או לבכות. או לשתוק. ולא להגיד מה זה מזכיר ומה זה לא מזכיר.
להמשיך ולתרגל את הכלל הבסיסי שאין בלתו- שנאה ואלימות יביאו עוד שנאה ואלימות. רק אהבה תביא לעוד אהבה. רק בני אדם יכולים לעצור את המעגל הזה בדיוק בגלל שרק בני אדם יצרו אותו!
ואני, בבוקר הזה, רציתי לכתוב על הסרט המצויין, המרגש והמתסכל של דורון צברי שפתח אתמול את הפסטיבל בשדרות. נסענו במיוחד לשדרות לצפות בו באחת עשרה וחצי בלילה בבית קולנוע מלא עד גדותיו בתושבי המקום, בסטודנטים נלהבים, בבני אדם שצופים בעצמם בשלבים שונים בחיים. חלומות ויצירה, מהפכה וארץ ישראל. אכן כמו שציינה מירב יודיליבץ', כמה סימבולי שלובה אליאב נפטר אתמול. גם עליו דורון צברי עשה סרט. לפחות נחסכה לאליאב עוגמת נפש נוספת ועמוקה של המשט ההומניטרי.
אין זה פלא שדווקא הבוקר התמהמתי מאוד עד שפתחתי את האינטרנט, כנראה ידעתי איזו זוועה מחכה פה. ולכן מה יש לכתוב על הסרט, על המציאות בה אנחנו חיים, על השחיתות, על תל-אביב מלאת הקסם בתקופת המעבר בין אביב לקיץ, על סמואל, ילד סודאני בכיתה ג' ששאל אותי בשבת אם אני חושבת שאחותו מתה במלחמה בסודאן, על מפגשים מרגשים שלי עם קוראים, בתיקון ליל שבועות או במדיטציה של יום שישי, מה יש לכתוב בעד ונגד, איך בוררים מילים כמו טבח והאם מילים אחרות משנות את התמונה, איך לא נזכרים בבחורים חתיכים מהשייטת שהכרתי בעברי וחושבים איפה הם עכשיו. אז פשוט לשים כותרת מאחת התגובות של עידן לנדו ולכתוב את הטור בשביל יום שישי, ולחשוב כמה אירוני- רק פרשת השבוע מלפני שלושת אלפים שנה מתאימה עצמה למציאות, הלא זו פרשת המרגלים הרוויה בריגול מודיעיני, במבצעיות, בקטאסטרופה, בתעמולה, בהפיכת האוייב לתאב חגבים וכמובן באלימות.
והנה עוד אפשרות להיום:
הערב יתקיימו הפגנות במקומות שונים בארץ, במחאה על טבח פעילי השלום הלילה בידי כוחות הצבא, ונגד אסטרטגית האלימות של מדינת ישראל, המכירה בכוח כאמצעי הפעולה המדיני היחיד. בוא לעמוד יחד איתנו, ויחד נביע את מחאתנו.
ממשלת נתניהו ברק ליברמן גוררת את האיזור כולו לתבערה. ההשתלטות האלימה על המשט מבטאת את אובדן הדרך של הממשלה הדוחפים אותם למעשי טירוף, הרג והתאבדות מדינית.
נתייצב יחד יהודים וערבים ונקרא לשים קץ לטרוף המלחמה וסרבנות השלום של ברק נתניהו וליברמן.
בשעה 19:00 מול משרד הבטחון ברחוב קפלן בתל אביב
בשעה 19:00 מול בית ראש הממשלה בכיכר פריז בירושלים
בשעה 19:00 בפינת הרחובות הגפן והציונות בחיפה
תגובות
הנה דוגמא לפעילות שלום טיפוסית על גבי אחת הספינות:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/114/294.html?hp=1&loc=2&tmp=2435
את סמולנית הזוייה שבינך ובין הומניזם שיוויון וחרות אין דבר וחצי דבר.
WEIRD
אני מתנגד למושג טבח. יש לי השגות קשות משלי על הצד שלנו בעניין ואין ספק שאשמתנו כאן היא הגדולה יותר, מפני שפסענו בעיניים עצומות לרווחה אל מלכודת אלימות מחושבת. העובדה הפשוטה היא שחיילים בספינות אחרות לא נתקפו דחף רצחני. אולי משהו היה מקולקל בכיבוד שהוגש להם על גבי הספינה הזו? אין תירוץ לתוקפנות הקטלנית שבה נקטו הפעילים.הרי בכוחם זה עדיין לא היו מגיעים לחופי עזה. אין ספק שאחרת חיילי צה"ל לא היו נוגעים בשערה משערות ראשם. הדברים ידועים לחברה האלה אולי יותר מאשר הם ידועים לך. ועדיין. טבח הוא באזרחים חפים מפשע המתרגלים הפגנה בלתי אלימה. כאשר אדם מנסה ליטול את חייו של אחר ולו גם האחר הוא חייל – במידה והתקפן נושא נשק קטלני ומנסה בכנות לרצוח, תופעל כלפיו אלימות. כאמור, הטעות האסטרטגית היא כולה שלנו. ואין לי שמץ של ספק שאותם "פעילי שלום" רחוקים בדעותיהם ובעולמם התרבותי כמרחק מזרח ממערב מזה של מהטמה גנדי.
כל טוב ושלום.
אסף- אני מסכימה איתך לגבי הקושי עם מילה טבח. לא יודעת אם אין ספק שחיילי צה"ל לא היו עושים שום דבר, וזאת אני אומרת מניסיון של הפגנות לא אלימות, כששוטרים וחיילים נגעו ביותר משיער, אבל אין ספק שהמילה טבח בעייתית ולא מדוייקת.
מוטי- בתור צייר, אתה וודאי יודע שמוזרות זה תלוי ציור ומצייר
ועידו לם המגיב הידוע, איך אתה רואה הומניזם, חירות ושיוויון?
צריך להפגין על סיכון חיילנו…
חיילנו נכנסו למתקפה רצחנית, לתוך עדר חיות שכל עניינם היה ליצור שנאה ומלחמה במקום אהבה ושלום.
פעם הבאה צריך לארגן מבצע שקט, נטול פרסום.
או פשוט להתביע את הספינה