על "להגיע" כתבתי פה בנרג'י. מעניין ושונה לכתוב מפה.
לעשות מדיטציה בצרפת זה כמו שזה נשמע או יותר נכון כמו שזה נראה דרך הירוק האינסופי או מורגש בבלוטות הטעם של הבישול הצרפתי או דרך השחייה בנהר כשחם!כפי שתראו מקסים פה.
אחרי נחיתה בפרנקפורט ובטולוז וחמש שעות ברכבת, הגעתי לעיר בשם פריגו, שהייתה נראית בהתחלה כמו כפר עם נהג מונית אחד בלבד שרצה שישים יורו, במקום עשרים. למרות שהיה תשע בערב ולא ידעתי לאן בדיוק אני אמורה להגיע, המשכתי לחשוב שיהיה בסדר ואכן כך היה. חצי שעה ניסיתי לברר במלון בו כפי הקלישאה לא דיברו אנגלית, איפה נמצא המקום שאליו אני צריכה להגיע (עדיין יש אור, כמעט עד עשר) אבל ללא הועיל ואפילו ניסינו את המספר שאחראית שכמותי רשמה לי ביומן ואיש לא ענה כדי שאקח לשם טרמפים כמעט התייאשתי, אבל יצאתי משם כשאני אומרת לעצמי- אל תבכי. ואיך שאני יוצאת מוכנה להוציא את הכסף ניגשתי לאיזה רכב חונה עם בחור צעיר שהיה נדמה לי שיש לו מאלה (מין שרשרת בודהיסטית) על הצוואר, כדי לשאול. המאלה הייתה שם אבל הוא לא הכיר את המקום הזה, ואחרי חיפוש באייפוד שלו ובג´יפי אס הצרפתי שלו, הוא וחבר שלו שקנה שווארמה, לקחו ממני עשרים יורו בשביל הדלק והביאו אותי עד לכאן. בדרך הוא סיפר שהוא מתרגל זן בודהיזם ושהוא וחבר שלו מעולם לא נסעו לאזור הזה. מדובר בעשרים דקות מפריגו! ככה זה כשחיים במדינה ענקית. כשירדנו מהאוטו אפילו שבאמת כבר התחיל להחשיך הוא הראה לי את מעלה הגב שלו, שם הסתבר שיש לו קעקוע של בודהה קטן. מקסים לא?
וכאן כל-כך מקסים! ממש מקום ריטריט של חמישה כוכבים, הלילה הראשון באוהל היה מעולה והאוכל פה מעולה, אבל באמת באמת מעולה. באגטים וגבינות צרפתיות ובישול צמחוני של מיטב המטבח האירופאי! עם שפים מוסמכים!! וכמובן הנהר. הנהר העצום ממנו משקים ואפילו עשינו בו קייאקים בזיל הזול.
והריטריטים ען מורה מבריק בשם מרטין איילרוד. גירסא צעירה ועדכנית יותר של כריטסופר טיטמוס. קסם של מורה שכבר ישבתי בשני קורסים שלו בארץ. ו כשהוא פה בבית עם אישתו שמעבירה שיעורי יוגה והכלב שלו, הלימוד מקבל עוד יותר נוכחות ואמת.
המקום הזה יושב על נהר כך שנכנסים לרחוץ בנהר כל הזמן ויש ערסלים והכל מצוייד מדהים, עם אולם מדיטציה מהסרטים, שבנו נזירי זן, בקיצור תענוג. למדיטציה בהליכה יש מגוון עצום של אפשרויות- ליד בריכת הדגים, בשדה ירוק של חלומות, על תעלת מים ועוד ועוד! ועוד!
ומילה אחרונה על הארץ. היום במדיטציה חשבתי על המשפט ככל שאני מתרחקת, אני מתקרבת. הרגשתי את זה מאוד חזק ביום האחרון של הריטריט כשהרבה אנשים קיפלו את האוהלים שלהם בניחותא, יודעים לעשות קמפינג (אני קניתי לצורך הנסיעה אוהל ואגב, יש פה עוד אפשרויות לינה, (שוב מדהימות! סגנון צרפתי עם ריהוט שבדי של איקאה) פשוט יותר יקרות). בכל אופן הבטתי בכולם מתארגנים בניחותא ופתאום התחלתי לבכות, הבנתי כמה אנחנו לכודים במטר על מטר שלנו. כמה זה עצוב שאין לנו רכבות מהירות לקהיר או לדמשק, ואפילו לסיני מסוכן לנסוע. כמה רק בגלל תפיסות לא נכונות של הקיום אנחנו לכודים.וזה היה לי עצוב, וברור שעם כוח אנושי של דהרמה אנחנו יכולים לשנות את זה. אנחנו מוכרחים לשנות את זה.
קיץ נעים, אוהבת את כל מי שקורא ובכלל, אביגיל
תגובות
הכתיבה שלך נהדרת. פה ובמעריב. מעוררת ומנחמת.
תודה וקיץ נעים.