בראשית- המיתוס המתעתע בעולמנו

יותר ויותר אני מבינה שבראשית זה מיתוס.

מיתוס אנושי שמושרש בנימים ובלבבות ובעיקר בתודעה. כאילו שבאמת אפשר להתחיל מחדש. כאילו אפשר לומר מה נברא קודם ומה אחר-כך ואפילו להכניס רשימה מיוחדת של דברים שנבראו בין השמשות.

אריסטו וחבריו ועוד קודם לכן, מספרי הסיפורים השבטיים הזינו בנו- בהתחלה… בראשית….

בראשית זו המצאה אנושית, שרק המוח האנושי היה יכול להמציא. וכמו כל דבר הוא שכלל והנחיל וכמובן ייחס אותה לאל, שיהיה לזה תוקף. כמו שילדים מחליטים- מ-ע-כ-ש-י-ו…..

זה לא אומר שאין כזה דבר "התחלה" הרגע הזה שבו משהו מתחיל, אבל אי אפשר לתפוס אף התחלה כי זו מוסכמה, בדיוק שאין באמת בשמיים את הדובה גדולה או את הארץ בלגיה.  גם אם נקדיש את חיינו למציאת רגע הבראשית של עצמנו, של כל דבר שעשינו, זה יהיה בלתי אפשרי, אולי אפשרי כמו למצוא את האני שלנו בתוכנו.

אם כבר הרגע הכי בראשיתי שאני יכולה לחשוב עליו הוא מוות. כשמישהו מת באמת מתחיל רגע חדש, אבל גם המוות הזה לא באמת התחיל בנשימה האחרונה של הבנאדם. יותר נכון יהיה לומר שהוא התחיל בנשימה הראשונה- אבל גם שם לא הבראשית שלנו. אולי במפגש הזרע והביצית אבל גם לזה קדמו כל-כך הרבה תנאים ונסיבות שיהיה קשה להתחקות אחריהם. חיים שלמים ולא נצליח להתחקות.

ולכן ההמצאה הגאונית המסודרת כל-כך שהתנחלה והתחבבה עלינו- בראשית. איזו מילה מלאת הוד. אהובה. נוסטלגית. מנחמת. לברוא משהו, להתחיל, כמה נוח לסדר עולם, לחלק, להאשים את התהום, את התוהו ובוהו שצריך לסדר, שבלתי אפשרי להעלים. ואנחנו מנסים. כן אנחנו מנסים כי אנחנו בני-אדם ויש לנו את האשליה שאנחנו יכולים לסדר ולהתחיל מחדש. והאמת היא שלא. החיים הם תוהו ובוהו וחושך על פני תהום שמתחלפים לשמש נוהרת על פני מים וקול דממה דקה שנחתכת מלהק עופות ודגה ובני אדם שחולקים שמיים וארץ לזמן מוגבל ובלתי ידוע.

אני לא מאמצת את תורת האבולוציה וגם לא מתווכחת עם דת זו או אחרת, אני בעיקר מתבוננת ונפרדת בעצב מבראשית. בראשית- את סיפור אהוב וקסום ומלא דמיון ויופי אבל את גם מקור לסבל ובעצם לאשליה. החל מהאשליה שיש מי שיסדר אחרינו ועד לאשליה שיש למען מה לסדר, שביכולתנו להפריד בין מים למים, בין ראשון ושני שיש בכלל דבר כזה סדר.

פרשת בראשית 2017

בליל ההושענות 1973 בפרשת בראשית

נולד אהובי. אביו במלחמה.

ויהי ערב ויהי בוקר.

והערב לבתנו יש חום ואני קפוצה אל מול

התנ"ך שקיבלתי עם סיום החטיבה, מתעקשת

לא לפתוח אבל דואגת להצילו ממקווה המים.

אהובי שוטף את התוהו ובוהו.

נולד בדמותו כצלמו, זוכר

את טעמי המקרא של פרשתו,

אבל ביום ההולדת הזו אביו ההוא איננו.

P1040114

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: