על פרשת לך-לך כתבתי פה בנרג'י ואני חותמת על כל מילה שם. המסע הרוחני של אברהם שמתחיל בלך-לך הוא מסע חשוב מאין כמותו שיכול לכוון ואמור לכוון את כולנו לצעוד בדרכו. ואפילו פרשנים רדיקליים יאמרו לֵך- לךָ, כלומר לדרך שלך.
קצת עצוב לראות שביהדות אין איפשור גדול כזה כמו במסורות אחרות. אני מאוד אוהבת את ג'ק קרונפילד שאני מזכירה שם במה שכתבתי ועכשיו סיימתי לקרוא ספר נוסף שלו שנקרא: "אחרי האקסטזה- הכביסה".
ככה אני בדיוק מרגישה עכשיו לאחר שחזרתי מסוף שבוע משפחתי בירושלים. אחותי ואחי שגרים בלב התפאורה של "סרוגים", כל אחד בדרכו הרבנית ואומנם רק עם שלושה ילדים, אבל אפשר לתאר את סיר הלחץ השונה מאוד מהדירה הרגועה המבודדת משהו, שלי.
אני לא יודעת אם אני נחשבת בלוגרית. נדמה לי שכן, הרי יש לי בלוג. אם כך, נדמה לי שאני הבלוגרית הראשונה שאין לה אינטרנט בבית. אני לא יודעת אם אני אוהבת להיות יוצאת דופן (בעבר היו שאמרו זאת, חלקם בצורה של הטחה, היינו בשלילה) אבל נדמה לי שאני אכן כזו, לפעמים בעל כורחי, ולפעמים מרצון.
הרשימה הזו נכתבה במוצ"ש אבל מפורסמת רק היום, יום שלישי, פעמיים כי טוב בגלל תנאי החיים…
במוצאי שבת זה הרגיש מצחיק לכתוב על פרשת השבוע שבעצם חלף לו, אבל אני לוקחת היתר מהאחיין הבכור שלי שהיה צריך לענות על שאלות רש"י ופרשנים שונים על הפרשה לקראת יום ראשון בבי"ס. הוא בכיתה ז' ועם הגנים המשפחתיים שלנו הוא כמעט 1.80, רק בן 12. בארוחת שישי שהייתה עם הצד העיראקי של המשפחה כבר שרו לו שירי חתן כי בשבועות תהיה לו בר-מצווה. במסורת אומרים שעד יום שלישי עוד אפשר להתייחס לפרשת השבוע שחלף, אז אני מנצלת את הזמנים….
בפרשת לך-לך נמצאים אחד הסיפורים המטרידים ביותר במקרא, לפחות אותי, וזהו סיפור שחוזר על עצמו שלוש פעמים. שמחתי לגלות שבשיעורי הבית של האחיין לא התעלמו מהסוגייה, אפילו שהיא לא נעימה בכלל ומלאת ביקורת כלפי אברהם.
כאשר אברהם ושרה עומדים לפני הכניסה למצריים אברהם פונה לשרה ואומר לה כך-
הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.
הבקשה שלו, אפילו עכשיו מרתיחה אותי
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ"- זה מה שאברהם אומר לאשתו. המילה אחות מופיעה כולה בפעם השנייה בבראשית, והפעם זו אחות שנוצרת יש מאין, סוג של קישוט לחיים, דמות שאפשר להעלים או ליצור בדיבור בלבד. "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ" – מה אנחנו לומדים על אחות? אלף, "אחות" טומנת אפשרות הצלה כי אברהם חושש לחייו, בית- יש לו זכות למסור אותה כאילו הייתה משאב כלכלי.
אני יודעת שאני מקצינה דברים, חלק מהטקסט שאני רושמת פה לקוח מתוך ההצגה שלי 'אונאת דברים' ובכל זאת עולה הרושם שאחות זה יצור חלש שאפשר לשלוט ולנצל לצרכיך.
הרי זה אבסורד עם קבלות. קיראו את ההמשך
יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד:(טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:(טז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:(יז) וַיְנַגַּע יְקֹוָק אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:(יח) וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא:(יט) לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ:(כ) וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ: פרק יג (א) וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה:(ב) וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב:
למרות ביקורות מהפרשנים המסורתיים בסך הכל, כולם נותנים לו לגיטימציה- אברהם מסרסר ב"אחותו" וזה לגיטימי. איך זה גרם לה להרגיש, השקר הזה, ההונאה הזו, זה אנחנו לא יודעים. הרמב"ן אמר בנוגע לכך- "אין ראוי ששרה תכחיש את בעלה, והראוי לה שתשתוק". למה? למה לא שומעים מה יש לאחות, לאישה להגיד? "ראוי לה שתשתוק"
אברהם הפקיר את אשתו לתאווה של שליט זר, ומהעסק המטונף הזה הוא יוצא ממצריים לא רק חי אלא גם עם רכוש כבד.
נקודה נוספת- "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" אומר המדרש בזמן ההליכה המרובה מחרן לכנען, בדרך כלל האדם הולך ומתבזה והנה זו, שרה, עומדת ביופייה. רבנן 'ממציאים' לאברהם טקסט- הלכנו בארם נהריים ולא מצאנו אשה נאה כמותך, עכשיו כשאנו נכנסים למקום של כעורים ושחורים אמרי נא 'אחותי את'.
האם זה לא נשמע שחז"ל אומרים שהוא קינא בה?
"הקנאה" הזו זה גם קרש ההצלה שלו. איך הראש של אברהם עבד? הוא מקנא ומבין שהיא יותר אטרקטיבית ואם כך, לא יהיה צריך אותו בתמונה, אז מה הוא יכול לעשות? לומר שהיא אחותו ולמסור את שרה, להתעלל בה קצת כדי להציל את עצמו.
הקנאה כמו נתנה לו מוטיבציה לפעול
? לשקר? כמו קין שקינא בהבל בכל כך הרבה, במנחה שלו שהתקבלה וזה נתן לו כוח פעולה, כאילו לא היה לו מה להפסיד.
הענין הוא שאברהם משקר לא בשביל להפיל את שרה, אלא בשביל להתעלות מעליה, בשביל להגדיר את עצמו מחדש, להחזיר לו את הכוח שאיבד בדרך, ובמראֵה שלו. וגם קנאת אח זה- אני רוצה את מה שיש לו, אני רוצה את נשמתו. ילד שמלשין על אחותו מקבל תחושה שהוא מעליה. אח קטן נולד, עצם קיומו החדש לוקחת תשומת לב ממך אני חייב לדאוג שלי יהיה תשומת לב ועל זה אני נאבק, אם היא תהיה חמודה וחייכנית אז אדרבא אני צריך לחסל אותה ולדרוך עליה איפה שאני רק יכול.
עד כאן פרשת השבוע שעבר, שבוע עמוס ושמשי. לא ייאמן שהיום רק יום שלישי, השמיים שוב מתחילים להתבהר וכבר הספקתי להיות בבאר-שבע, בשכונת תל-כביר בדרום תל-אביב בהוסטל של אסירים משוחררים, בישיבה החילונית שבפאתי התחנה המרכזית והערב בבני-ברק. ובין המקומות הפיזיים גם צללתי לעריכת בת דמותי בהיותה בת שמונה עשרה.
והכותרת של הבלוג? כשהייתי בשנת שירות המצאנו שירים טפשיים שהתאימו לכל אחד. שלי היה על בסיס מנגינת "לך לך למדבר…" שהרי משם באתי. בשיר שהמצאנו המילים היו כאלו- "לך לך למטבח ותביא לי משהו…." סתם עצוב לגלות איך הדפוסים שלנו נוכחים בכל מצב. כפי שאמר אלוהים לקין- לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו.
האומנם? כמה אחריות יש לנו לחיים שלנו. זה מעייף אבל מדהים. במיוחד שאת רואה ילדים אחים במאבקם או שכנה לחוצה לפני בחינות לשכה או אסירים משוחררים ומאמצם להיות "נורמטיביים" כהגדרתם. וכל כולם של האחרונים שהזכרתי כמהים לחופש. והדרכים הנפלאות שלהם. של הילדים למצוא לעצמם פינה נפרדת, של השכנה להעריך את הנוכחות בעכשיו והריכוז שההתכוננות לבחינות הביאה לה, של האסירים המשוחררים לעבוד את תוכנית שניים עשר הצעדים למכורים. כולם מקומות שהייתי בהם אני, מקומות שעדיין אני הולכת בהם עם מלוא האמון.
אשריהם של יוצאי הדופן שהם כולנו.
