להיות בדואית בנגב, להיות בת שש-עשרה

לצערי כבר לא חולמת להיות בדואית, גם לא להיות בת שש-עשרה.

פוסט זה מוקדש לזכרה של בסמה אל-נבארי ולכל בנות ה16 המוכשרות שרוצות לחיות בעולם טוב יותר.

מאז ששמעתי את הצ'אקאלקות בצהריי שבת ושמעתי את הסיפור על הנערה, קודם כל נערה, מהיישוב חורה אני רוצה לכתוב משהו. חיכיתי שהתמונה תתבהר, שתהיה לי עוד אינפורמציה, אולי דרך הפורום לדו-קיום בנגב, (שם שמעתי שהיא הייתה אותו בוקר בבית הספר) או בשיעור הערבית שהתחלתי להשתתף בו (שם שמעתי שעצרו את המורה לפני שבוע כי שמעו שהוא מלמד כנגד ההתגייסות לצה"ל), אבל בינתיים העצב רק הולך ושוקע וחדשות אחרות, רעות יותר או פחות תופסות את המקום. (אגב, העובדה שכל-כך הרבה ערבים ישראלים לומדים באיטליה מוכיחה שההדרה שלהם ממוסדות הלימוד הישראליים, מדיניות שהוחלט עליה רשמית, בשנות השבעים, וחשבנו שבטלה מהעולם, עדיין עובדת).

אז אני הולכת לכתוב כמה מילים, גם אם הן לא אחראיות כי התמונה לא התבהרה, וגם אם חלילה ואני טועה, זה לא משנה, כי התמונה אף פעם לא בהירה, כמו הלימוד של הבודהה על הפיל שמובא כאן (הסיפור טיפה אחרת ולא נותן קרדיט לבודהה, אבל עדיין יפה).
כשהייתי קטנה, היה לי דימוי בראש שלהיות בדואית זה להיות חופשייה. ויחפה. לא הבנתי "דקויות" כמו פמיניזם, כמו אפלייה, כמו גזילת אדמות ובטח לא מושגים כמו שלטון צבאי ואוייבים. כן, הייתה לי ילדות יפה. ובכל זאת תמיד נמשכתי לצד הבדואי שבתוכי. בניתי אוהלים בחדר והסתובבתי יחפה רוב השנה. (עד כאן הסיפור על החיבור הרגשי שלי)

אבל לתחושתי ובסיוע העובדות-
הסיפור תמוה! תמוה מאוד. כבר כשעלתה הידיעה הראשונה זה היה נראה תמוה. במיוחד חשבתי לעצמי, באיזה מהירות, בתקשורת- נערה בדואית הופכת להיות מחבלת. אתם צריכים להבין שהמרחב של הנגב, כמה שהוא רחב ומרווח הוא גם מלא וצפוף באנשים. יהודים וערבים שמסתובבים יחד בכל עבר, בדואר, בקניון, בסניפי החנויות הסלולאריות, באוניברסיטה ובבתי קפה. זה לא כמו בתל-אביב וגם לא כמו בירושלים, שם ברור איפה הטריטוריה של מי. זו רקמה אנושית שכל הזמן מתחככת זו בזו או לפחות רואה זו את זו.

הפתיע אותי שכבר בידיעה הראשונה הם חושפים כמה שהיד הייתה קלה על ההדק מבלי להתבלבל או להתנצל. משהו נשמע חשוד. אמרו לה להניח את הנשק בערבית ושלא תדאג, לא יפגעו בה ואז הגיע איזה מפקד וירה בה. אחר-כך הוסיפו שהוא ראה שהיא מכוונת את האקדח לחיילים.

נערה בת 16! אי אפשר להסיט את היד שלה? אי אפשר לירות לה ברגליים? נראה לכם הגיוני שצריך להרוג אותה בקלות כזו? זה הדבר המיידי שעלה במחשבתי ויחד איתו, המחשבה שבגלל זה חייבים היו להכתיר אותה מיד כמחבלת, בכותרת, אחרת תיפתח פה חקירה שתפתח פתח לרשלנות המשטרה.
וזה שצירפו למינוח מחבלת גם את העובדה שאולי זה בכלל היה סכסוך על כבוד המשפחה חושף עוד משהו. גם על הזלזול שיש לתקשורת על הדימוי או על מעמד הבדואיות, אבל גם מצביע כמו פער ספרותי, על זה שהגרסא של המשטרה לוקה. למה להכניס את האמירה שהיא רווקה לדיווח ולחשדות שהיא בעצם חיפשה את מותה כי היא הסתבכה עם משפחתה. למה? הרי אם היא מחבלת כפי שהכתבות הצהירו, למה להעמיס? דבורית שרגל כתבה פה יפה על הבלבול בתקשורת. (היא ומֵתֵי מעט של טוקביסטים, היחידים שנדרשו לפרשה העגומה) כנראה גם גדעון לוי יודע שבשביל לכתוב על כך, צריך לצלול לעומק הבעיה של הבדואיים בדרום וזו בעיה עמוקה לפחות כמו בארו של אברהם.
לי ברור שכמו שהמשפחה שלה אומרת, המשטרה משקרת וברור לי שהיד כל-כך קלה על ההדק, כי גם בעבר ירו בילדה בת 13, אימאן אל-המס, מרפיח ואז התנצלו. התנצלו? זה עוזר למישהו? אפילו לקח לא למדו. כנראה שמפגיני שמאל צריכים להגיד תודה שהפעילות שלהם נגמרת רק במעצרים או במכות, ואפילו בכדורי גומי ולא במוות.

תראו את הכתבה המצולמת הזו ותאמרו לי אם זה לא נראה חשוד, סדר מסירת הדברים, ההתרגשות הגדולה סביב נערה, התחושה שמסתירים משהו. בתור בודהיסטית (למרות שאין דבר כזה) אני ממש לא חסידה של תיאוריות קונסיפרציה, אבל פה, האנשים פשוט מספקים את החשדנות בהם.
וכן, מצאו את המחברות המדוברות. גיל שש-עשרה, זוכרים? הכל כזה מין קצפת ודובדבנים…. לא כשאת גרה בחורה. גם המחברות שלי בגיל שש-עשרה היו מאוד לאומניות ולוחמניות ומלאות ציטטות. (הציורים אצלי היו הרבה פחות יפים ומושקעים) וגם אני רציתי בכל מאודי לשנות את העולם בו אני חיה. עכשיו כמאמר השיר של חנוך לוין, אני כבר מבינה משהו (משהו מאוד קטן) על העולם הזה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מ  On אפריל 7, 2009 at 1:01 pm

    זה בגלל שהדרישות שם נמוכות מהדרישות ארץ וד"א יש גם הרבה סטודנטים ישראלים באיטליה ואם אני זוכר נכון זה למקצוע הרפואה.

  • ר.בקצה  On אפריל 7, 2009 at 1:41 pm

    במקום לפלוט את כתב ההזדהות האוטומטית, על השמאל לברר את פרטי המקרה,ורק לאחר מכן לצאת להגנת הטירור.כך לפחות תתקיים סינכרוניזציה בין פרטי הסיפור לתירוצים המדרדרים ממקרה למקרה.
    הלא כך, אביגיל?

  • אביגיל  On אפריל 7, 2009 at 2:24 pm

    מ.- אני יודעת שהרבה ישראלים יהודים גם כן לומדים בחו"ל, אבל בכל זאת, הייתה מדיניות אפלייה של סטודנטים ערבים ישראלים. ולטעמי היא עוד נמשכת.
    ול-ר שבקצה, האם לא קראת את המשפט שמתחיל ב- אז אני הולכת לכתוב כמה מילים, גם אם הן לא אחראיות כי התמונה לא התבהרה…… וכו'?
    אני לא יוצאת להגנת הטרור, אני יוצאת כנגד היד הקלה על ההדק של הממסד וקלה על המקלדת של התקשורת. שניהם משפיעים על המוחות שלנו ועל השפה שלנו שמזדרזת לכנות מחבלים, אנשים עם חזות מזרחית מאיימת, בצורה מדאיגה.

  • דודי  On אפריל 7, 2009 at 2:58 pm

    על המקלדת, ביד קלה מאד. את כבר בטוחה שהמשטרה משקרת, את משוכנעת שיש אפלייה נגד ערבים בקבלה לאוניברסיטאות. יש לך הרבה עובדות ומעט שאלות.

  • אורי  On אפריל 7, 2009 at 3:10 pm

    אני מניח שמכוונים אליך לוע של אקדח אז הדברים מפסיקים להיות תמוהים.
    גם אני לא התקבלתי ללימודי רפואה למרות שקיבלתי 680 פסיכומטרי- כמעט בלתי אפשרי להתקבל בארץ. חברים רבים שלי נסעו להונגריה.
    דווקא מעניין שהפקולטאות לרפואת שיניים בשנה ו' כיום כוללת ייצוג רחב, מעבר לאחוז באוכ' של ערבים.
    הסיבה היא כי באותה שנה לא נדרש ציון פסיכומטרי, אלא רק בגרויות.
    אפלייה
    חחחח

  • מופתע  On אפריל 8, 2009 at 12:05 am

    מבצעים בך מילת נשים, מחתנים אותך בניגוד לרצונך, מונעים ממך השכלה מעבר לכמה שנות לימוד בסיסיות, הופכים אותל לשפחה בבית אביך ואח"כ בבית בעלך שאם לא יהיה שבע רצון ממך יוכל להביא עוד כמה נשים הביתה, לעיתים מכריחים אותך לכסות את פנייך, אבל העיקר שאביגייל מפנטזת על חיי החופש שלך

  • אביגיל  On אפריל 8, 2009 at 12:23 am

    מופתע יקר, כתוב שחור על גבי לבן, או לא יודעת באיזה צבע הרקע של הפוסט אצלך שאלו היו המחשבות בילדותי ולכן כתבתי שלא הבנתי דקויות. יש שם פירוט שעונה על כל מה שכתבת, ושתדע שאני לא מפנטזת על חיי חופש אלא אני חיה אותם.ולא, גם ללכת יחפה ולגור באוהל זה לא מה שנקרא חופש.
    דודי, עם כל הכבוד למקלדת שלי, אני רק כותבת בלוג ולא דעות שמשפיעות על דעת הקהל הרחב. תאמין לי שאם היית גר פה בדרום היית רואה אפלייה על ימין ועל שמאל, אני לא צריכה עובדות למרות שהן קיימות. ואין לי מילים לכתוב לאורי, (חוץ מזה שאני אוהבת את השם הזה) מה אתה מנסה לומר? שערבים הם לא חכמים? גם הציון הפסיכומטרי שלי לא היה מכניס אותי ללימודי רפואה.

  • מיקי  On אפריל 8, 2009 at 1:46 pm

    העיקר הבריאות.

  • חנה בית הלחמי  On אפריל 8, 2009 at 2:13 pm

    בתחושה שמדובר שאין תוכו של הסיפור הזה כברו. אני לא מקבלת את ה"מחבלת בת 16" ו"תכננה את הפיגוע הרבה זמן". הבנה מינימלית של מקומה כנערה בחברה בה היא חיה, מביאה לספק גדול בגרסת המשטרה, הצבא והתקשורת. היא ירתה 4 כדורים, היה זמן להכריע אותה ללא הרג. לא היה רצון. אני מניחה שמי שהפעילו אותה יישארו פטורים מעונש. ההפעלה היא פונקציה של פטריארכאליה שמגוננת על עצמה. החייל, השוטר והמפעיל יקיימו ברית סמויה שתשאיר אותה הקורבן.

  • אביגיל  On אפריל 8, 2009 at 2:56 pm

    תודה על שתי התגובות האחרונות, במיוחד לך חנה למרות שלא יודעת אם שלחו אותה או לא. הסיפור ממשיך להישמע כמו סלט אחד גדול. היום בדרך לסדר אעבור שם בצומת בה הכל קרה, הכל כביכול חזר לסדר. עדיין עצוב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: