תושבי מזרח ירושלים נשמו לרגע לרווחה…

תושבי מזרח ירושלים נשמו לרגע לרווחה כאשר שעזבתי את ירושלים לאחר הסיפתח של חגיגות הבר-מצווה של אחייני הבכור.  עכשיו אני בדרך צפונה לשבת שלמה של התרגשות משפחתית. ליוויתי את הילד הזה, שעכשיו באמת הפך לגברברון צעיר שלושעשרה שנה! מדהים.

אבל לחזור לכותרת. התחלתי ללמוד ערבית! לפני כחודש, וכבר אחרי השיעור הראשון כשפגשתי את חברי הטוב וניסיתי להפגין התמצאות הוא אמר לי- מסכנים הערבים שיפגשו אותך. בצחוק כמובן, אבל באמת אני יודעת שהדרך היחידה להטמיע שפה היא לדבר אותה. ומכיוון שבושה זה רגש קצת נעדר אצלי, אני אכן מנסה לדבר.  לדעתי האנשים שאני פוגשת, ביפו, בעכו,  בתל-אביב ובשיח ג'ראח דווקא מבסוטים מהניסיון שלי, (מעבר לכך שכולם מתנדבים להיות המורים שלי….). פשוט אתמול החלטתי לפנק את עצמי ולקחת מוניות בירושלים הלא אהובה עליי. הנהגים היו ממזרח העיר, מאל-קודס, והיה לי ממש זמן איכות של לימוד…

כשיצאתי מהעיר, סימסתי לחברי הטוב את הכותרת של הבלוג, כדי שיצחק קצת ביום עבודתו ההיי-טקיסטית. אני אמשיך לדבר ולשבור את החומות, כל עוד אני יכולה. אחד הנהגים אף נעצר ליד חבר שלו, נהג מונית אחר והתחיל לדבר איתו בערבית, החבר היה מופתע מאוד, עד שהנהג הסביר לו שאני לומדת ערבית וניהלנו בערך שיחה משולשת. מזל שכשהציעו לי לקחת אותי ספיישל עד תל-אביב ידעתי להגיד- "מאפיש מצארי" שזה אין לי כסף! בעצם חבל שאין  לי.

ועל פרשת השבוע כתבתי כאן בנרג'י, זה טקסט שאני אוהבת, על קנאה. קנאה זה נושא שהוא תמיד רלבנטי, גם כשהמינונים פוחתים וכמו לא מורגשים בחייים. את השיר שהוספתי של אווה קאסידי הכרתי רק בשבוע שעבר מאישה ירושלמית מיוחדת. העיר לא משהו, אבל האנשים בה בהחלט כן!

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: