פרידה מדניאל דיוויס, חבר יקר שלימד אותי לנהל מטבח, כוחה של סנגהה בזמן משבר ועוד.

ביום חמישי בערב דניאל נפטר או כמו שזיו כתבה דניאל עזב את הגוף שלו. כמעט שבוע אחרי יעל שמחה. הם היו קשורים מאוד זה לזה וגם התייחסו אחד לשני כאחים. כשראיתי שדניאל לא היה בהלוויה שלה, ידעתי שהסוף קרוב. ועדיין זה כל-כך כואב. כמה מאמצים הוא עשה לחיות, כמה מנוחה וקבלה של המצב היו לו. הוא חייך כל-כך הרבה ואמר שהוא אפילו מסתקרן לקראת השלב הבא. פשוט מדהים. מורה.

לי זה עצוב, כי זה האדם השני ששירה שלי, שהיא כולה בת שבעה חודשים, הכירה ועכשיו איננו. היא וההריון שלי תמיד יהיו קשורים ליעל שמחה ולדניאל. 

בערב גשום אחד, בינואר, בסופה ירושלמית אספתי אותו מביתו בבית זית ונסענו לתרגל מדיטציה בעיר עם עוד שתי חברות יקרות לסנגהה. דניאל עם מחלתו ואני בשבוע 25 של ההריון (קצת יותר מחצי) וגשם זלעפות ובכל זאת החלטנו לנסוע. כוחו וקסמו של התרגול. חנינו את האוטו בעיר ובדרך אליהן, החלקתי על פלסטיק, התגלצ'תי והשתטחתי על הטוסיק כולי מפוחדת על הגב וכמובן על העוברית הקטנה שלי. דניאל הרים אותי ממש מהר ובהושטה החזקה שלו, בידיעה של המחלה שלו, שכבר הייתה במצב קשה, כבר משהו בי ידע שיהיה מה שיהיה ואין מה לפחד, רק להיות עם התחושות הגופניות. ישר בכיתי ואמרתי שאני בסדר רק חוששת לבטן ודניאל החמוד אמר שהוא לגמרי שכח שאני בהריון ורק נורא דאג. הגענו לבית החברה, שהיה ממש סמוך והערכנו נזקים. מיד אכלתי עוגיות מתוקות ושכבתי להרגיש אותה. ואכן היא הגיבה. נשארו רק כאבי היד והגב.

התלבטתי עם בנזוגי מה לעשות והחלטתי שמכיוון שהרגשתי אותה, אשאר למדיטציה, לשיחה שאחרי ואחר-כך נראה.

זה היה ערב מאוד מיוחד, כוחות החיים והמוות, ואי הידיעה שלנו, המסתורין הגדול והמתוק, ההרגעה של דניאל נכחו בחדר.

בשלב מסויים החלטתי שכדאי שנלך ודניאל התנדב ללוות אותי לטרם-טיפול רפואי דחוף. לצערי הוא לא היה יכול לנהוג וכך עם יד דואבת נהגתי לשם. אבל חוץ מזה, דניאל היה המלווה המושלם. בתור מי שמתורגל בבתי חולים, זה היה לו מיוחד להיות המלווה לשם שינוי והאחראי הבריא. העברנו הרבה זמן בשיחה, בהודייה, בצפייה של חולים אחרים, בהחלפת תפקידים.

גיבסו אותי וגם אז נהגתי אותנו בחזרה לבתינו. יודעת שהיה לי שם שיעור מאוד גדול בקבלת החיים כפי שהם, כולל כל מה שהם מביאים לפתחך. אחרי כמה ימים ירד שלג.

הנה דניאל ביו-טיוב מספר על המחלה והדרך שלו

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יונתן  On נובמבר 16, 2013 at 1:47 pm

    עצוב עצוב, אבל, שיעור גדול.
    יהי זכרו ברוך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: