live from beit gala

I'm in Palestine.

ועכשיו אני בתל-אביב, רוצה לכתוב על המחאה החברתית אבל משום מה מרגישה צורך להחיות את הרשימה הזו שהותחלה ב17 לאפריל 2011, כאילו הייתה זו תמונה ישנה שקפאה ולא מילים במחשב שאני יכולה לשחק איתן.

כתבתי ברשימה ההיא רק את המילים המופיעות באנגלית ואין לי שמץ של זכרון מה רציתי לכתוב ברשימה ההיא. זו גם לא הייתה הפעם הראשונה שלי בבית ג'אלה או בפלסטין, אז זה לא שאני יכולה לומר שזה נכתב בפרץ התלהבות או ריגוש גדול כפי שאפשר להניח ממקבץ המילים שהקלדתי.

ניסיתי לבדוק את עצמי כיצד לכתוב, פלשתין או פלסטין והודהמתי לגלות שאם לוחצים על Palestine בערך ויקיפדיה ומחפשים את זה בעברית אז מופיע ערך על ארץ ישראל. נסו זאת בעצמכם! ואם אולי אתם מבינים משהו במחשב, אולי תצליחו לשנות זאת?

בכל אופן, אני חושבת שזו הפואנטה בדיוק, ההכחשה שלנו את קיומה ואת רצונם וזכותם של מיליוני פלשתינאים במדינה משלהם.

מאז שחזרתי לישראל, לפני שלושה חודשים, והבנתי את האבסורד של הסכמי אוסלו, כלומר שכל דרכי הגישה לכפרים הם בשליטת ישראל קשה לי לישון בשלום. 

וזאת למרות שאני סוג של מובטלת, ולמרות שדווקא ביליתי כמה וכמה פעמים בשטחים הכבושים, ואפילו הייתי בורג קטן במערכת במאבק יפה ולא אלים וקצת פרודקטיבי הנוגע ל"שמורת הטבע" ואדי קנה. אפילו כתבו על זה ביום חמישי בהארץ! כל הכפר של דיר איסטיה נרתם לא באלימות כדי למנוע את העקירה המדוברת של העצים. חבורה של מתרגלי מדיטציה יהודים תמכו בהם ועזרו לאסוף אינפורמציה, לשלוח פאקסים ולהפגין סולידאריות. המאבק עוד לא הוכרע, אבל נתן תחושה שהאזרח הקטן יכול לעשות בקטן. שהופך לגדול…

ופה הקשר למחאה.

להרבה אנשים נפקחות העיניים. דווקא כי כל מיני אנשים שהם מכירים חוטפים מכות מהמשטרה ובכלל יחס משפיל ואנשים מתחילים להבין, אם כי אולי הם לא עושים את ההקשר, עד כמה הכיבוש משחית.

כל-כך הרבה עדויות מתחילות להאסף כמו זו של דוד כפרי, או התמונה המצמררת שיולי כהן הביאה פה הכתיבה המדהימה בפייסבוק של אייל שגיא ביזאווי שנעצר במוצ"ש האחרון וערער משהו אצל כמה מחבריו. תסתכלו בפייסבוק שלו כי תחת הכותרת המחוכמת "לה מרמור" הוא תיעד את קורותיו ואת תחושת הבגידה של המדינה בו. בדה מרקר, שזה פעם ראשונה מאז חזרתי (כאמור שלושה חודשים) בה נכנסתי לערוץ חדשות כלשהו, הביאו את פרצופם היפה של עצורי המחאה. וגם בסטילס.

ביום שני אני מתחילה קורס אינטנסיבי בערבית. למי שרוצה להיות ספונטאני ובאזור ירושלים, מוזמן להירשם אם נותרו עוד מקומות.

הפוסט המדוייק ביותר שכתב בועז כהן, על אף שאין לנו בהכרח את אותן הדעות, יביא אותי סופית הערב לכיכר העיר. לשמחתי העיניים שלי פקוחות.

מי ייתן וכל מי שיגיע הערב למחאה, יחזור בבטחה ובשמחה לביתו, שוטרים ומוחים גם יחד.

מי ייתן וכל בני האדם יחיו חופשיים בשלום, בבטחון ובשמחה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: