ארבע כוסות אלטרנטיביות או עוד יום ברשות הפלשתינאית. איזו כותרת יותר מושכת את העין? במה בא לנו יותר להתעסק על הבוקר?

ובכלל. בחיים. אומרים שבערב ראש השנה, חשוב להתנהג כפי שאתה רוצה להיות במשך כל השנה, האם בערב פסח חשוב להתכוונן אל החיים הרוחניים שלנו שמטפחים חופש?

מה מביא לנו חופש? חקירה בתוך התרבות היהודית שלנו ובתוך הסבל הפרטי שלנו או הכרה בבעייתיות של הנוכחות היהודית בפלשתין? הכרה בסבל של האחר?

אתמול הייתי שוב בבית ג'אלה. במנזר טליתא קומי, המקום שמעודד ומאפשר לישראלים ולפשתינאים להיפגש בשלווה. אתמול זה היה מפגש מעודד במיוחד של ארגון שנקרא peace it together ארגון שעובד עם בני נוער ועם סטודנטים ומנסה לעודד דיאלוג בין הצדדים.

למרות שתמיד מפגשים כאלו, במיוחד כשאני עם חבר שלי, מעוררים בי תהיות וחיכוכים ומפגישים אותי עם סבל של דעות, תגובתיות בתוכי ובאחרים, הפעם היה שם אדם צעיר ומיוחד, בוגר התוכנית, בשם מחמוד ג'אברי שהראה לי משהו אחר שעשה את כל החוויה, למיוחדת במינה.

בלי להכיר דהרמה או כל תרגול רוחני אחר מחמוד מבטא את היכולת שלנו להיות מהטמה גנדי. לשמוע צעיר, במקרה זה פלשתינאי שכל כך מחוייב לרוח האנושית שבאדם, להבנה שאנחנו שונים אבל דומים כל-כך, שיש לכולנו שאיפה להיות מאושרים, שמלחמות זה איוולת והליכה כנגד הטבע שלנו, שלקיחת אחריות על החיים שלנו זה להיות אדם, שדרך חברות אפשר לבנות פה עולם מופלא, ועוד הרבה תובנות על האפשרות לכבד כל אדם על הבחירות שלו, זה דבר פשוט מעורר השראה. גם בקבוצה הישראלית היו צעירים מאוד מרשימים ששימחו את נפשי מאוד. כאלו שמבינים שאין חובה בכל שיחה להיות השגרירים של המדינה, כאלו שאמרו שהם באו בשביל לבנות אמון, כאלו שאמרו שאולי כדאי לנסות להשיל קצת זהויות ולנסות להיות פשוט בני אדם. ובמיוחד אלו שדיברו על חשיבות ההקשבה.

הכנות של הצעירים, במיוחד פלשתינאית אחת ששיתפה שאחותה שלומדת בירושלים ונתקלת במחסומים כל יום כעסה עליה שהיא הולכת למפגש הזה ואף אמרה לה שאם היא תחלוק חדר עם ישראלית, היא לא תרצה לישון איתה יותר באותו חדר, היא אומץ והתקווה היחידה שיש לנו. כנות להישיר מבט אל מה שישנו.  כפי שהוא. עכשיו.

על החוויה המיוחדת שלי מפסח האחרון, חוויה ששיחררה בי משהו אדיר כתבתי פה בנרגי'

קיבלתי תגובה מאוד מעניינת מניסים אמון, אדם שאני מחשיבה אותו בעיקר בגלל התרומה שלו בהוצאת ספר הטאו.

התגובה שלו הובילה כמובן לתגובות אחרות וגם שלי שנדרכת יותר מתגובות של אנשים מסויימים, אכן יש משהו באינטרנט.

ברור שזה מובן מאליו, אבל כנראה בגלל שאין לי פייסבוק. ורק בלוג וטור צנועים זה עדיין מפעים אותי לראות את הקישורים וההתקשרויות שנוצרות דרכו.

ואולי האינטרנט דווקא מזיק כי הוא מעודד תגובתיות, הדבר שכובל אותנו , הדבר ממנו אנחנו מנסים קצת להשתחרר.

ויחד עם זאת, כמובן שזה הכלי שלנו. אם אי פעם אעשה פייסבוק זה יהיה בשביל ליצור קשר עם כל הפלשתינאים שאני מכירה. למרות שבסדנא של אתמול מישהו אמר שזה אבסורד שאפשר להיפגש רק בפייסבוק ולא פייס TO פייס.

והנה הבוקר, קיבלתי מייל ממתרגלת בעמותת תובנה, שגם הייתה בריטריט של פסח שעבר, שנכחה לפני כמה שבועות, בשיחה שלי במסגרת חמישי דהרמה.

היא כתבה לי יופי של רעיון.

 4 הכוסות ל4 איכויות הלב:

כוס ראשונה ל מטא – אהבה
כוס שניה לקארונה – חמלה
כוס שלישית למודיטה – שמחה
כוס רביעית לאופקה – איזון הלב

שיהיה חג מלא אהבה וחירות פנימית. ולמי שרוצה להתקרב אל האפשרות להיות מהטמה גנדי במזרח התיכון אני ממליצה מאוד על

סופשבוע "להיות שלום"

בהנחיית זהר לביא ונתן גלייד, מקימי סנגה סווה

שיתקיים אחרי פסח משישי, 29 אפריל – עד שבת, 30 אפריל

אתן/ם מוזמנות/ים לפעילות של סוף-שבוע המשלב תרגול והתבוננות בודהיסטית מדיטטיבית עם עשייה פוליטית הנוגעת בסכסוך הישראלי-פלשתינאי.

 

 

סוף השבוע ישלב עבודה עם פלשתינאים, יחד עם זמן המוקדש להתבוננות פנימית – מדיטציה, שתיקה, הנחיות של מורים ושיתוף קבוצתי.

ננסה להביא את האיכות של המדיטציה אל המציאות הקשה בשטחים ולהכיר באפשרות להגיב לסבל באהבה.

במהלך הסופ"ש נתארח בכפר הפלשתינאי דיר איסטיא, באזור אריאל.

לפרטים נוספים או להרשמה, אנא צרו קשר במייל זה

info@sanghaseva.org

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: