בקיצור אנחנו אף פעם לא יודעים מה יהיו המעשים בעקבות מילה/פעולה/פוסט שלנו, אבל אנחנו כן יכולים לדעת תמיד מה הכוונה או ההתכוונות שלנו ולהיות אחראים על זה. ולפעמים גם יש פירות וודאיים בדרך שעוזרים להמשיך.
אז קודם כל לגבי עצי הזית שקניתי בסכום כסף לא גדול בעבור או יותר נכון בשמו של אהוד ברק, אפשר לקרוא כאן וכאן. רגע….
האמת ששני הלינקים מפנים זה לזה, מדובר בשני ארגוני דהרמה (מה שלימד הבודהה) שעוסקים בעשייה חברתית במקומות שונים בעולם, וגם אצלנו כאן.
התמיכה של הקבוצות הללו בשבילי היא עצומה, כי היא כל הזמן מנסה לא להישאר תקועה בסיפורים הפוליטיים והרגשיים אלא עוזרת לחזור למימד האנושי המשותף כל הזמן ולכן הייתי רוצה להציע אותה הלאה…. לכל אחד ואחת שקשה לו עם הסכסוך המתמשך ולעיתים אווילי הזה.
ושנית, בנוגע לסיבה לכתוב פוסט כי את לא יודעת לאן זה יגיע, אז אני רוצה לספר או יותר נכון להציג שוב ארגון מאוד מיוחד שמארגן לילדים פלשתינאים גישה לימי כיף בים. ים שהם לא זוכים לבקר בו, לראות אותו כי בשבילם יש אלפי מחסומים אליו.
אבל זה לא בהכרח עניין פוליטי, כלומר זה כן, אבל זה יותר העניין של לראות את המציאות כפי שהיא, לראות את האלמנט האנושי. לראות שיש מצב מסויים וגם אם אנחנו מסכימים איתו, להבין שיש אנשים שנפגעים ממנו, ובעיקר ילדים, ואולי אנחנו יכולים לסייע להם. רק להם, וזה לא אומר שאנחנו צריכים להתנגד למחסומים.
שנה שעברה או לפני שנתיים הזכרתי את הארגון בבלוג ומישהי קראה את זה, התנדבה והייתה לה חוויה מאוד מיוחדת. הפעם אני מקווה להצטרף אליהם גם כן ומזמינה את מי שזה מסקרן אותו להצטרף או לתרום כלכלית גם. הנה הקישור!
אה, וגם בתיקון שבועות של הישיבה החילונית- בינה, אני אלמד בחצות את מגילת רות בעיניים בודהיסטיות. הכותרת היא "אהבת המסע" או "מסע של אהבה".
