חיים באר היה הסופר היחיד שקודם הכרתי פנים מול פנים ורק לאחר מכן נחשפתי לכתיבתו.
זה היה ערב ספרותי בקיבוץ חצרים, נדמה לי שהימים היו הימים של לפני רצח רבין, והאישיות שלו הרשימה אותי מאוד, כן הייתי חיילת, אבל אי אפשר היה להתעלם מהקסם, מהעברית, מהדימויים של ארון הספרים היהודי, מהאישיות האנושית ומלאת ההומור שליהטטה במילים על מדשאות הקיבוץ. כשקראתי את הספר "חבלים" בעקבות המפגש, ההשתאות נהפכה להערצה גדולה, פעמים רבות נתתי את הספר הזה במתנה שלעולם לא הכזיבה את סובביי, וההערצה לא התעמעמה גם כשקראתי את "נוצות" רומן הביכורים שלו.
ספר אחד נשאר לי תמיד בעייתי. 'עת הזמיר'. לא הצלחתי לצלוח את עמודיו הראשונים, ומפעם לפעם הייתי מנסה לחזור אליו אך ללא הועיל. הידיעה שזהו ספר מכונן, שבעקבותיו ספג באר בשנות השמונים קיתונות מטעם הציונות הדתית, לא הועילה לתסכול.
עד שיום אחד, כשעבדתי בישיבה החילונית- בינה, וזכיתי ללמוד ממנו החלטתי לצלוח את הספר ולעבור את סף שערי הרבנות הצבאית המתוארת בספר. וגם הפעם נשבתי, ושמחתי שיש לי חברים לדרך איתם יכולתי לחלוק את ההערכה הרבה לספר הזה ולאדם היקר הזה.
הספר הזה והאישיות של חיים באר הובילו אותי ללמוד ממנו גם כתיבה באוניברסיטת בן-גוריון.
עם השנים והמרחק, לא הפסקתי לעקוב אחר כתיבתו של חיים. נהנתי מכל ספריו אבל באופן טבעי ובמיוחד מאז שהפכתי לאם, אני נוטה יותר לסיפורים נשיים, לקריאה נשית של המציאות, ובאר, על אף הרגישות הרבה שיש לו, זה פחות המילייה שלו, ואין סיבה שתהיה. ביני ובין עצמי הוא עדיין השראה גדולה, אבל דרך הדהרמה, תורת החופש של הבודהה, יחד עם נקודת המבט הנשית על העולם קצת תפסה את מקומו בתודעתי.
ועכשיו, עם אמירתו שהכתה כותרות, אני מוצאת שוב את ההערכה העצומה לאדם ולסופר שהוא. הוא ביטא את כל מה שאמר, והתריע באותו ספר 'עת הזמיר' על המצב אליו הגענו היום.
והאמת, עוד כשנפתלי בנט התחיל עם מפלגתו, יחד עם חברת העבר שלי, איילת שקד, לא יכולתי שלא להיזכר בדמותו של נתן מבצר המתמנה למפקד היחידה, החייל המאוס, שיכור הכוח, שרוצה לכבוש עוד ועוד, והוא נהנתן וכסיל ברשות התורה.
חיים באר התנצל בפני הציונות הדתית, וסוג של בצדק, וודאי לא התכוון לציבור כולו, שלא באמת קיים כמקשה אחת ואמר שאינו מתנצל בפני המנהיגים. הוא התייחס בעיקר לסמוטריץ', אך עלינו להיזהר במיוחד מאותו נפתלי בנט. זה שיודע לא להיכנס בשותפות עם בן-גביר אבל זה בגלל שהוא בשטח מתנהג כמו גביר, מספח שטחים בעורמה (שמורות טבע? גזל לאור יום!) ובכלל יכול להוביל את כולנו למדרון חלקלק מאוד.
תודה חיים באר שאתה ממשיך להצביע לכיוון הפסוק "והאמת והשלום אהבו".
