דרוש גנדי לשיח ג'ראח

אני לא זוכרת מתי כל-כך התמהמתי בכתיבת פוסט.

התמהמתי במובן שלא היו תקלות במערכת, והיה לי זמן, והיה חיבור באינטרנט, ובכל זאת מלבד השם לא ידעתי מה לכתוב.

הסיבה להשתהות בטח טמונה גם בכך שאומנם על פרשת השבוע במדבר כתבתי פה בנרג'י אלא שבניגוד לרוב הפעמים, בקריאה נוספת, אני לא ממש אוהבת את הטקסט. אצלי במחשב הוא היה נראה יותר חי, יש כמה טעויות ובכלל, טוב קורה, אולי כי לא מספיק הכנסתי את הבודהה פנימה ובמתמטיקה אני כנראה באמת לא מספיק מבינה, אפילו כשאני מנסה להחמיא לה ולהשוותה עם שירה היא לא מתקשרת איתי. את השיר שפורסם שם וקודם לכן בגיליון שבו מספר 18 אני מאוד אוהבת! ותודה לעורכת שהכניסה אותו על אף שלא ראתה את הקישור המדוייק למה שכתבתי. אומרים שככה זה עם שירה, אי אפשר להסביר….

{והנה מהפך, היום יום ראשון, לאחר שקיבלתי תגובה בנרג'י ממישהו שאני מעריכה את דעתו אם כי אני לא מכירה אותו, קראתי שוב את הטקסט כפי שהוא מופיע באתר ושוב חיבבתי אותו. נדמה לי שזה קשור בפחד המולד שיש לי ממספרים, מהתחושה שאני לא באמת מבינה את זה, והנה פתאום בין לילה ממש זה אהוב ומובן. איזה כיף!)

נחזור לגנדי או יותר נכון לתורה/אמונה שהוא תירגל ודבק בה ונקראת אהימסה שהיא הסיבה מדוע בכל זאת למרות חוסר הכוחות או משהו מבריק לכתוב אני מעלה את הפוסט הזה.

שוב הייתי בשיח ג'ראח, שוב ראיתי מול עיניי משהו אחד ושמעתי באוזניי דרך החדשות דבר אחר.

שלשום הייתה הפגנה מרשימה בשדרות בן-ציון פינת קינג ג'ורג' ובשום אתר באינטרנט לא ראיתי שסיקרו אותה. אני מניחה שלא פיספסתי כותרות ענק בעיתונים. ארבע אוטובוסים עמוסים אנשי דרום, רובם בדואים חנו בשדרה היפה, המתינו בסבלנות לקהלם, שחלקם כך שמעתי מהמארגנת אף פעם לא היו בתל-אביב. לפחות לא עצרו אף אחד. אולי אם היו עוצרים היו כותבים על זה? חלק מהאנשים שהגיעו כבר נעצרו מספיק פעמים, ובטח ייעצרו ומהכרותי הקרובה מכלא באר-שבע (אפילו הייתה לי תעודת כניסה לשנה אחת) טוב להם שלא נעצרו.

ההפגנה הייתה חשובה גם כי היא הביאה הרבה מבעלי האדמות הגזולות לפעולה. והיה מפגש (האמת קצת הזוי ובעיקר עצוב) בינם לבין תושבי דהמש. אלו אחר אלו השתמשו במגאפון הסחוט של פרופ' גדי אלגזי כדי לדבר על העוול שנעשה להם. וכמובן היהודים בתוך כל זה, אותו שמאל אחר רדוף המורכב מאנשים כל-כך שפויים שזה מדהים!

אם הרצל עדיין עומד לו על המרפסת בבאזל הוא כבר לא חושב על אגדות ומדינה אלא הוא חושב אם לקפוץ או לא לקפוץ…

ואני בכלל לא במצב רוח רע. באמת שלא. והאמת שאם היינו ממלאים את החזון של הרצל, לפחות לפי אלטנוילנד המוצלח, אז בירת ישראל הייתה טבריה, ירושלים הייתה עיר בינלאומית שהאו"ם או איזה גורם אחר אחראי עליה ועל כל הבאלגן והערבים היו שווי זכויות לא רק במסמכים הרשמיים אלא בפועל.

והנה משהו שהצחיק אותי- משהו שמישהו כתב בטוקבוק- רק לשמאלנים יש זמן לצאת להפגנות…

אז מה היה הפעם בשיח ג'ראח? זה לינק לאתר של הפעילים, כדאי לגולל את הדף למטה ולצפות ביו-טיוב- יש שם עוד סרטונים מההפגנה הזו ומהפגנות קודמות.

אני העזתי לחצות את הכביש לצד "האסור" אבל לצד הבטוח, כלומר לא איפה שאנשים אמיצים התיישבו כמסורת גנדי. ואגב הם לא חסמו את הכביש! הם היו בחלק שהמשטרה גם ככה חסמה על מנת שהפעילים לא ייכנסו למתחם הבעייתי. הכביש לידם הפך בעייתי רק בגלל הנוכחות של המשטרה שפינתה את המפגינים שלא התפרעו אלא רצו לשבת ולמחות.

אנחנו שגם רצינו למחות עמדנו על גבעה והשקפנו ושרנו מלמעלה עם שלטים. (לי יש טראומה מהפגנות מאז ההפגנה שהייתה בבאר-שבע בה ראיתי באיזו קלות עוצרים אנשים, (ולא סתם אנשים, אלא את לאה שקדיאל) כפי שכתבתי בזמנו ברשימה הנצפית ביותר באתר שלי, איזו מדינה עצובה וצבועה ושרק היום קיבלה שוב תגובה חדשה)

לראות את ההתיישבות של המפגינים את חוסר האונים של השוטרים, חוסר אונים שכמובן התרגם לאלימות, לראות את המצב הכאוטי שכולם תקועים וכלואים בו. אבסורד. לצערי נזכרתי בסרט "גנדי", בקטע בו המפגינים צועדים בשרשרת אנושית והבריטים יורים בהם והם ממשיכים לצעוד. זה היה ממש כואב. עמדתי שם מנגד וראיתי איך גררו אחד אחרי השני, שורה שורה עד שהמשטרה השיגה את שלה, אבל בגלל שזה אותו עם, (רוב המפגינים הם יהודים, למרות שהייתה נוכחות יפה ומרגשת של פלסתינאים ואפילו יכולתי להתאמן קצת בערבית הטרייה שלי עם שניים מנצרת) ובגלל שלכולם אמור להיות אותו אינטרס של השכנת שלום ושקט זה היה כואב כל-כך.

וכן, זה בטוח לא עוזר לשוטרי מג"ב שיש שם נשים ומבוגרים והמולת התופים. אבל מהותית זה אמור לעזור, שכולם יסתכלו בעיניים, יסתכלו מרחוק ויבינו את המשחק הלא נחמד שמתחולל פה ויחליטו ביחד לעצור אותו. דוד גרוסמן אמר באחת הפעמים שהיה בשיח ג'ראח שאף אחד לא מגיע עם כוונה להיעצר, ואני בטוחה שגם אף שוטר לא רוצה שמישהו ייפצע או שיתחולל סבל ובכל זאת, זה מה שקורה שם.

וכן, לא היה מזיק מישהו שם עם חזון כמו של גנדי, מישהו שיכול לראות את הסבל של שני הצדדים, שיכול לזהות את אי הצדק ולהציע דרכים אחרות מאלו שאנו מכירים כדי לפתור את העוולות. קצת כמו שהצעתי בפוסט הקודם, עם המכתב הדמיוני של ראש הממשלה.

אם אתם רוצים להיות כאלו אנשים שיודעים לשלב עשייה יחד עם מהות של אי אלימות, אתם מוזמנים גם לשיח ג'ראח אבל גם להתעניין ביוזמה המדהימה הזו. סדנא של תרגול רוחני עם כלים לעשייה חברתית!!!!

 וכן, אני מכירה את האנשים מאחורי הקלעים, אבל כמו שאמר הבודהה רק אהבה תוביל לאהבה ורק שנאה תוביל לשנאה ואנחנו חייבים למצוא דרך אחרת להפסיק את ההתנהלות המביכה הזו שמתדרדרת אותנו כל יום קצת.

ואפרופו דרדור- משום מה המפגינים שרים 'הפאשיזם לא יבוא', והרי הוא כבר כאן. בהוקעת השמאל, בהתנהלות המביכה של השוטרים, בזה שעכשיו אומרים שכלבים יחליפו את השוטרים במרדף אחר מפגינים, למה להכניס כלבים לקלחת האנושית הזו? וכמובן במעצרים הנוראים שנערכו בשבועות האחרונים.

אני מצרפת מכתב שכתב המורה שלי סטיבן פולדר.  

ד"ר עומר סעיד, חברי מזה שנים רבות, קולגה ועמית אקדמי, נעצר באשמת ריגול עבור החיזבאללה. העיתונות הדביקה לו שלל תוויות שקריות ומזיקות. ברצוני לתקן את הרושם הזה.

1. ד"ר עומר סעיד הוא אינטלקטואל חשוב בעל שם עולמי, מדען, פרמקולוג, ואחד המומחים הגדולים בעולם לרפואה ערבית עתיקה, להיסטוריה של הרפואה, ולצמחי מרפא. הוא כתב מאמרים מדעיים רבים, וכמה מהם כתבנו יחד. ד"ר סעיד הוא חוקרו ומחברו של טקסט אקדמי שעתיד לראות אור ולהיות הטקסט החשוב והמהימן ביותר בעולם בתחום הרפואה הערבית. הוא מייסדו ומנהלו של הגן הבוטני הגדול ביותר לצמחי מרפא במזרח התיכון. נושא זה הוא משאת נפשו ועיקר עיסוקו בחיים.  

 

2. לאורך 15 השנים שבהן עבדתי לצידו, הן כקולגה והן כחבר קרוב, ד"ר סעיד מעולם לא ביטא שום שנאה או נטייה לקונפליקט. הוא פעיל לשלום שמייחל לדו-קיום בשלום. הוא פעל רבות להביא ריפוי לקהילתו וליחסים שבין יהודים וערבים. הוא עובד יום יום עם, ולצד יהודים וערבים גם יחד,  הן בעבודתו והן באקדמיה. הפרויקטים שבהם הוא מעורב בתחום צמחי המרפא הם דוגמה לפרויקטים של שלום שבהם משתתפים יהודים וערבים יחדיו. למשל, הוא הזמין ולימד אלפי ילדים ערבים ויהודים בגן  הבוטני שלו, אסף אותם יחד על מנת ללמוד משהו בעל ערך לכל קהילה באשר היא. כל אלה שעובדים איתו יום יום, ומכירים אותו, ובכלל זה הרבה מאוד קולגות של יהודים, יעידו עליו שהוא חבר, שותף אוהד, איש רודף שלום ואדם גדול בעל לב רחב.

.

3. ד"ר סעיד מרבה לנסוע ברחבי העולם, בעיקר לירדן, שם הוא קונה צמחים, עורך מחקרים, ופוגש מומחים. חבל שעובדה זו הפכה עילה לחשדות, שלדעתי לא יכול להיות להם כל שחר.

 

אני בטוח במאת האחוזים שטעות גדולה ואי צדק זועק נעשה לנגד עינינו!

 

ד"ר סטיבן פולדר,

סופר וחוקר. 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יבוא או לא יבוא  On מאי 15, 2010 at 9:32 pm

    נראה לי שלא שמעת טוב, המפגינים שרים "הפשיזם לא יעבור" ולא "לא יבוא".

  • avigailg  On מאי 16, 2010 at 8:21 am

    תודה רבה נראה לי שהצדק איתך. זה רק ממחיש את הקריטיות של ההגעה, של עשיית אי אלימות בפועל, של נסיון להוציא את הצדק לאור, כמו במשחקי הילדים של פעם, לא לתת ל"דוב הרע" לעבור.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: