כוס התה שלי- שיחת דהרמה ביתית מנצחת! וכמה מילים על עלטה- סרט ישראלי בכלל בכלל לא רע! אפילו טוב.

 מה זה שיחת דהרמה? דהרמה זה מה שלימד הבודהה, אפשר לומר התורה שלו. אבל זה לא תורה כמו שאנחנו רגילים לחשוב, מסודרת ונשנית ובלתי מעורערת. דהרמה זו מציאות, זו אהבה, זה החיים.

בשיחת דהרמה בדרך כלל שומעים מורים שחולקים מניסיונם, מהידע שלהם את הטקסטים המיוחסים לבודהה ובעיקר את הגישה שלהם לנושאים כאלו או אחרים. החלק המשוחח שייך למורה אבל כמובן שהמילים שלו או שלה משוחחים עם העולם הפנימי שלנו שפוגש את המילים.

בתקופה האחרונה, עת אני מתחילה את החודש התשיעי להריוני אני שומעת הרבה שיחות דהרמה כשאני מתקשה לישון. שומעת אותם באייפד, לבד. במקרה הטוב אני לעיתים נרדמת תוך כדי ובמקרה היותר טוב זוכה לשמוע שיחה שלמה שמאזנת אותי ופותחת אותי למצבי כפי שהוא בלי פרשנות.

השבוע זכיתי לשיחה מיוחדת, בייתית במובן שחלקתי אותה עם בנזוגי, וגם בסלון ולא במיטה, וגם בשעה נורמלית של הערב ולא בשלוש לפנות בוקר וגם היינו מצויידים בכוס תה.

קראנו את ספר הילדים של דרור בורשטיין כוס התה שלי והתמוגגנו. העומק, הפשטות, הציורים המשונים, כולם מעירים אותך לחוות את החיים כפי שהם ולהסתכל עליהם קצת אחרת. מצד אחד כמו ילד, מצד שני כמו חוקר גלקסיות, מצד שלישי באהבה ובקבלה. לא באופן הרגיל בהם החיים הם נגדי או בעדי, לא במובן שהחיים הם אתגר שאני צריכה להפיק מהם כמה שיותר, שאני צריכה לפחד או להגן על עצמי כל הזמן, אלא שאני חלק מהחיים.

הספר של דרור מציף את כל האמת, האהבה והסקרנות הזו דרך ילד אחד שמקבל כוס תה, וזה די נפלא ומיוחד בשביל ספר ילדים שהמבוגרים מוזמנים גם לחוות אותו בתור לימוד. לא לימוד לצורך השכלה בהכרח, או קריאה בשביל לסיים אלא לימוד לשמו, לשם שמיים כמו שאומרים בעולם היהודי….

ובכותרת כתבתי גם על עלטה. לכאורה אין קשר בין הסרט הישראלי החדש עלטה לספר הילדים של דרור בורשטיין (בעצם אולי התמונות החשוכות של מאיר אפלפלד?) אבל מי שיקרא את הספר, יראה שאין כזה דבר אין קשר, כי הכל קשור להכל. בעיקר כי עלטה (שמשום מה לא קיבל ביקורות טובות מלבד כאן בלינק) מאיר את החיים קצת אחרת. שואל שאלות ולא מרפה. הסרט הוא סרט ביכורים שעוסק באופן ממש אחר בסכסוך המוכר לעייפה שלנו עם הפלשתינאים.

הסרט הזכיר לי משהו שראיתי בפייסבוק בעקבות טרוניותיה של לימור לבנת על הסרט המצויין חמש מצלמות שבורות. וזו האמירה: הבעיה בהסברה הישראלית היא המציאות!

יותר ספרים כמו של דרור שירככו את חיינו, ואמירות כמו של אובמה- להכניס את עצמנו לנעליים של שכנינו והמציאות יכולה להשתנות, להתגלות כדבר הנפלא שהיא.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: