Monthly Archives: ינואר 2012

אדומי השפתות, לבבות נרעדים, השוואות מחירים ובכלל. מה מתרחש באקוודור השלווה כשהארץ בוערת

החלטתי לפתוח בטוב.

הרבה מוזיקה מלווה אותנו באוטובוסים הלא רעים שיש באקוודור. אהוד בנאי משמח אותנו ומחבר וכמובן רות דולרוס וייס ועוד הרבה. אחד הדיסקים שהכי מפעימים במובן שהם מערבלים המון רגשות, היסטוריה, יכולות אנושיות וכמובן מוזיקה זה הדיסק של ברי סחרוף וחבריו אדומי השפתות. דיסק שהקים לתחייה מילים של אבן גבירול. מה זה הקים? החייה/חידש/הערה/כיבד/ריגש ועוד…

זה מרגש לשמוע במיוחד פה, ביבשת שנכבשה עלידי הספרדים. אפשר לשמוע הדים של מאות השנים שחלפו, של כאבים, של מסורות, של חיפוש רוחני ושל אהבות וגם של בני-דודנו הישמעאלים… למי שלא מכיר את הדיסק, מומלץ לקנות ולמי שלא שמע אותו הרבה זמן, מומלץ להקשיב לו, ואם במקרה אפשר ללכת למופע עצמו שמתרחש מפעם לפעם במקומות מוזרים (אנחנו למשל ראינו אותו במתנ"ס של מודיעין) מומלץ!!!!

ולהמשיך בטוב

הרבה דברים מתרחשים בארץ. מישהו אפילו כתב לנו שעזבנו ארץ אחת (בספטמבר) ונחזור לארץ אחרת (במרץ). בשבילנו התרגול של הדהרמה הוא קרש ההצלה. הוא הדבר שמזכיר לנו את חשיבות החיים. שלנו ושל כל תושבי הארץ והכדור.

לשמחתי יש עוד אנשים שחושבים כמותי. אנשים שהקימו את דהרמה מעורבת חברתית

בימים אלו הבנו שתג מחיר (שמזכיר קצת את הקו-קלאס-קלאן) משתולל יותר מתג מאיר, ופעילות כזו התרחשה בדיר-איסטיה, כפר שלו שהיינו בו לפני שנתיים וזה ממש מטריד ועצוב! ודהרמה מעורבת חברתית עושה דברים לתקן שם משהו אחר, ביוב של התנחלות בשם רבבה שזורם שם. (אפרופו שמות, כמה אירוני, לא?)

ומילה אחרונה על עזה. רק כי שוב עברו כמה שנים, רק כי חייבים ואי אפשר להמשיך ולספר את אותו סיפור שסיפרנו. חייבים לזכור שלכל בני האדם יש שפתיים אדומות ושזכות כולנו לנשק את העולם בחזרה.

מדריך לנוסע העצמאי לגלאפגוס

לעיתים רחוקות אני מוצאת את עצמי כותבת משהו אינפורמטיבי ממש. הפעם החלטתי לכתוב המלצה שאולי תסייע לאנשים לגבי הדילמה האם לנסוע ולהשקיע בגלאפגוס כשהם כבר באזור.

דילמת הביקור בגלאפגוס מתעוררת בתכיפות בפורומים של המטיילים הצעירים אבל גם אצל מבוגרים שכבר ראו עולם ושומרים את הגלאפגוס ל"יום אחד כש…". רק שלשום שוב התעורר דיון שכזה במטייל

מעניין לראות דרך הדילמה הזו את מה שלימד הבודהה אודות שמונת התנאים הארציים שאנחנו שרויים בהם, בעיקר רווח והפסד אבל גם הצלחה וכישלון וכמובן הצמד של הנאה וסבל. הצמד האחרון שבח ואשמה פחות נוכח, למעט אינטראקציות חברתיות שיש או אין באיים הקסומים.

אבל כאמור, אין זו רשימה בודהיסטית.

בגדול אני הולכת לכתוב לטובת נסיעה עצמאית לגלאפגוס, כלומר ללא קרוז, אבל אני חייבת לציין את הבלוג של בחור צעיר בשם אור בירן. לאחר השקעה של זמן, אור השיג דיל ממש טוב וזכה להיות בקרוז של שמונה ימים ונראה לי שזה היה נהדר. בשבילו. ונראה לי שלפרסם את מה שהוא כתוב יכול לעזור למישהו לקבל את ההחלטה לנהוג כמו כולם ולעשות קרוז.

אבל המוטיבציה שלי לכתוב את הרשימה הזו היא בעיקר כי ספרי המסע השונים, משרדי התיירות וגם אתרי אינטרנט כמו של המטייל לא מעודדים נסיעה עצמאית לאיים הייחודים הללו.

בן הזוג שלי מזכיר לי כל הזמן לא להשמיץ את תעשיית הקרוזים מכיוון שלא עשיתי קרוז, ואני באמת לא יכולה להעיד איך זה, ולכן אוכל רק לחלוק את מה שכן עשיתי.  

רק אוסיף שמהחוויה שלי אני מאוד מאוד שמחה שלא עשיתי קרוז (ואם להיות כנה אולי טיפ-טיפה קנאה בתמונות של אור ובלוקסוס של היאכטה שלו מונעת ממני להיות מאה אחוז שלמה עם ההחלטה…). ובכל זאת בגדול, חוויה של שמונה ימים ב1800 דולר לא נראית לי דומה לחוויה של שלושה שבועות ב1200 דולר בגלל שמדובר בחוויה של חיים חופשיים הכוללים הכל. אבל שוב לא התנסיתי בטיול עם מדריך ועם שעות שצריך לקום בהן ועם טלטלות האונייה ולכן על זה אני לא אוסיף דבר אלא רק אומר כמה כיף וקל היה לנו באיי הגלאפגוס. בנובמבר 2011.

אז קודם כל מאוד קל לטייל בגלאפגוס באופן עצמאי וזה ממש לא הכרחי לקחת קרוז. כמובן שיש איים שלא מגיעים אליהם, אבל להמון אטרקציות, כלומר איים מיוחדים וחיות, כן אפשר להגיע לבד וחוץ מזה שבכל בחירה של מסלול בקרוז זה או אחר לא מגיעים לאנשהו… אני אמליץ על סוכנות שפגשתי בקיטו שם גם קנינו רק את כרטיס הטיסה. בחור חמוד בשם רודריגו שמוכר דילים ברגע האחרון. ולמשפחה שלו יש הוסטל צנוע בסמוך לסוכנות.

ובכן: יש ארבעה איים מרכזיים אליהם אפשר להגיע בסירה (כל כיוון 25 דולר וכל נסיעה היא בערך כשעתיים) ובכולם אפשר ללון.

ארבעת האיים הם סנטה קרוז, סאן קריסטובל, איזבלה ופלוריאנה. רק אל השניים הראשונים אפשר לטוס מהחלק היבשתי של אקוודור (כל הזמן מזכירים בגלאפגוס שגם הם אקוודור, פשוט לא החלק של היבשת).

גם אל איזבלה אפשר להגיע במטוס קטן מהאיים הגדולים, אבל זה בסביבות מאה דולר.

בפלוראינה לא הייתי כך שלא אכתוב עליו, כן אכתוב שאפשר לקחת סיור יום מסנטה קרוז ולבקר בו ליום, עלות של 70-90$ אבל שמענו שזה לא מומלץ. וגם שאין שם הרבה אופציות לינה אבל אולי זה לא נכון. (אשמח אם מישהו יוסיף אם הוא כן היה בפלוראינה)

בשלושת האיים שהיינו טווח המחירים של הלינה גדול מאוד. החל מאכסניות בעלות של 10$ ועד מלונות יוקרה בעלות של 300$ ויותר. כמעט בכל המקומות אפשר להתמקח, במיוחד שזה לא בעונה ואם נשארים למספר ימים. אנחנו היינו בחדרים מקסימים בעלות של 20$-25$ לשנינו.

נקודת תורפה אחת בנושא ההגעה לאיים היא שהסירות יוצאות כל יום רק מסנטה קרוז שהוא האי המרכזי והגדול ביותר. כלומר חייבים כל פעם לעבור בסנטה קרוז. אבל אם מצטיידים בכדורים נגד בחילה אפשר לעשות את המעבר באותו יום. (שדה התעופה שלו ממוקם באי באלטרה הסמוך לו מאוד, אז לא להתבלבל. בבאלטרה קיים רק שדה תעופה, ולכן מתייחסים לסנטה קרוז ולבאלטרה כמקשה אחת)

מצד שני, מסנטה קרוז אפשר לקחת סיורי יום של צלילה או שנורקל או סתם טיול באי עצמו וזה נע בין כל מיני מחירים, החל מ35 דולר למקומות ממש סמוכים, (BAY TOUR) דרך 80-90 דולר ששמעתי שלא כדאי להחמיץ (ואנחנו החמצנו) למשל לאי ברתולמה ועד ל160 או 200 דולר לצלילה. שמענו שמומלץ לקחת טיול יום ב140 דולר לאי קטן שנקרא סימור הצפוני. והאמת ששמענו את זה מבחורה בריטית שעשתה קרוז של חמישה ימים ואמרה שללא החֵבְרָה שהייתה בספינה שלה והיום האחרון בו היא הייתה בסימור הצפוני היא הייתה מעדיפה לנהוג כמותנו ולטייל באופן עצמאי.

לגבי כרטיס הטיסה. אם אפשר (וברוב הסוכנויות אפשר ללא בעיה) אז להשאיר אותו פתוח, כלומר לוודא שאפשר לשנות אותו ללא תוספת תשלום, כך שאם אתם לא מרוצים אתם יכולים לחזור מוקדם יותר ואם להפך, אתם מתאהבים באריות הים, תוכלו להאריך ולהישאר יותר.

אגב מאנשים שפגשנו שעשו קרוז, מאוד מומלץ להישאר יום יומיים לפני או אחרי שלא במסגרת הקרוז ולנוח קצת מסדר היום הלחוץ שמתנהל בספינות ולהכיר יותר טוב את האיים.

עוד אפשרות שכדאי לבדוק כשקונים את הכרטיס היא לטוס אל אי אחד (נניח סנטה קרוז-באלתרה) ולחזור מאי אחר (סן קריסטובל שהוא האי האהוב עלינו וששדה התעופה שלו הוא במרחק הליכה!). תנועה כזו מאפשרת גמישות עם הזמן והמרחקים כי כאמור, חייבים לעבור בסנטה קרוז אם רוצים להגיע לאיזבלה (גם אי אהוב) או סתם לטיולי יום.

מקווה שעד עכשיו, למרות הפרטים היבשים, עוררתי חשק לנסוע ולטייל עצמאית. כולם אומרים כמה האיים יקרים, וכמובן שיש בזה משהו, אבל גם כך הטיול הוא דבר יקר ומחוץ לשגרה ואם מתייחסים אל האיים ביתר חופשיות, כלומר לוקחים בהם את הזמן (כי עיקר היוקר הוא הטיסה והכניסה לאי והנסיעות בין האיים) אז זה לא יוצא כל-כך הרבה.

הדיור כאמור, לא כל-כך שערורייתי (ובנוסף בהרבה אכסניות אפשר לבשל לבד, למרות שנכון שגם המזון בחנויות יותר יקר מביבשת), והמסעדות  גם לא בהרבה יותר יקרות, והאטרקציות שעושים לבד מדהימות! בעיקר שנרקול שאין כמוהו או סתם לשבת בחוף ים ליד איגואנות ענק או אריות ים!

אפרט קצת על כל אי:         

סנטה קרוז: האי הכי גדול שיש בו סופרמרקט גדול וסוכנויות שמוכרות דילים של הרגע האחרון וטיולי יום ממש שווים. וגם כמה מועדוני צלילה טובים שמוכרים סיורי צלילה. כדאי לעשות סקר שוק. (שימו לב שאף קרוז לא מאפשר צלילה, אבל פגשנו מישהי שעשתה סיור יום של צלילה איתנו ובסופו בעלה והקרוז שלהם באו לאסוף אותה מלב ים).

* במרחק של ארבעים דקות הליכה (וחייבים ללכת) מהעיירה המרכזית בסנטה קרוז, (העיירה נקראת פורטו איורה), יש חוף מדהים שנקרא טורטוגה ביי ויש בו שפע של חוף לבן, חיות ולגונה סמוכה די גדולה בה אפשר גם כן לשחות, לראות כרישים קטנים וציפורים מיוחדות, וכמובן איגואונות אש ועוד.

ישנו גם המרכז של צ'רלס דרווין עם צבי היבשה הענקיים והנודעים, אבל זה קצת כמו ללכת לגן חיות ובמקומו אפשר לקחת סיור פנימה אל תוך האי ולראות צבי ענק חופשיים.

מרכז התיירות בעיירה הוא ממש טוב, יתנו לכם ספרון קטן ויפה על כל הגלאפגוס ויסבירו לכם מה אפשר לראות לבד וכמה כל דבר עולה.

* כדאי לאכול א.בוקר ועוד דברים בdescanso del gia מסעדה עממית ועמוסה תמיד ממש ליד הסופרמרקט והרציף.

* אנחנו התפנקנו בקפה וגם באוכל צמחוני טעים, סושי!!! במלון היוקרתי RED MANGROVE כשישבנו במרפסת המקסימה שלו כמה שעות טובות. מחירים של מלון אבל טעים ושווה לשבת שם על קפה או קולה ולהנות מהנוף, שכמובן כולל ציפורים, אריות ים ועוד… (ראו בתמונות)

איזבלה: פיזית איזבלה הוא האי הכי גדול אבל אזור ההתיישבות שלו הוא הכי קטן והכי פחות מפותח. כבישי עפר ותחושה של כפר מספר של גבריאל גרסיה מרקס. יש רצועת חוף ענקית באיזבלה ומסעדות טעימות גם של מערביים וגם של מקומיים. (חפשו את מוכרת האמפאנדס ליד מגרש הכדורעף הישן). (אגב בכניסה לאיזבלה יגבו מכם עוד חמש דולר בשל שימוש במזח החדש).

האטרקציה המרכזית (ויש עוד כמה שלא אפרט) שלא עולה כסף ואפשר לחזור אליה שוב ושוב היא "קונצ'ה דה פרלה" כלומר קונכיית הפנינה. בסופו של מזח קטנטן לא רחוק מהמזח המרכזי וממקום בו אפשר להשכיר ציוד שנורקל אפשר לשנרקל עם כלבי ים ולראות אינספור דגים. שימו לב שלאחר הברכה הראשונה יש ברכה שנייה ובה תמיד יש צבי ים ענקיים ועוד מיני דגים מיוחדים וגדולים ובכלל תענוג!

אזהרה- כולם משאירים את הדברים שלהם (תיקים וכו') במזח הקטנטן לפני הברכות וגם אנחנו עשינו כך כי כולם אמרו שזה ממש בטוח אבל דווקא בפעם אחת בה השארנו רק בגדים, כובעים ומשקפיי שמש (עם מרשם) הם נגנבו! לכן לא הייתי סומכת על כך שכולם אומרים שהגלאפגוס בטוחים לגמרי ולא הייתי משאירה שם כלום. להשאיר או במלון או בחנות ההשכרה הקטנה הסמוכה. אגב, בשבילנו המים היו קפואים ושכרנו גם WET SUITS שמאוד מאוד עזרו!

2 אטרקציות גדולות נוספות באיזבלה הן ביקור בהר געש מיוחד (35 דולר לא עשינו) וביקור בTUNELES (מערות) שכן עשינו בעלות של 60 דולר. אנחנו מאוד ממליצים, זה ביקור במערות שבתוך הים שנוצרו מלאבה של הרי געש. גם שם מטיילים קצת על האי ומשנרקלים פעמיים בתוך הים הצלול ועם החיות החמודות שבנמצא.

מבחינת מגורים אז יש אכסניה POSADA DEL CAMINANTE עם בעלים ממש חביב בעלות של 10 דולר לאדם אבל האכסניה לא ממוקמת על החוף. (לא רחוק כמובן) ויש מקום שנקרא CASA ROSADA שממוקם על החוף עם אווירה מקסימה ומטבח מעולה ואפשר להתמקח על המחיר אם נשארים יותר משתי לילות.

סן קריסטובל: האי האחרון והחביב עלינו בעיקר בשל אריות הים הנמצאים בכל מקום. בכל מקום הכוונה היא שאתה יושב איתם ומשתזף על חוף הים!!! אבל גם בגלל הגודל הנחמד שלו, בין איזבלה לסנטה קרוז וגם בגלל האנשים החביבים המעורבבים עם בני המקום. יש אוניברסיטה לזרים ולמקומיים. בסן קריסטובל יש הרבה חופים נגישים, שונים באופיים ובמראם וכמעט בכולם אפשר לשחות עם אריות ים וצבי-ים וכמובן מלא דגים. אבל מלא! אנחנו ישנו בקאבאניאס מקסים עם מטבח חמוד ב25 דולר בקאבאניאס דון חורחה, טיפטיפה מחוץ לאקשן אבל קרוב לאריות הים וחבר שלנו ישן באכסניה ממש חמודה ב10$ שנקראת קאסה דה נלי (כלומר הבית של נלי). ביום האחרון של השבוע באי, הסתבר לנו שיש גם זוג ישראלים מקסימים שגרים שם עם ילדיהם. הלכנו כמובן לפגוש והבחור הוא מדריך צלילה עם סוכנות צלילה ואשתו שהיא אקוודוריאנית במקור מלמדת מחול.

אז בסן קריסטובל מספיק לטבול את הראש עם מסכת שנורקל ולראות עולם ומלואו, אבל בנוסף יש טיולי יום שאפשר לעשות משם. המומלץ ביותר הוא LEON DORMIDO שיש המכנים אותו גם KIKARO ROCK. אנחנו הלכנו עם חֵבְרָה ממש נחמדה וסימפטית בבעלות וונדי וחוזליטו לצלול ולשנרקל. גם שכרנו מהם WETSUIT למשך רוב השהייה באי.

לסיכום היינו חוזרים לשם שוב. למרות שהעולם באמת גדול ומלא בכל טוב ולא כדאי לסמן משהו כ"הכי מוצלח" או "הכי מיוחד" אלא לראות חיים בכל פעולה ואדם שאנחנו רואים.

נשמח לשמוע הערות ותגובות ממי שהיה על מנת להעשיר את "המדריך" שכאמור מבוסס רק על חוויה אישית. וקצת תמונות שלנו בלינק.