מצאתי שיר של נזים חיכמת במחברת השירים הישנה. המאוד ישנה. השיר מזכיר לי את גלעד שליט ומשום מה מעודד אותי שלא סתם כל בוקר בסוף המדיטציה אני מייחלת לשלומו, לאושרו ולשחרורו הפנימי והחיצוני.
תירגם מטורקית רמי סערי.
היום יום ראשון.
היום הוציאו אותי לראשונה לשמש
לראשונה בחיי
השתתקתי, משתאה למראה הרקיע-
כה רחוק ממני
כה כחול
כה גדול.
אחר-כך, מלא יראת כבוד,
התישבתי על האדמה,
גבי נשען על קיר.
כרגע אין לי למה להתנפל על הגלים,
כרגע הינו הך לי המאבק, החרות, אשתי.
האדמה, השמש ואני…
מאושר בה.
נזים חיכמת נולד בסלוניקי שתחת שלטונה של האמפריה העות'מאנית 1901. חיכמת נחשב באופן לא רשמי למשורר הלאומי של תורכיה, על אף שבילה שנים ארוכות בכלא התורכי ואף הוגלה מהמדינה בשל דעותיו הקומוניסטיות ופעילותו במפלגה הקומוניסטית, שהוצאה מחוץ לחוק. הוא הלך לעולמו בשנת 1963 במוסקבה בעקבות התקף לב, ונקבר בחלקת גדלי המשוררים והסופרים הרוסים.
האהבה לשירה, לכתיבה, לחיים, נותנים כוח לכל יום ראשון. אנחנו שאיננו כלואים פיזית, איך אנחנו יכולים שלא להלך מלאי שמחה על כל מה שיש לנו? למרות התנאים הלא פשוטים תמיד שיש.
אני לוקחת מחסה בדהרמה, תורתו של הבודהה, התומכת בחופש, בפוטנציאל האושר של החיים.
אני מאוד מתעודדת מדברים כמו הרשימה של אביב טטרסקי בדהרמה אקטיביזים בדבר הסתה.
וגם מרשימות של אנשים שאני לא מכירה ולא יודעת את גישתם לסכסוך בו אנחנו חיים כמו זו של נועם רשף.
תגובות
רק כאשר החופש חסר אז מעריכים אותו. תחשבו על גילעד שבטח לא ראה אור יום במשך כל שהותו בשבי. יתכן שהוא אף איבד את שפיותו והכי עצוב שלמרות כל המאבקים של משפחתו ואזרחי המדינה, כולם נותרו חסרי אונים להשך שביו