עומדים עלינו לכלותנו. מי עומד ואיפה, ומה יקרה אם יתברר שלא! מה יהיה עלינו אז? מי נהיה? ולמה אנחנו, (גם אני) תמיד רוצים לצאת בסדר? תמיד מצדיקים את קיומנו, מאשימים אחרים, בין אם זה בשושן הבירה או בימינו אנו?

כי כל-כך קשה לנו להיות עם חוסר נוחות. בטח שלא עם כזו שאנחנו אחראים לה באיזה אופן או קשורים אליה. אולי אף ממשיכים להזין אותה. אל מול כל ההקצנות וההכללות, אל מול הימים העצובים שהגיעו לשיא של אלימות מרושעת בערב שישי האחרון אני מוצאת מרגוע בארבע האמיתות של הבודהה.

1. יש סבל או אי נחת או אי-סיפוק בעולם.

2. לסבל יש סיבה והיא היאחזות ושכחה, של מה שחשוב. מתוך השכחה עולה הרצון להגן על עצמנו, הרצון להיות מישהו והתחושה שאנו לא מספיק טובים.

3. מכיוון שהסבל הוא יציר כפינו או תודעתנו, יש לנו אפשרות להשתחרר ממנו!

4. לסבל יש פתרון/ תרופה; דרך שמונת הנתיבים. את התרופה צריך לקחת על בסיס יומיומי על מנת שהיא תעבוד.

ואני מצטטת פה פנינים מהמורה היקר שלי סטיבן פולדר שלימד אותי איך להתיידד, להכיר וללמוד מחוסר הנחת המאפיין את המציאות:

לפעמים הימנעות מלהסתכל על סבל גדול מדי שמציף אותנו היא הגורם לעוד ועוד סבל. היינו רוצים שהסבל יבוא במינונים הומיאופטיים, אבל החיים לא מספקים לנו את הסבל במינונים כאלה…

רוב הדוקה- (המילה לסבל) היא יום-יומית כלומר לא גדולה, אלא אי-סיפוקים קטנים. אחד הביטויים לכך הוא הצורך שלנו באיזורי נוחות. במקרר, בטלוויזיה, בזוגיות, בהגדרות עצמיות וחברתיות, בבית, במדינה ועוד ועוד. לפעמים אזור הנוחות הופך לכלא, אפילו שהכל "בסדר" וכביכול קיימים כל התנאים שהכל יהיה בסדר. "הכל בסדר" הוא גם סוג של כלא.

הרצון שהכל יהיה טוב ויישאר טוב מתנגש עם מציאות החיים שהכל משתנה.

המדובר בכאב עדין, דוקה עדינה, שמלווה אותנו כל הזמן.

נסיון ההימנעות מכאב הוא כאב בעצמו.

גם הנרטיבים / הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו (למשל ביקורת, שיפוטיות, המדינה "שלנו") הם סוג של דוקה.

אנו נעולים ומתחזקים את איזור הנוחות שלנו כל הזמן.

עלינו לשאול את עצמנו מה אנו דוחפים הצידה כדי לשמור על הנוחות שלנו, מה המחיר של שמירה על הנוחות.

אני קוראת את כל משפטי החוכמה שלו בהקשר של המציאות שלנו במזרח התיכון ומצליחה לנשום קצת יותר טוב.

למי שרוצה ללמוד או להתעניין איך אפשר לנשום גם במציאות המסוכסכת שאנחנו נוטלים בה חלק ולא משנה מאיזו עמדה פוליטית אנחנו באים יש הזדמנות מיוחדת וייחודית ועל כך בקטע הבא: 

פעולה נכונה – דהרמה בעשייהמבית היוצר של דהרמה אקטיביסטית בישראל

הבודהה התווה דרך בת שמונה נתיבים לשחרור מסבל. אחד הנתיבים הוא פעולה נכונה: פעולה מטיבה, שאינה פוגעת באף יצור חי, ושזורעת זרעים של טוב. בריטריט זה נבחן את המשמעות של פעולה נכונה בהֶקשר של מעורבות ועשייה חברתית, סביבתית ופוליטית.

תרגול הדהרמה נועד לפתוח את ליבנו, לשחרר את התודעה שלנו מאמונות מגבילות, ולחשוף אותנו לאי-הנפרדות של הקיום. התרגול מביא אותנו להבנה חווייתית שהדוקהא (הסבל) אינו אישי אלא אוניברסאלי, והוא מנת חלקו/ה של כל יצור חי. מתוך הבנות אלה, מתעוררת בנו חמלה כלפי כל ביטוי של סבל שאנחנו פוגשים, ומתעורר הרצון לפעול כדי להקל על הסבל – הפנימי והחיצוני – בעולם.

התובנות הללו מובילות אותנו לשמוט מחסומים והפרדות ומעודדות אותנו לחקור את מקור הגבולות וההגנות שאנחנו מקימים סביבנו. מתוך ראייה ישירה שהאני הוא חלק מתהליך של אינטראקציות מתמידות עם החברה והעולם, מתפתח באופן טבעי רצון להיטיב עם הקהילה ועם החברה בה אנחנו חיים.

מה אנחנו יכולים להביא לחברה בה אנו חיים? מה הקשר בין עשייה חברתית לתרגול רוחני? איך נראית עשייה חברתית שמקבלת השראה מתובנות הדהארמה?

בריטריט מיוחד זה נשלב בין מדיטציית ויפאסנה לתרגילים מעולם האקטיביזם הרוחני, שאותו מפתחים מורים בודהיסטים מובילים – דוגמת ג'ואנה מייסי – המשלבים תרגול עם עשייה חברתית/סביבתית/פוליטית. סוגיות של אקולוגיה, פערים חברתיים והסכסוך היהודי-פלסטיני יהוו את הקרקע בה נבחן הן את עולמנו הפנימי והן את היכולת שלנו לעשייה בעולם הסובב אותנו. דרך תרגילים חווייתיים שונים ומעגלי הקשבה ניגש אל הסוגיות הללו בדרכים שאולי יהיו חדשות בשבילנו. תרגול המדיטציה יאפשר לנו להיות בצורה עמוקה יותר עם הדברים שנפגוש במהלך הרטריט ועם התגובות שהם יעוררו בנו. השילוב בין דיבור ועשייה לבין ישיבה שקטה במדיטציה יבהיר לנו כיצד פנים וחוץ אינם נפרדים זה מזה.

הריטריט פונה הן למתרגלי דהרמה והן לפעילים חברתיים. הוא מיועד לכל מי שמרגיש/ה בתוכה/ו את הכמיהה לחברה צודקת, בריאה ושמחה ושרוצה לחבר בין עשייה חברתית לעבודה פנימית-רוחנית. אין צורך בהיכרות מעמיקה עם עולם הדהרמה או המדיטציה, וגם אין צורך ברקע אקטיביסטי אולם אנחנו מניחים שלמשתתפים/ות יש רצון להכיר תחומים אלו.

זמנים: ימים א'-ו' 24-29/4 (רוב השבוע נופל על חופשת הפסח).

מיקום: קיבוץ עין-דור

עלות: הריטריט מתקיים על בסיס דאנה – תרומה נדיבה – של המשתתפים לכיסוי עלויות הארגון ולמנחות.

הרשמה: בקישור הזה

ועוד מחשבה שעולה לי בימים האחרונים:

תארו לעצמכם שבכניסה לכל כפר או עיר בישראל או למשל אוניברסיטה היה שלט גדול ומאיר עיניים שיספר שלפני 60 ומשהו שנה חיו במקום תושבים אלו ואלו וקראו ליישובם כך וכך. רק זה. עוד לפני דיבורים על חזרת הפליטים או פינוי התנחלויות. מילא דברים מקפיצים כאלו, וטעונים כל-כך, רק שילוט שישהה אותנו עם חוסר הנוחות. עם הסבל שנגרם לאנשים אחרים בגלל הרצון הלגיטימי של העם היהודי לבנות לו בית.

לשמחתי, אני אהיה בריטריט שיעסוק באיכויות הלב בפורים אבל למי שמעוניין, זו מסיבת הפורים שנראה לי שהייתי הולכת אליה והיא של הישיבה החילונית במעבדה בירושלים!

פתיחה ב"קריעת מגילה" עם יאיר ליפשיץ והקשר בין הקומדיה היהודית לקרנבל האירופאי, עם רבקה מרים והשירה על אסתר המלכה, עם יעל שנקר על מגדר, טרנסג'נדריות וסריסים, עם צילה חיון ופורים כאירוע ספר ואחרון חביב ברי סחרוף עם שי צברי והמוזיקה שלהם. 
אחרי קריעת המגילה יעלו ויופיעו ההרכב הצועני-ירושלמי "סומסום" להופעה שמחה ומרגשת
ולקינוח סעודה הדי ג'יי מארקי פאנק
מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיקי  On מרץ 16, 2011 at 3:44 pm

    לכי ללמוד היסטוריה

    יש קורסים כאלה באוניברסיטאות מתוקנות

    לא צריך להיות אידיאולוג בשביל להפריך את הכותרת המנותקת שלך

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: