והיום דווקא "ביליתי" בכפר אחר, בוולאג'ה שממש לא רחוקה מכאן. בוולאג'ה שאיש לא רוצה לזכור שהיום עמינדב ואורה יושבים על חורבותיו והוא בעצם כפר חדש של פליטים שהשתקעו באדמות החקלאיות שלהם ב1948. בוולאג'ה שאיש לא רוצה להפנים שעיריית ירושליים סימנה באמצעו קו מוניציפלי ב1967 ומאז תושביו סובלים ממאבקים שונים ומשונים של זהות, שייכות ועוד.
המאבק ה"טרי" ביותר הוא גדר/חומה שאפילו פורום של אנשי בטחון פסקו שהיא לא עומדת במקומה, אבל כרישי הנדל"ן לא ניאותו להקשיב להם כי כבר נוצרה תוכנית להקים שם גן לאומי.
המרחק בין וולאג'ה לאבו-גוש כה גדול. למרות שעד 1948 לא היה שום הבדל ביניהם. שני כפרים של אנשים עמידים ומשכילים. והנה בין לילה מצבם התהפך. והוא ממשיך להתהפך כל העת.
מעט יהודים מוכנים לחצות את הגבול ולהיות עם חוסר הנחת שרואים ושומעים בוולאג'ה. ואילו הכפר אבו-גוש הופך כבר מהיום שאחרי הסדר למוקד עלייה לרגל לשוחרי חמץ. היום הסתבר לי שיש המון כאלו.
הנה הבלוג של ידידי וולאג'ה למי שרוצה לבקר/להאיר את עיני חבריו הירושלמיים. והנה הכתבה שפורסמה אודות "בת של רב" הספר שלי.
יוצאת לעשרה ימים של שתיקה בהנחיית מורה הדהרמה ג'וזף גולדשטיין שהצטרף לביקור שלנו היום.
מי ייתן והחופש יתרבה בארצנו ובקרב שכננו.
תגובות
I loved Stardust – the movie and film are quite different in places aren#&039;t they, but I actually think so many of the changes made things work better on screen that it's hard to fault!