שכנים על מדף הספרים בחנות, מדברים על דהרמה וכתיבה במציאות

הפוסט הזה מזכיר לי את המחזה של ענת גוב ז"ל "חברות הכי טובות" בשורה "אני ודוסטויבסקי באותו מקצוע".

אז הספר שלי "בת של רב" יצא לאור, אפילו כתבו עליו יפה בווינט. והיו בינתיים בחירות ועוד הרבה ספרים יצאו מאז, (פחות מחודש) שכתבו עליהם ואני לומדת שוב את אומנות ההמתנה עד שמישהו יכתוב עליו ביקורת. ואז בטח יהיה לי קשה או סתם אחר ומוזר, אבל זה אחר-כך, עכשיו יש כאילו המתנה. לא כיף. אבל כשלוקחים את זה פשוט כמו מה שזה, זה גם לא נורא.

והוא דווקא בחנויות הספרים הגדולות וגם הקטנות ואפילו במבצעים. רק עכשיו אחרי חודש אני הולכת לבקר אותו. לראות על המדפים. כיף שאני כל-כך אוהבת את העטיפה!

ובכל זאת אין הרבה דיבור אודותיו. האם זה בגלל שקונסרבטיבים זה לא מספיק שחור-לבן, לא מספיק מעניין? האם זה כי זה ספר הביכורים שלי, ולמרות דברים שעשיתי כמו מחזות וטורים שפירסמתי בנרג'י, אני לא אייטם? האם זה כי אין לי קשרים וההוצאה שלי קטנה? לא חושבת שיש פתרונות. ובין כה וכה לא חושבת שהם רלבנטיים. זה פשוט מה שזה.

וזה נחמד. שאלות. וכמובן אפקט הזמן שצריך לעבור ושוב הזדמנות לתרגל ולראות מה כן ישנו בחיים. התגובות האישיות שאני מקבלת, השמחה של ההורים שלי, חיי היום יום המשמחים שלי ושל בנזוגי. חיים.

ובתוך כל זה נוצרים הרבה שיתופי פעולה משמחים ואחד מהם הוא מפגש שיהיה לי עם הסופר המכובד דרור בורשטיין. נדבר על דהרמה (מה שלימד הבודהה) ועל כתיבה, על הספרים החדשים שלנו. הספר שלו "אחות שמש" כפי שכבר נכתב בהרבה מקומות הוא מצויין! בניגוד לאחת הביקורות אהבתי מאוד את החלק האמצעי של הדיבור המקוטע, המשלב זכרונות והתבוננות ראשומונית. הוא הזכיר לי מדיטציה וכמובן את כתיבת יואל הופמן וגם חלקים מיוליסס.

המפגש שלנו יקרה במקום שבשבילי הוא בית, בבית הסנגהה של עמותת תובנה. זה בשבוע הבא, ב31.1 יום חמישי בשמונה בערב.

בינתיים מבלי לדעת, חבר שלח לי תמונה (לפחות החברים מתרגשים…) בה הוא צילם את הספר בחנות סטימצקי בממילא ירושלים, בדוכן המבצעים 1+1 ובמקרה, לגמרי במקרה, הספר שלי הונח דווקא ליד זה של דרור. הייתי רוצה לומר שזה סימן טוב לבאות אבל זה כנראה רק מה שזה.

נראה שהוא שומר עליי…