהמדינה בנתה במידת מה ועכשיו רומסת וזה מאוד עצוב. מה אפשר לעשות חוץ מלקנות בדוכנים, להפיל את ניר ברקת ולעורר הדים ציבוריים לתופעה? 

להתחיל לבחון בחיי היום יום שלנו את היחסים שלנו עם אנשים שאנחנו צורכים מהם, שאנחנו הצרכנים שלהם. כשהסרטונים יהיו מוכנים אני בטח אעדכן.

בינתיים הזמנה נחמדה ללימוד אחרת של ערבית. וגם עדכון על אירוע יפה דו-קיומי שהיה בט"ו בשבט

מדובר על שלושה ימים בהם גרים בסוסיא הפלסטינית יחד עם הקהילה שם, מכירים את המצב שקיים שם, 6 שעות לימוד של ערבית ועוד שעות רבות של שיחה בערבית כיון שאין כמעט אפשרות לתקשר בשפה אחרת.

לאחר תקופת הרצה, התוכנית לחיזוק ולהעשרה של הערבית המדוברת בסוסיא ממשיכה במתכונת קבועה.
התוכנית תתקיים מכאן ואילך בימים חמישי, שישי ושבת בסוף השבוע האחרון של כל חודש.
בסוף החודש הזה תתקיים התוכנית בין התאריכים 1\27-29.
המעוניינים ליטול חלק בתוכנית מוזמנים לפנות לדוד בטלפון: 054‪-‬6597551 או לאבראהים בטלפון: 059-8151253
ניתן ליצור עמנו קשר גם דרך כתובת הדואר האלקטרוני: susiyacentre@gmail.com
התוכנית לחיזוק והעשרה של הערבית המדוברת היא יוזמה משותפת של 'המרכז ללימוד ויצירה' בסוסיא הפלסטינית
ושל קבוצת הכפרים- קבוצת מתנדבים הפעילה בסוסיא ובאזור מזה שנים (ראו: http://villagesgroup.wordpress.com).
לפרטים נוספים ראו הפלייר המצורף. 
נא להפיץ!

"שמעתי על הפרויקט 'ללמוד ערבית בסוסיה' והחלטתי לנסות. זה היה לפני כחודשיים וחצי; נסעתי לסוף שבוע לסוסיה והתארחתי אצל משפחתה של עולה. סוף השבוע היה מלא חוויות חדשות, למדתי כל כך הרבה על החיים ואני חייבת לומר שהחוויה שעברתי הייתה חזקה ביותר. התאהבתי במקום ובאנשים החיים בו  ומאז אני מרגישה קשורה אליהם מאוד."
אלה ד.

"אני חושבת שלעולם לא אשכח את סוף השבוע בו הייתי בסוסיה עם בתי ולמדנו ערבית עם אחת המשפחות. דיברנו ושמענו ערבית כל סוף השבוע! הדיאלקט היה שונה ממה שהכרתי אבל התרגלתי אליו במהירות. בתי בת התשע נהנתה מאוד עם הילדים הצעירים ועם החיות. האנשים היו נהדרים ומהר מאוד הרגשתי חלק מהמשפחה. למרות שהתנאים הפיזיים היו קשים והמצב הפוליטי שובר לב אני מקווה לשוב לעוד סוף שבוע."
אילה ג.

"השהות בסוסיא היתה חוויה חדשה עבורי. המגורים עם המשפחה הפכה את כל חווית הלימוד ליותר אישית ומרגשת. זמן רב חפשתי מסגרת שבה אוכל להתנסות בשיח אמיתי בערבית וחיי המשפחה בכפר איפשרו את זה, פשוט כי אין ברירה. מומלץ בחום לאנשים עם רקע בשפה הערבית, שלא הזדמן להם לפגוש דוברי ערבית כשפת אם."
ארן נ.

נָאכְּבָּאִינג. הקרן הקיימת לישראל עוקרת אנשים בשביל לשתול עצים!

ואף אחד לא מזכיר בגאווה או יודע שאום כולת'ום הופיעה פעמיים ביפו, כי זה יעיד על התרבות המפוארת שהייתה פה ועל כך שיפו הייתה העיר השלישית בחשיבותה במזרח התיכון.

יותר ויותר ברור כשמש שמה שסיפרו לנו אז בבית הספר בעקבות התמונה של האיכר החורש או של מוכתר הכפר המארח את מזכיר הקיבוץ השכן אינו נכון, אינו מדויק.

ואין זה בא לבטל את קיומנו.

אפשר להכיר את הסבל שנעשה, להכיל אותו ולהמשיך לחיות יחד איתו בניגוד לחשיבה שהוא מאיים עלינו, פוסל אותנו ולכן עלינו לטאטא אותו מתחת לשטיח ולמצוא הצדקות למעשים שגרמו לו.

כתבתי על סבל ועל ארבע האמיתות של הבודהה בטור שלי. יש חשש כל-כך גדול בקהילה המתרגלת מלעסוק במציאות שלנו כאן שזה פשוט מצחיק. כן, מצחיק ולא אבוסרד, ולא מגוחך. פשוט מצחיק מלשון שונה ומוזר וגם עליי זה משפיע.

ביום חמישי ה3.2 נחי אלון, פסיכולוג דהרמהיסט, ידבר בבית הסנגהה של תובנה על פתיחת הלב בחיים של סכסוך. כל מורה, בכל תחום האמת,  שמעז להזכיר מחסום, הפגנה, עשייה חברתית ודהרמה בהקשר של החיים במזרח התיכון ראוי בעיניי להערכה.

חמישידהרמה- ערב במסגרת הסדרה של פתיחת הלב במציאות של סכסוך חמישי, 03 פברואר 2011, 19:30 – 21:30 מיקום: בבית הסנגהה- רחוב עובדיה מברטנורה 21, דירה 15, תל-אביב

המנחה: נחי אלון הנושא: האם יתכן מאבק נחוש וחומל גם יחד? תרומה בודהיסטית לגישת המאבק הבונה

על המנחה: נחי אלון – פסיכולוג קליני ומתרגל דהרמה. מהמייסדים והמורים הבכירים של פסיכודהרמה, ממייסדי אגודת ידידי טיבת בישראל. בין השאר נחי גם חוקר וכותב על התנגדות לא אלימה ודרכים שונות של מאבקים אזרחים. הוא כתב יחד עם הפסיכולוג חיים עומ ר את הספר "השטן שביניניו" על הנטייה לדמוניזציה בתוך קונפליקט ועל דרכים לשנות נטיה זו. מלווה דרך ארגון שתי"ל מספר התארגנויות לשינוי חברתי. יעץ לצה"ל איך להתמודד עם המחאה נגד פינוי גוש קטיף על מנת להמנע מגלישה לעימותים אלימים.

ולחזור לכותרת בה התחלתי. זה לא רק שהיה סבל בהקמת המדינה. שהיו יותר מחמש מאות כפרים ששינו צורה או נעלמו. זה הנאכבה שנמשכת. מעצרים לא מדווחים, מבטים למי שמדבר ערבית ברחוב, האשמת אנשים בסהרוריות. סיימתי שלשום את הספר המצויין של סייד קשוע- גוף שני יחיד. ספרות במיטבה באמת. האימוץ של הזהות היהודית ושל הנארטיב היהודי זועק שם בדממה  בכל שורה.

באל עראקיב עשרות משפחות אבדו את בתיהן ומאוימות בנישול מאדמתן. השבוע עשרות אנשים הוכו במהלך מבצעי הריסה ומחיקה של שרידי הכפר אל עראקיב, על מנת "להכשיר את הקרקע לנטיעות".
הידיים הם ידי המשטרה ומנהל מקרקעי ישראל – גופים הפועלים תחת אחריותה של ממשלת ישראל – הגוף המתכנן והפוקד הוא הקק"ל.

לקק"ל יש סמכויות נרחבות בנושאי ייעור וקרקעות, למרות שזהו גוף בינלאומי שאיננו כפוף למדינה ולאזרחי המדינה. לקרן הקיימת תקנות גזעניות המפלות בין אזרחים על בסיס מוצא ומונעות גישה לקרקע מהאזרחים הערבים. הקק"ל פועלת לנישול של תושבי אל עראקיב ושל תושבים בדואים רבים אחרים ביישובים שממשלות ישראל לא הכירו בקיומם.

היישוב אל עראקיב קיים לפני קיומה של מדינת ישראל – ובניו מכונים היום "פולשים" בידי מי שרוצה להרוס את חייהם ולשתול במקומם עצים! לא נסבול את זה!

כל אגורה שנתרמת לקרן הקיימת מסייעת לנישול תושבים מאדמתם.

מחר, יום חמישי, נפגין מול מטה הקק"ל בירושלים

בואו להפגין בתמיכה לזכויות של תושבי אל עראקיב על אדמתם.במהלך היום נוציא הודעה נוספת ומפורטת ומידע לגבי הסעות. לפרטים ניתן לפנות לרועי – 054-6406401, או לחררדו – 050-8927663
תושבי אל עראקיב • התחברות-תראבוט • סולידריות שייח' גראח • חד"ש • קואליצית נשים לשלום • פורום דו קיום בנגב

אנא התגייסו לעזרה. אנחנו זקוקים למכיני ומכינות שלטים. אנחנו זקוקים לעוד משימות. בבקשה פנו לחררדו או לרועי אם אתם מעוניינים לסייע היום. התקשרו למכרים וחברים והזמינו להפגנה – פרטים לגבי הסעות נשלח בהמשך היום. אנא הפיצו את דבר ההפגנה ככל שניתן, בכל האמצעים. וכמובן: בבקשה בואו בעצמכם!

 ולא רק להפגין

המצב באל עראקיב מוסיף להיות קשה. תושבי הכפר עדיין מרוכזים בבית הקברות, וסובלים ממחסור באמצעים, לשנה, בישול והכנת מזון, ובגדים חמים לילדים. היום היו מעט התנגשויות בין כוחות המשטרה והתושבים, שהסתיימו ללא פציעות או מעצרים. חמישה מהאנשים שנעצרו אתמול עדיין נמצאים במעצר.

היום הגיעו מתנדבים לביקור הזדהות, ואנשי הכפר מבקשים מתנדבים שיגיעו לכפר וישהו שם עמהם. אם יש לכם את האפשרות להגיע, אנא התקשרו למיכל כדי לתאם: 052-6886867

ועוד אנשים שעושים דברים חשובים שיכולים לתרום לשפיות דעתנו:
1. כנס עזה שדרות

2. טיפול נתורופתיה בדאנא

אני לא חובבת ספרי ניו-אייג' שהם לא ספרי דהרמה אבל יצא לי לקבל את הספר ימי שלישי עם מורי ולקרוא אותו בתזמון מדוייק שהשאיר עליי חותם גדול. הנה כמה קטעים מהספר:

"לכל חברה יש בעיות משלה. הדרך היא לא לברוח. אתה חייב לעבוד כדי ליצור את התרבות שלך. החיסרון הגדול ביותר שלנו כבני אדם הוא קוצר הראייה שלנו. אנחנו לא רואים מה יכולנו להיות. אנחנו צריכים להביט בפוטנציאל שלנו, למתוח את עצמנו לכל דבר שאנחנו מסוגלים להיות. אבל אם אתה מוקף באנשים שאומרים "אני רוצה את שלי עכשיו" בסופו של דבר ישנם מעט אנשים שיש להם הכל, וצבא ששומר על העניים שלא יקומו ויגנבו את זה.

הבעיה היא שאנחנו לא מאמינים שאנחנו באמת כל כך דומים זה לזה. לבנים ושחורים. קתולים ופרוטסטנטים. גברים ונשים. אילו ראינו זה את זה כדומים יותר, היינו משתוקקים להצטרף יחד למשפחה אנושית אחת גדולה בעולם הזה, ולדאוג למשפחה הזאת כמו שאנחנו דואגים למשפחה שלנו.

אבל תאמין לי, כשאתה גוסס אתה רואה שזה נכון. לכולנו אותה התחלה- לידה ולכולנו יהיה אותו סוף- מוות. אז עד כמה אנחנו יכולים להיות שונים זה מזה?

תשקיע במשפחת האדם. תשקיע באנשים. תקים קהילה קטנה של אלה שאתה אוהב אותם והם אוהבים אותך.

בואו למחות כנגד נישול הבדואים בידי הקק"ל.

בואו לדרוש מהממשלה להפסיק להתנער מאזרחיה,
לדאוג לזכויותיהם ולבטל את סמכויות הייעור הגורפות של קק"ל.
ההפגנה תתקיים בירושלים, רח' קק"ל 1, מחר, חמישי ה- 20 בינואר 2010, בשעה 20:30

להיות לא מחוברת

זה אומר שאני לא עומדת במטלות ההתנדבות שלי.

זה אומר שתיבת הדואר שלי מצטברת בדברים שחשוב לדעת או להעביר.

זה אומר שאני מתרגלת דקויות, תשומת לב  בין מצפון, רגשות אשם, מוסר חופשי.

זה אומר שאני בהרבה יותר מחוברת לחיים שלי, למחוייבות שלי לחיות אותם וכמובן שזה אומר שאני יותר חופשייה ומאוהבת בחיים.

וזה אומר שהנה רשימה של דברים שהצטברו שחשוב שיעברו הלאה למי שכן צורך את המדיה הטובה ברובה הגדול הזו.

והראשון דווקא הגיע ברגע זה לתיבה שלי:

צעדת חירום למען הדמוקרטיה!

כשהארץ נשטפת גזענות;

 כשהכנסת מחוקקת חוקים גזעניים ומקימה ועדות חקירהמקארתיסטיות;

כששרי הממשלה קוראים לטרנספר, להשתקת אמנים ואנשי אקדמיה;

כשראש הממשלה מדרדר את ישראל לקריסת מערכות, ומוביל בגאון סרבנות שלום ואופק של מלחמה –  הגיעה השעה להתייצב יחד למאבק רחב למען הדמוקרטיה.

במוצ"ש ה15/1 בשעה 19:00

יציאה מרחוב קינג ג'ורג', תל אביב

(מתחת לבית ז'בוטינסקי) 

לפרטים נוספים – 

 אלון-לי גרין: 0506230249

נא להפיץ! זה חשוב!

 

 

2. ועכשיו משהו אחר לגמרי….

 

 

הסיפור הוא כמו מים

שאתה מחמם לאמבט.

 

הוא מעביר מסרים בין האש

לעורך. הוא מפגיש ביניהם,

וזה מנקה אותך!

  

מים, סיפורים, הגוף,

כל הדברים שאנחנו עושים, הם מתווכים

המחביאים ומגלים את הנסתר.

 

תחקרו אותם,

ותהנו מלהישטף

בסוד אשר לפעמים אנחנו יודעים אותו

ואז לא.

רומ

שלום חברים.
כפי שכותב רומי המשורר הסופי הנפלא,
הסיפור הוא מן יצור מסתורי ומופלא, המחביא ומגלה את הנסתר.
שמחה לעניין אתכם בסדנה שאנחה בשיתוף דר אלון רז, במכללת שילוב, ב 10–11 לפבואר.
הסדנה הזו חוקרת את ההשקה המופלאה והמתבקשת מאד בעיני בין סיפור סיפורים,  (Storytelling) להרחבת התודעה, הנוכחות, והלב, כפי שהם מתורגלים במסורת הבודהיסטית ומסורות רוחניות אחרות. פרטים למטה ובמסמך המצורף.
 
בנוסף, מכללת שילוב מציעה עוד ארבעה סדנאות נוספות החוקרות את התרגול הבודהיסטי מבעד לאשנבים שונים כגון ריקוד ותנועה, חיבור לטבע, ועוד.
מומלץ מאד בעיני.פרטים על כל הסדנאות וטופס הרשמה, בפלייר המצורף.

אם תרצו זו אגדה – סיפורים, מדיטציה ומה שבניהם  

מנחי הסדנה: גב' אלהיה אייל מור, מ"א, ד"ר אלון רז. 

 באמצעות קולו, גופו והווייתו, מטמיע מספר הסיפורים אל תוכו את תבונת הסיפור, ומעשה הסיפור הופך לתרגול עמוק של נוכחות, קשר, והרחבת הלב,עבורו ועבור המאזינים. 

בקורס זה נלמד ונתרגל מדיטציה וטכניקות בסיסיות בסיפור סיפורים. נחקור את העוצמות, השמחה היצירתית, התובנה והחוכמה היישומית, הטמונים בהיותנו מספרי סיפורים, תוך התבוננות שקטה בתהליכי גוף ותודעה המתרחשים בתוכנו. ניפגש עם מעשיות עממיות וסיפורי חוכמה ממסורות שונות. כל משתתף יסיים את הקורס כשבאמתחתו אוסף סיפורים המחכים להישמע דרכו. 

לא נדרש כל ידע מוקדם בסיפור סיפורים או במדיטציה. 

 מיועד כל מי שסיפורים ומדיטציה קרובים לליבו.

 

מבנה ומשך הסדנה

סדנה מרוכזת בימים

יום ה', 10.2.11, בין השעות 15:30-20:30.

יום ו', 11.2.11 בין השעות 8:30-14:30.

שלוש! וחשוב מאוד וכואב גם כשאתה לא מחובר

המניפסט של הנוער העזתי! זעקה מעזה – חשוב לקרוא

מאת Lee Ziv‏ בתאריך יום ראשון 26 דצמבר 2010‏ בשעה 17:58‏‏

המניפסט לשינוי של הנוער העזתי – אנו בני הנוער העזתי. נמאס לנו מישראל, מחמאס, מהכיבוש, מהפרות של זכויות האדם ומאדישות הקהילה הבינלאומית! אנחנו רוצים לזעוק ולשבור את חומת השתיקה,

המניפסט לשינוי של הנוער העזתי

תרגום: Daniel 

שהחמאס ילך להזדיין. שישראל תלך להזדיין. שהפתח ילך להזדיין. שהאו`ם ילך להזדיין. שאונר`א ילך להזדיין. שארצות הברית תלך להזדיין!

אנו בני הנוער העזתי. נמאס לנו מישראל, מחמאס, מהכיבוש, מהפרות של זכויות האדם ומאדישות הקהילה הבינלאומית! אנחנו רוצים לזעוק ולשבור את חומת השתיקה, העוול והאדישות, כמו שמטוסי האף-16 הישראליים שוברים את מהירות הקול; לזעוק בכל הכוח שבנשמותינו על מנת לשחרר את התסכול העצום שמכלה אותנו בגלל המצב הדפוק שבו אנחנו נמצאים. אנחנו לכודים כמו כינה בין שתי ציפורניים, חיים סיוט בתוך סיוט, בלי מקום לתקווה, בלי מרחב לחירות.

נמאס לנו להיות לכודים במאבק הפוליטי הזה; נמאס לנו מהמטוסים החגים מעל בתינו בלילות שחורים כפחם; נמאס לנו מחקלאים תמימים שנורים באזור החיץ, רק מפני שעיבדו את אדמותיהם; נמאס לנו מגברים מזוקנים שמסתובבים עם נשק, אשר מכים או עוצרים צעירים המפגינים למען מה שהם מאמינים בו; נמאס לנו מחומת הבושה, שמפרידה אותנו משאר הארץ וכולאת אותנו באזור שגודלו כגודל בול דואר; נמאס לנו שמתארים אותנו כטרוריסטים, פנאטים תוצרת בית עם מטעני חבלה בכיסינו ורוע בעינינו; נמאס לנו מהאדישות שבה אנו נתקלים מצד הקהילה הבינלאומית, המומחים לכאורה שמביעים דאגה ומנסחים החלטות, אבל פחדנים מכדי לאכוף כל החלטה שהיא; נמאס לנו מהחיים המחורבנים שלנו, מלהיות כלואים על ידי ישראל, מוכים על ידי החמאס ולהיתקל בהתעלמות שאר העולם.

מהפכה מתעוררת בתוכנו, תסכול ומורת רוח כבירים שישמידו אותנו אם לא נמצא דרך לתעל את האנרגיה הזאת למשהו שייקרא תגר על הסטטוס-קוו ויעניק לנו תקווה כלשהי.

הקש האחרון שגרם לליבותינו לרעוד מתסכול וייאוש אירע ב-30 בנובמבר, כאשר קציני חמאס הגיעו ל`פורום שארק לנוער`, ארגון נוער מוביל (www.sharek.ps), עם הרובים, השקרים והאגרסיביות שלהם, גירשו את כולם החוצה, עצרו כמה אנשים ואסרו על המשך פעילותו של `שארק`. מספר ימים לאחר מכן, מפגינים שהפגינו מול `שארק` הוכו וכמה מהם נעצרו. אנחנו באמת חיים בסיוט בתוך סיוט. קשה למצוא מילים לתאר את הלחץ שבו אנו נתונים. בקושי שרדנו את מבצע `עופרת יצוקה`, כאשר הישראלים הפגיזו לנו את הצורה ביעילות רבה, השמידו בתים לאלפים, אך חיים וחלומות רבים אף יותר. הם לא נפטרו מחמאס כפי שהתכוונו, אבל הם הפחידו אותנו לנצח וגרמו לכולם להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), שכן לא היה לאן לברוח.

אנחנו בני נוער ולבנו כבד. אנו נושאים בקרבנו כבדות כה כבירה, עד כי אפילו מהשקיעה קשה לנו ליהנות. כיצד נוכל ליהנות ממנה כאשר עננים קודרים מכסים את האופק וזיכרונות עגומים חולפים לנגד עינינו בכל פעם שאנו עוצמים אותן? אנחנו מחייכים על מנת להסתיר את הכאב. אנחנו צוחקים על מנת לשכוח את המלחמה. אנחנו מקווים על מנת לא להתאבד, כאן ועכשיו. במהלך המלחמה קיבלנו את ההרגשה הברורה שישראל רוצה למחוק אותנו מעל פני האדמה. במהלך השנים האחרונות, החמאס עשה כל שביכולתו על מנת לשלוט במחשבות, בהתנהגות ובשאיפות שלנו. אנחנו דור של אנשים צעירים שמורגלים להתמודד עם טילים, ולעשות את מה שנראה כבלתי אפשרי – לחיות חיים נורמליים ובריאים, כשאנחנו נסבלים בקושי על ידי ארגון אדיר שהתפשט בחברה שלנו כמו סרטן זדוני, הזורע הרס והורג את כל התאים החיים, את כל המחשבות והחלומות שעומדים בדרכו, כמו גם משתק את האנשים בשלטון האימים שלו. וזאת בלי להזכיר את הכלא שבו אנו חיים, כלא שמופעל על ידי מדינה דמוקרטית, לכאורה.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה בצורה האכזרית ביותר ונראה שלאיש לא אכפת. כאן בעזה, אנחנו מפחדים להיעצר, להיחקר, לקבל מכות, לעבור עינויים, להיות מופגזים, למות. אנחנו פוחדים לחיות, כי כל צעד שלנו צריך להיות שקול ומדוד, ישנן הגבלות בכל מקום. אנחנו לא יכול ללכת כרצוננו, לדבר כרצוננו, לעשות כרצוננו, ולפעמים איננו יכולים לחשוב כרצוננו, כי הכיבוש כבש את לבנו ושכלנו, והכאב כה עז וגורם לנו לרצות לבכות אינספור דמעות של תסכול וזעם!

אנחנו לא רוצים לשנוא, אנחנו לא רוצים להרגיש את הרגשות האלה, אנחנו לא רוצים להיות הקורבנות יותר. מספיק! מספיק עם הכאב, מספיק עם הדמעות, מספיק עם הסבל, מספיק עם השליטה, ההגבלות, ההצטדקויות הלא צודקות, האימה, העינויים, התירוצים, ההפגזות, הלילות חסרי השינה, האזרחים המתים, הזיכרונות השחורים, העתיד העגום, ההווה שובר הלב, הפוליטיקה המעוותת, הפוליטיקאים הפנאטיים, השטויות הדתיות, מספיק עם הכליאה! אנחנו אומרים `מספיק`! זה לא העתיד שאנחנו רוצים.

אנחנו רוצים שלושה דברים: אנחנו רוצים להיות חופשיים. אנחנו רוצים לחיות חיים נורמליים. אנחנו רוצים שלום. האם אלה בקשות מוגזמות?

אנחנו תנועת שלום המורכבת מצעירים בעזה ותומכים במקומות אחרים, ולא נשקוט עד שכל אדם בעולם ידע את האמת על עזה בעוצמה שלא תאפשר להסכמה שבשתיקה או אדישות מופגנת להמשיך להיות מקובלות.

זהו המניפסט לשינוי של הנוער העזתי!

אנחנו נתחיל בכך שנשמיד את הכיבוש שבתוכנו. אנחנו נשתחרר מהכלא המנטאלי הזה ונזכה שוב בכבודנו העצמי. אנחנו נישא ראשנו בגאון למרות שניתקל בהתנגדות. אנחנו נעבוד יומם וליל על מנת לשנות את התנאים המחפירים שבהם אנחנו חיים. אנחנו נבנה חלומות בכל במקום שבו ניתקל בחומות.

אנחנו מקווים רק שאתה, כן אתה שקורא את ההצהרה הזאת עכשיו, יכול לתמוך בנו.

על מנת לגלות כיצד, כתבו על הקיר שלנו, או צרו אתנו קשר ישירות ב: freegazayouth@hotmail.com

http://www.sharek.ps

רביעי! והנה משהו שיכול לעזור לנו למצוא עוד חופש

Dear friends,   

Please register at audreykap@gmail.com, 0547893981, 

Payment is by donation, workshop is in hebrew (with french accent!)

This meeting will be facilitated by Audrey  who has been studying and practicing Buddhism for more than 10 years. Audrey is presently studying non dual transmission with Peter Fenner, PhD,  founder of timeless wisdom, an adaptation of Buddhism in the lineage of Madhyamika, Dzogchen and Zen for a direct presence of non dual awareness. 

WITH LOVE, HOPING TO SEE YOU THERE, AUDREY 

For a day we give ourselves the opportunity to open up and rest in the unknown, to encounter the Non Dual.

We sit, connect, and let whatever arises arise.

We don't have to do a thing and nothing is missing.  

In silence or deconstructive dialogue, we may explore who and where we are, 

what the non dual is, or neither is, nor is not. We joyfully witness the nature of life itself.   

Come!

Saturday January 22, from 10h to 16h, at beit haSangha, 

Mi-Bartenura street 21, Tel Aviv                                                                    

 

                                     

 

 

 

 !

 

מגן דוד אדום בישראל, ארגון ההצלה הלאומי של ישראל ואגודת הצלב האדום
הישראלית בשיתוף אגודת ידידי מדא" בבריטניה פותחים בקמפיין למען גלעד
שליט הנמק בכלא החמאס אי שם בעזה.
כידוע מונע ארגון החמאס מגלעד זכויות אדם בסיסיות וביניהם ביקור של נציגי
הצלב האדום הבינלאומי, במהלך השנים שעברו מיום החטיפה ידוע מעט מאוד על
מצבו הנפשי והפיסי של גלעד שליט ואנחנו חייבים כי התודעה בעולם תישאר
ברמות הכי גבוהות, אל לנו להניח להכרה העולמית בזכויות האדם המגיעות
לגלעד, כמו לכל אדם אחר בעולם להיחלש או חלילה להיעלם.

זוהי איננה מחאה פוליטית, זו רק הדרך שלנו להבטיח כי הפלשתינאים ויתר עמי
העולם יכבדו את זכויות האדם של גלעד, בדיוק כפי שמדינת ישראל ויתר מדינות
העולם הנאורות מכבדות זכויות אלו.

נא חתמו על העצומה בלינק המצ"ב: http://www.mdavisitshalit.org    והעבירו תוכן
מייל חשוב זה לכל ידידכם ורשימות התפוצה שלכם בארץ ובעולם.

את תאריך הלידה יש לרשום : יום,חודש, שנה כשקו אלכסוני מפריד ביניהם ,על
פי  הדוגמה בעצומה.

*_עזרו לנו לעזור לגלעד_*

שלום חברים,

הסרט שלי "גיא אוני" (על פי הרומן הידוע של שולמית לפיד) יוצא להפצה מסחרית החל ב- 13 בינואר 2011 ביס פלאנט חיפה, בסינמטקים של תל אביב וירושלים, ברב חן ראשון לציון וברב חן פתח תקווה, סינמטק ראש פינה ובמקומות אחרים.

החלטתי, לאחר התחבטויות רבות, להפיץ את הסרט באופן עצמאי. (האלטרנטיבה היא לאבד את השליטה על הסרט בכל הפרמטרים לתקופה של לפחות עשר שנים).

לצערי אין בידי הממון לצאת בשיווק מאסיבי עם פרסומות בטלוויזיה ומודעות ענק בעיתונות, ואני זקוק לעזרה שלכם "טו ביט דה סיסטם"  – כדי לשווק אותו בסגנון "גרילה".

 אנא הפיצו בין המכותבים שלכם את מועד יציאת הסרט ובתי הקולנוע בהם יוקרן.

אתר הסרט:

www.geioni.com

 

אתר "יס פלאנט"

http://www.yesplanet.co.il/ComingSoonIn.aspx?curid=15&month=1

 

והכי חשוב – לבקש מאנשים להשתדל וללכת לבתי הקולנוע ולצפות בסרט כבר בשבועיים הראשונים.

 

בברכת "הלאה הטייקונים".

דן

הפרש הבודד

 

 

גם אני יכולתי למות מגאז

שלשום בבילעין או לפני שישים ומשהו שנה בפולין או לפני יותר מעשור אחרי קיום יחסי מין שאני לא בטוחה אם הם התרחשו  בהסכמה. במה בכלל אני בטוחה? האם בנתונים שאחת משלוש נשים עוברת הטרדה מינית?

אבל למזלי  לא הייתי נוכחת בכל האירועים האלו או שאולי כן?

אומרים שתזמון זה הכל.

 וגאז. יש לו כל-כך הרבה אסוציאציות.

אחד המשפטים הטובים בסרט מדוזות הוא" כל אחד מאיתנו הוא דור שני למשהו".

וגם אומרים שהכל נמצא בראש.

אמרו לי לפני הפעם היחידה שנסעתי לבילעין, שזה הולך להרגיש כאילו אני הולכת למות מחנק אבל מאוד חשוב שאזכור שאני לא הולכת למות.

אנחנו מאכילים את עצמנו בכל כך הרבה שקרים.

וגם יכולתי להיעצר כמו יונתן פולק בכמה מהההפגנות הדמוקרטיות כנגד המלחמה של לפני שנה שמעליב להיזכר בהן, להיזכר בתחושת הבגידה של מי שאמור להגן עלייך, לייצג אותך, שלטון שדובר את שפתך.

אז כן האשימו את משה קצב, אבל מה עכשיו עם היומיום?

מה  עם גבולות ההסכמה והשקרים שאנחנו מרשים שיאכילו אותנו בהם כמו כל ביקור בקניון שמספר לנו שחסר לנו משהו ושמישהו יכול לספק לנו את מה שצריך. ושחומה מסויימת יכולה להגן עלינו. ושמפגינים הם מפרי סדר. אולי הם מתקני סדר?

 רציתי לכתוב על הספר סיפור קטן ומלוכלך של רוני גלבפיש.

ספר מצויין ומרגש ומפעים ומרשים. וגם מטריד. ספר שמאתגר אותך ושואל אותך שאלות על הסיפורים הקטנים שאתה שם בצד, על האמיתות הקטנות שאתה מחביא מעצמך בכל מיני רבדים.

 הספר כל-כך חי וכתוב היטב עד ש היו רגעים בהם הנחתי אותו בצד. הרגשתי שהוא פולש אליי ולא רציתי להמשיך ולפגוש את השאלות, את העבר, את ההווה.

הספר הוא טוב, במיוחד המחצית הראשונה שלו כי הוא נותן להכל להיות נוכח. הוא לא פותר ולא פתור. הוא מציף ולוקח אחריות על ההצפה.

יוצא בימינו כתב עת בודהיסטי ישראלי  מקוון. הוא עוסק באהבה כפי שהתכוון אליה הבודהה. לטעמי זה מבורך ונהדר ותודה לכל העוסקים אבל הוא מעלה לי את התהייה איפה נפגשת הדהרמה עם המציאות הישראלית האכזרית היומיומית נעדרת החמלה והאהבה והשמחה  וההכלה.

ותמיד יש עוד מה לכתוב ועוד זווית להאיר וכל אחד ואחת עושים את מה שהם יכולים.

והאם?

וכל אחד ורמת ההזדהות שלו עם מאבק זה או אחר או מוות או אונס זה או אחר.

והמחוייבות לחיות את החיים. חיים טובים. חופשיים. לשמוח שלא מתתי ולא נאנסתי ולא נשטפתי בשבוע האחרון בשום קניון או משום משפט שנאה או ביקורת שהופנתה לעברי.

לא להפסיק להודות על החופש שיש לי. ולא להפסיק לכאוב עם כל מי שלא זוכה בחופש שכזה.

חברות וחברים יקרים,

 

תמכו במאבקם של עובדי מוזיאון ישראל הלא מאורגנים ובכללם מורי אגף הנוער.

מרבית מעובדי המוזיאון מועסקים דרך חוזים אישיים, חברות כוח אדם וקבלני שירותים.

 

קראו להנהלת המוזיאון לכבד את עובדיה ולאפשר להם להנות מן ההסכם הקיבוצי הקיים במוזיאון לחלק מן העובדים.

כמו כן, דורשים העובדים הלא מאורגנים, לממש את זכותם ולבחור בבחירות לועד העובדים שיתקיימו בקרוב.

 

אנא חתמו על העצומה –
http://bit.ly/hEjRnF
שתפו בפייסבוק –

http://bit.ly/gRbCtt

לקשר עם מארגני המאבק –
teacherswing@gmail.com