אני כתבתי בטור שלי על ארבע האמיתות ועל הסכסוך. גם אני לא מספיק העזתי. וזה ניכר גם בתגובות. התחמקתי ופחדתי מהרדאיקאליות של מה שלימד הבודהה. נעצרתי בגבולות הזהות, בגבולות ה"אני" שגם אני עדיין נאחזת בו.
זוהי האמת הנאצלה של הסבל: לידה היא סבל, הזדקנות היא סבל, חולי הוא סבל, מוות הוא סבל; עצב, מרירות, כאב, מצוקה ויאוש הם סבל. מגע עם משהו לא נעים הוא סבל, פרידה מהאהוב היא סבל, כל משאלה שלא התגשמה היא סבל – בקיצור כל חמשת המצרפים הם סבל.
במותו ציווה לנו את האפשרי כתבה עמירה הס. וראובן מירן עם התמונות המצויינות והמעציבות של נועם לסטר שתפסו בין היתר את סאלח בכרי המוכשר שמזכיר לי כמה עבודה יש עוד לעשות בשביל שאומנים ובכלל בני אדם יחיו פה בשלום ובאושר ובכבוד.
כמה חבל שבחייו לא מספיק הקשיבו. לא מספיק עשו אינטגרציה בלב, לא מספיק מעיזים לערער על האמונות שלהם ולחפש את האומנות שלהם. את אומנות החיים ששואפת לטוב שיכולה ליצור לנו חיים מדהימים פה!
וכמובן שיש ערך בזהות יהודית. אין לזרוק אותה לפח. כל אחד במינון שמתאים לו. הדיסק החדש והמפעים של אהוד בנאי בהחלט עושה את העבודה, את החקירה, זה דיסק מעז. רסיסי לילה.
וזה לא קשור לנושא
אבל אם חושבים על מתנות לפסח, למרות שאני לא אוהבת את פסטיבלי המתנות האמריקאיים שכובלים אותנו לצרוך ולמדווד ולהשוות, אני בכל זאת רוצה להמליץ על הספרים של אבן חושן שיצאו במבצעים מיוחדים. גם כי זו הוצאה מיוחדת במינה וגם כי אני הולכת להוציא שם את ספר הפרוזה הראשון שלי.
וגם
יום של מדיטציה והתבוננות במציאות של חיים בתוך סכסוך
הדרך מייאוש לתקווה עוברת דרך הלב…
בשבת הקרובה, ה-9 באפריל, מ-10:00 עד 17:00, במרכז אוריאל, אלוני אבא
אנחנו מתנהלים בחיי היומיום שלנו בין עבודה, משפחה, חברים ועיסוקים שונים. ברקע, עם או בלי קשר ישיר לחיינו, יש לכולנו חיבור משותף: אנו חיים באזור הנתון בסכסוך קשה ומתמשך – ואיכות החיים שלנו מושפעת במידה רבה מאירועים בזירה המדינית-ביטחונית. האירועים האלה יכולים לעורר פחד, כעס, עצב, תסכול או ייאוש, והם מקשים עלינו להתחבר לכמיהה הטבעית והבסיסית שיש בנו לחיים בשלום.
דווקא בתוך המערבולת המאיימת הזאת חשוב לעצור לרגע ולבחון מה אנחנו מרגישים ומה אנחנו רוצים באמת. אולי אם נתבונן נצליח לראות יותר לעומק את המציאות של הקונפליקט ונמצא את הדרך לתת מקום לכאב ולתסכול מבלי לאבד תקווה.
רבים מעדיפים שלא לעסוק בסכסוך מכיוון "שהכל כבר נאמר" וממילא "אין מה לעשות". המודעות לחיים בתוך הסכסוך מעוררת קושי ואי-נעימות, אז למה בכלל לדבר על זה? ואולי הבעיה היא בדרך שבה אנחנו "מדברים על זה" בדרך כלל? אולי במקום להתווכח על אידיאולוגיה ופתרונות אפשר פשוט להקשיב, ביחד, למה שמתחולל בתוכנו בתגובה להתרחשויות החיצוניות…
אולי אם נעצור ונתבונן בצורה כזו – גם אם נצא לרגע מגבולות הנוחות שלנו – נוכל ליצור מרווחים בדרך החשיבה הרגילה שלנו ולפתוח פתח להבנות ולדרכי התמודדות חדשות. וכשנקשיב נתחבר ביתר עוצמה לשאיפה הטבעית שיש בנו לעתיד טוב יותר, וליכולת לקחת צעדים קטנים אך משמעותיים כדי להפוך אותו למציאות.
אתם מוזמנים להצטרף ליום של תרגול והתבוננות,
סביב הנושא של הסכסוך הישראלי-פלסטיני
ביחד נבחן האם ניתן להביא איכויות של התבוננות, הבנה וחמלה אל המציאות הקשה של חיים בסכסוך היהודי-פלסטיני האלים. ננסה לברר האם וכיצד ניתן להגיב לסבל באהבה, תוך כדי עמידה נחושה מול עוול. נעמיק את הכרותינו עם עצמנו ונמצא דרכים חדשות למעורבות מתוך אכפתיות ותקווה לעתיד של שלום והלימה.
היום יכלול מדיטציה, תרגילים חווייתיים והקשבה עמוקה ומכבדת – כל אחד ואחת לעצמה ולשאר המשתתפים.
היום מאורגן על ידי קבוצת "דהרמה מעורבת חברתית" ויתקיים במרכז אוריאל, באלוני אבא, ביום שבת ה-9 באפריל, מ-10:00 עד 17:00.
עלות: 25 ₪ למקום ותשלום למנחים על בסיס תרומה נדיבה (דאנה)
הרשמה: על מנת שנוכל להיערך אנא הירשמו בהקדם באימייל: levyneta@gmail.com
ארוחה: אנא הביאו מנה צמחונית אותה תוכלו לחלוק בארוחת צהריים משותפת
על המנחים:
שירי בר למדה אצל ג'ון סיד וג'ואנה מייסי, מתרגלת בדרך הדהרמה, ומסיימת בימים אלו תואר שני בהתמרת סכסוכים. הייתה פעילה ורכזת ב-שביל זהב ובין השאר מנחה כיום בפרויקט קומי שמקדם שיתופי פעולה בין ארגונים ישראלים ופלסטינים.
נטע לוי, פסיכולוגית קלינית מתמחה, מתרגלת מדיטציית ויפאסאנה ויוגה, תלמידת בודהיזם, מנחת קבוצות דיאלוג ישראלי-פלסטיני, חברה ופעילה ב"פסיכואקטיב – אנשי בריאות נפש למען זכויות אדם".
אביב טטרסקי, מטפל בכיר ומורה לזן-שיאצו, מדריך סיישין קיטאידו, עוסק וכותב על הקשר בין גוף ותודעה. מתרגל מדיטציית ויפאסנה וזן מעל 15 שנה, מנחה שיעורי מדיטציה ותנועה. רכז בעמותת תובנה.
