הקשר הספרותי בין אייכמן לעזה

וכמובן שיש לומר שזה קשר ספרותי בתיווך העיניים שלי….

אז בתחילה חשבתי לקרוא לפוסט אייכמן בעזה אבל חשבתי ש זו כותרת פרובוקטיבית מידי ולא ידעתי מה בדיוק עומד מאחוריה. אני גם לא אוהבת את השימוש בשואה בשביל להצדיק או להאיר את הקונטקסט הפוליטי שאנחנו מצויים בו, אז החלטתי לדייק.

גם בפרשת השבוע דייקתי, לשמחת העורכת ולשמחתי. יצא טקסט שאני אוהבת, עם כותרת שאני ממש מרוצה ממנה ואפשר לקרוא את הפרשה כאן.

 בשבוע הבא אני אכתוב את הטור האחרון שלי שם. לא להאמין, אבל חלפה שנה שלמה של כתיבת פרשות. התחלתי בקורח ואסיים בפרשה אחת לפני קורח. אני אמשיך לכתוב בנרג'י טור דו-חודשי שישחרר אותי מין הסד היהודי. אבל כמו תמיד, לטקסט היהודי יש מקום בלתי נפרד ובלתי הגיוני בחיים שלי כי הנה שלשום החלטתי בדפי הבוקר המסורתיים שלי לעשות סבב שנתי של הפטרות השבוע. למי שלא יודע מה זה הפטרה (וכן, אפטר קשור לזה, יכול לקרוא בויקיפדיה מה זה) דווקא הצעתי את זה לנרג'י, אבל הם לא בטוחים ברלבנטיות של נושא פרשות השבוע והם רוצים לרענן את הכותבים. לי זה יהיה מאתגר, אבל כאמור, עד שקורח יגיע, יש עוד טיפה של  זמן…

השבוע השלמתי כמה פערים תרבותיים-פופולאריים. לא, לא הפלגתי עד לטלוויזיה אבל קראתי סוף סוף את "שלך סנדר"ו של צבי ינאי  וצפיתי בג'ולי וג'וליה המוצלח של נורה אפרון. על הסרט אין מה לומר יותר מידי. עשוי טוב וקלאסי ליום שישי בערב עם חברים. מהספר מאוד נהנתי. למרות שזה לא ספר מאוד ספרותי יש בו משהו מרתק ומלא חמלה ואנושיות. ובשביל זה אני פותחת ספר. תמיד אהבתי מכתבים ואני חושבת לכתוב רומן מכתבים בעצמי. המצחיק הוא ששתי היצירות הזכירו לי את הסבתות שלי שלשתיהן הייתי כותבת מכתבים מלאי שגיאות כתיב באנגלית. בספר חשבתי על גרנדמה שרלוט ההונגרייה שהצליחה להגר לארה"ב שהייתה מאפשרת ובו בעת חונקת ורואים את תוצאות חינוכה הקפדני בשתי בנותיה הדומות זו לזו ושונות זו מזו בעת ובעונה אחת.  ובסרט נזכרתי שוב ושוב בגרנדמה מארג' האמריקאית הגבוהה המרוחקת והמתוקתקת שאיפשרה לאבא שלי, בנה יחידה, לעלות על רכבת בגיל שמונה-עשרה ולא לשוב עוד לביתו.

ואייכמן? לקראת סוף הספר של צבי ינאי הוא מזכיר אותו. לא כיוונתי לזה, אבל מעצמן, עלו המחשבות המשוות לישראל של ימינו. יותר נכון לרוב הדומם של מי שגר פה. בעצם זה רוב שמטקבק, רוב שקורא בלי לחשוב ולשקול את העובדות לשוחרי השלום- בוגדים, מרגלים. בראש ובראשונה קפצו לי המילים הקרות של אייכמן: "אשמתי היא צייתנותי, כניעתי לחובת השירות ולחובת השירות המלחמתי, לשבועת האמונים לדגל". אייכמן שניסה להציג את עצמו כפונקציונר הממושמע נשמע כמו השב"כ בהאשמותיו אנשים חפים מפשע כמו ד"ר עומר סעיד.

"כל עוד חיים אנשים בסדרי החברה הקיימים לא נמצא פתרון כולל, זולת סדרי מדינה המבוססים על ציות להוראות. שום משטר אינו יכול לסמוך על מרגלים ובוגדים" ציטוט של אייכמן  עמ' 255 בספר

כל-כך הרבה אנשים במדינה הזו חושבים בדיוק כך, באופן עיוור הם אינם רואים את מצוקותיו של האחר, הם מקיימים את תורת הגזע עם צידוקים מההפטרה… עמ' 257 בספר: "בעדותו במשפטי נירנברג תרם גרינג את "חוק הטבע" של היטלר למישור המדיני: "למילת כבוד יש משמעות בעולם העסקים, אבל כשמדובר באינטרסים של המדינה המוסר הוא מילה ריקה… כאשר למדינה נקרית הזדמנות להיבנות על חשבון שכניה, היא לא תימנע לנצל אותה בגלל מילת כבוד שנתנה".

צבי ינאי כותב גם על סבסטיאן הפנר ושוב ההבחנה של צבי ינאי על הפנר הידהדה לי לישראל. "הפנר מצביע על משהו קונקרטי יותר מחוסר טעם. הוא מתוודע למה שהוא מכנה "מלכודת הרֵעוּת" והוא מצטט את הפנר: הרעות קשורה למלחמה. כמו האלכוהול, גם היא מעין שיקוי תנחומים למי שנתון בתנאים בלתי אנושיים…. קריאות ה'אחווה' הגורפות, שבהן פיתו הנאצים את הגרמניים, הרסו את העם הזה יותר מכל דבר אחר.

וכן, זה אולי נשמע גם קצת כמו פעילות החמאס, אבל איזו בררה נותרת להם?

וצבי ינאי כותב ב259 ואני מסכימה איתו: " אני רוצה להסתייג ממסקנתו של הפנר לגבי הרעות. חברות יכולה להוליד גם דברים יפים, אציליים ובעיקר אלטרואיסטיים. הבעיה היא שהרעות הופכת פרי באושים כאשר היא מצמיחה מתוכה את הקונפרמיזם. אותה נהיה לקונסנזוס חמים ומוגן, המביא את הפרט לטשטוש זהותו ולהטמעתה באנונימיות של ההמון".

מה לעשות,  לא לתת לספינה עמוסת ציוד להגיע לעזה הנצורה, המוכה והחבולה מזכיר לי את השואה ולא משנה איזה סיפורים מצטרפים למטען הזה. עוד על המציאות אצל עידן לנדאו המסור שסיים את הרשומה שלו  במונח גיטו שייח סעד.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רני  On מאי 29, 2010 at 12:06 pm

    יש בישראל הרבה רוע הצריך טיפול נאות. אין בעזה חוסר של שום דבר שכלי השייט מובילים. הדברים ידועים ונתמכים במספרים של האו"ם ובכתבות עיתונאים. יש אוכל, יש ביגוד יש מחסה, בתי ספר פועלים, בתי חולים פועלים. יש עוני וסבל כבכל ארץ בה המנהיגות עוסקת במלחמה ושנאה. גם כך פחות עוני וסבל מבהרבה ארצות בעולם. ואם יפתחו הגבולות מה יהיה? המנהיגות המקומית אומרת מה יהיה, יהיה המשך המאבק בישראל עד חיסולה. זו הצגה. אתם ואתן מהוים כלי בידי ממשלת תורכיה שבעזרתכם נהפכה לארגון זכויות אדם הכי גדול הכי פעיל הכי מופרסם בעולם. מדינה שבצעה ניקוי אתני טוטלי בקפריסין, תולה ומפציצה בלי ניד עפעף. תורכיה מרחיבה את גבולה והשפעתה על חשבון הדם והסבל של ישראלים ופלשתינים. אין מצד תורכיה המשחקת בכם כבבובות על חוט ולא קריאה אחת לשלום והשלמה בין ישראל ופלשתין. אלו משחקי כוח בין לאומיים. כבר היינו במשחק הרע המדמם הזה של הקומוניזם הרוסי תנועות השלום והגולגים.
    כל ההשוואה הרעה הנאלחת לאיכמן נוגעת פי אלף אלפים לסוחרי השנאה ושולחי השהידים. הנכתב על ידי לא יעזור אתם שטופי שכל. אני ולא את ודומייך מייצג את הרוב הדומם. אבל כמו מי שכבר כתב אתם מוליכים אתכם ואת מי שאתם מטיפים להם לאסון.

  • אבי  On מאי 29, 2010 at 3:16 pm

    אתמול הכלבה שלי החביאה עצם בגינה. שיהיה בעיתות מחסור אני מניח. הזכיר לי את השואה. אני לא רוצה לעשות השוואות כמובן. אבל מה לעשות, הזכיר לי.

  • מוטי סגרון  On מאי 29, 2010 at 5:16 pm

    ההתעקשות שלך להיות weird עצובה

  • מיכאל ז.  On מאי 29, 2010 at 5:27 pm

    לפני יותר מ-30 שנה, סבתא שלי אמרה לי משפט לפיו "בכל פעם שמישהו יאמר לך שהוא לא משווה אבל… תתכונן למשפט מלא רשע אחר כך".
    התובנה שלה תמיד מסתברת כנכונה, כבר שלושים שנה. הפוסט שלך חוזר ומוכיח אותה מחדש.

  • avigailg  On מאי 29, 2010 at 7:10 pm

    זה מדהים. אפילו לא אמרתי מה הוא הקשר הספרותי והנה כולם מזדעקים בעליהום. לא אמרתי שאני משווה, אמרתי שזה מזכיר לי והבאתי קטעים שיש בהם אמירות פילוסופיות-פסיכולוגיות מעניינות. ושצריך לתת עליהן את הדעת. להתמודד איתן גם אם הן לא נעימות. מעשיו של אייכמן כמובן מבוזים ונוראיים, אבל כמו חנה ארנט בזמנו, יש מה ללמוד מהמקרה שלו על החיים שלנו ואיך שהם נראים.

  • רני  On מאי 30, 2010 at 6:03 pm

    "לא אמרתי" ועוד פעם "לא אמרתי" "אמירות מענינות" "מעשיו של איכמן כמובן מבוזים ונוראים". ולאאה !! היא אמרה מה אתם יודעים היא אמרה !!! היא כן אמרה ש"יש ללמוד מהמקרה של איכמן" !!! גברת מבולבלת או גרוע מכך. זה לא היה בית ספר, לא קורס השתלמות, לא אוניברסיטה פתוחה. אין ללמוד מזה ולא כלום. אסור ללמוד מזה. על הדפים שזה כתוב והדיו שבו כתבו ועל כריכות המחברות אסור בכלל לדבר. יש דברים שצריך לשתוק ואת אפילו לא מסוגלת לשתוק. אף אחד לא הכין שם שיעורים. לא היו בחינות גם לא גנבו בחינות. את גם לא שילמת שכר לימוד. פרי הילולים, אינטלקטואלית במדינת היהודים. איזה ביזיון מהלך ומפטפט עצמו לדעת.

  • איתמר  On מאי 31, 2010 at 9:26 am

    רני, חשבתי על תגובה ראויה לבלוג הזה על הטענות הטפשיות שלך – אבל לא מצאתי. כך שאנסח את תגובתי בעדינות האפשרית…

    אתה פשוט אדיוט.

  • avigailg  On מאי 31, 2010 at 12:48 pm

    איתמר- אין טעם להעליב. התרגול של מי שנשאר שפוי אל מול האבסורד שמתחולל פה הוא לראות את הסבל של האנשים כפי שהוא. ובכל זאת תודה על ההגנה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: