סמיח ג'בארין- קורבן פסח ישן נושן

היום יום ההולדת השלושים ושלוש וחצי שלי. כל יום מעכשיו יהיה היום האחרון שלי בגיל המופלא והחגיגי הזה.

השבוע הזה אין פרשה רשמית, אלא קוראים בתורה את מה שנקרא "שבת חול המועד פסח" (שמות לג פס' 12 עד לד פס' 26) ויש גם הפטרה מיוחדת והיא הפרק המפורסם מיחזקאל העוסק בחזון העצמות היבשות.

בתחילת השבוע חשבתי שאכתוב משהו אישי על העצמות שלי, היבשות, הלחות והשמחות. על איפה הייתי בדיוק בשנה שעברה וכמה חופש ואהבה פנימיים וחיצוניים חוויתי. אבל שוב ושוב אני מקבלת תזכורות כמה ברת מזל אני וכמה החופש של האחרים לידי מוגבל.

עניינו של במאי התיאטרון סמיח ג'בארין, שנמצא במעצר פוליטי מיותר, עדיין לא טופל. וברור שאם לא ייעשה משהו (בתור התחלה התחלתית של מעשה, אפשר לחתום פה על העצומה) אז המצב שלו רק יילך ויחמיר כמו שאומר יחזקאל בהפטרה- ואבדה תקותנו נגזרנו לנו. ראו מקרה טלי פחימה, מרואן ברגותי ועוד רבים וטובים.

ג'בארין נעצר במסגרת ההפגנות כנגד הגעתו של ברוך מרזל היהודי, לאום אל-פאחם בבחירות האחרונות.

אותו קטע שקוראים בפרשת השבוע לקוח מפרשת כי תשא עליה כתבתי פה בהקשר של 'ואלס עם באשיר'. עכשיו כשחיפשתי חומר על סמיח ג'בארין מצאתי את הביקורת המעניינת הזו על הסרט מתוך אתר קדמה- הפורטל המזרחי. ובאמת החיים פה כל-כך סבוכים ומפותלים. לראייה-

לספרדים יש מנהג נחמד בליל הסדר. לפני שאילת 'מה נשתנה' כל הילדים לוקחים מטפחות, מתחפשים לבני ישראל, לוקחים איתם את האפיקומן ויוצאים החוצה. כשהם נכנסים, כל המבוגרים שואלים אותם מאיפה באתם, למה, לאן הם הולכים והם אמורים לספר 'כך יצאנו ממצרים' ואת סיפורם ולבסוף הם נעמדים ושרים את 'מה נשתנה'. בסדר של אתמול כשהילדים התחפשו (3 אחיינים שלי וארבעת בני-דודם מהצד השני) ויצאו החוצה, המבוגרים צחקו ואמרו שלא תתפוס אותם המשטרה ותחשוב שהם בדואים שבאו לגנוב מכוניות. (כן, לא קל להיות שמאלנית וחילונית יחידה במשפחה)

והיום מי שהלך לבית הכנסת שמע מלבד הציווי על קורבן הפסח שקוראים את הפסוקים האלו

(יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ: (יג) כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן:

ועכשיו רק נשאר לזכור שהתרבות שלנו או המחשבה שלנו או התנאים הפיזים שלנו השתנו מאז יציאת מצרים. וכמו שחוקק החוק שלא הורסים מקומות קדושים, כך צריך להבין שחייבים לכרות ברית עם מי שישב בארץ הזו לפנינו.

הסיפור של סמיח ג'בארין הוא עוד מחדל ועוד חלק ממנגנון ההשתקה המפחיד שמתרחש פה. אם הוא לא היה ערבי, זה היה נגמר יותר דומה לסיפור של לאה שקדיאל ששוחררה בשקט בתקופת המלחמה. רק בגלל שהייתי עדה בהרבה הפגנות ובמיוחד בהפגנות האחרונות כנגד המלחמה, אני בטוחה שתופרים לו תיק. וזה מקומם. במיוחד בזמן שהיהודים חוגגים את חג החופש.