ההצגה חייבת להמשיך….
תמיד רציתי שיהיה לי בית קפה משלי ובעצם גם תמיד היה לי.
פעם בסיני מישהי זיהתה אותי- אמרה לי "את יושבת בבאצ'ו בחלון". צדקה. סוף שנות התשעים הבאצ'ו היה הסלון שלי.
ומ2006 עת עברתי שכונה זה נהיה סוכר שהפך לשניאור. שם נפגשתי עם העורכת של הספר שלי, עם הבימאית האגדית שלי שביימה בכשרון שתי הצגות שכתבתי וגם עם השחקנית שרון דנון שהייתה גרה בסמוך והתגלתה ככשרון עצום, אדיר ומעורר השראה ומקצועיות עד אין קץ.
לשמחתי יש לי עוד כמה בתי קפה שאני מגדירה כ"שלי" ובעיקר שמחה שיש לי חיים. כי חיים, אחת ההגדרות האהובות עליי של יעל שמחה פזואלו, המורה וההשראה של המחזה הנוכחי, הם מה שמשתנה כל הזמן. מה שאינו נתון לשליטתנו גם אם יש לנו אשליה רגעית או מקובעת שכן. ואת זה אני כותבת בעל-פה, מזכרון ושינון של המונח המקסים שהיא כתבה לבתה. יעל, האשה המדוייקת והאהובה שנפטרה לפני שלוש שנים. איך לא, בנובמבר. יחד עם דניאל דיוויס חבר אהוב ועכשיו הצטרף אליהם לאונרד והם יושבים למדיטציה או מעשנים ושרים והכל בשמחה, אני בטוחה.
בהשראת ימימה עברון שאני לא מכירה אישית, אבל מרגישה כשכנה אמיתית ותיקה, אני גם מתנתקת. ואפילו אין לי חשבון משלי. אני מתעלקת על החשבון של בן-זוגי שאנשים עוד זוכרים לו שכתבתי בשמו: "מניקה בארבע בבוקר לקול צלילי המואזין" או משהו כזה.
התירוץ הרשמי לכניסות האין-סופיות שלי הוא ההצגה שלנו, אבל אני מבינה שאני מכורה. באמת מחפשת נחמה/הקלה בדיוק כמו שפעם הייתי משחקת סוליטר או שולה מוקשים ומחקתי. ופגשתי את החיים ואת הכתיבה. וההצגה? אני רוצה לסמוך שהיא תצליח גם בלי הפייסבוק. היא כבר מצליחה.שתצליח גם מכאן.
ההצגה בעיקר מזכירה ומכירה לקהל את דמותה החד פעמית של יעל שהתהלכה פה בינינו וכמו ליאונרד בן ה82 אמרה שהיא מסכימה למות. והיא בת 42 או 43 עם ילדה ואהוב וחיים. "חיים- מה שמשתנה כל הזמן, מה שאינו נתון לשליטתנו גם אם יש לנו אשליה רגעית או מקובעת שכן, הגרעין החמקמק של המסתורין שאין אנו יודעים לפרק".
ביום שלישי הקרוב ה15.11 נעלה בצוותא ת"א גם בשעה שבע וגם בשעה תשע. לקוראי הבלוג קוד הנחה. הקוד הוא: סנגהה
סנגהה בסנסקריט זה בצוותא….והנה הלינק לצוותא
הנה עוד מונח שכתבה יעל שמופיע בהצגה בצורת וידיאו ארט. המונח חשיפה
והנה הבלוג של ההצגה עם טריילר ועוד פרטים על יעל, בואו ולא תצטערו. באמת.
תגובות
ההתמכרות הזאת היא אסון. יוחזרו הבלוגים לאופנה!