החלטתי לפתוח בטוב.
הרבה מוזיקה מלווה אותנו באוטובוסים הלא רעים שיש באקוודור. אהוד בנאי משמח אותנו ומחבר וכמובן רות דולרוס וייס ועוד הרבה. אחד הדיסקים שהכי מפעימים במובן שהם מערבלים המון רגשות, היסטוריה, יכולות אנושיות וכמובן מוזיקה זה הדיסק של ברי סחרוף וחבריו אדומי השפתות. דיסק שהקים לתחייה מילים של אבן גבירול. מה זה הקים? החייה/חידש/הערה/כיבד/ריגש ועוד…
זה מרגש לשמוע במיוחד פה, ביבשת שנכבשה עלידי הספרדים. אפשר לשמוע הדים של מאות השנים שחלפו, של כאבים, של מסורות, של חיפוש רוחני ושל אהבות וגם של בני-דודנו הישמעאלים… למי שלא מכיר את הדיסק, מומלץ לקנות ולמי שלא שמע אותו הרבה זמן, מומלץ להקשיב לו, ואם במקרה אפשר ללכת למופע עצמו שמתרחש מפעם לפעם במקומות מוזרים (אנחנו למשל ראינו אותו במתנ"ס של מודיעין) מומלץ!!!!
ולהמשיך בטוב
הרבה דברים מתרחשים בארץ. מישהו אפילו כתב לנו שעזבנו ארץ אחת (בספטמבר) ונחזור לארץ אחרת (במרץ). בשבילנו התרגול של הדהרמה הוא קרש ההצלה. הוא הדבר שמזכיר לנו את חשיבות החיים. שלנו ושל כל תושבי הארץ והכדור.
לשמחתי יש עוד אנשים שחושבים כמותי. אנשים שהקימו את דהרמה מעורבת חברתית
בימים אלו הבנו שתג מחיר (שמזכיר קצת את הקו-קלאס-קלאן) משתולל יותר מתג מאיר, ופעילות כזו התרחשה בדיר-איסטיה, כפר שלו שהיינו בו לפני שנתיים וזה ממש מטריד ועצוב! ודהרמה מעורבת חברתית עושה דברים לתקן שם משהו אחר, ביוב של התנחלות בשם רבבה שזורם שם. (אפרופו שמות, כמה אירוני, לא?)
ומילה אחרונה על עזה. רק כי שוב עברו כמה שנים, רק כי חייבים ואי אפשר להמשיך ולספר את אותו סיפור שסיפרנו. חייבים לזכור שלכל בני האדם יש שפתיים אדומות ושזכות כולנו לנשק את העולם בחזרה.
