ויחי הספק בבית הדין הרבני…

על פרשת ויחי כתבתי פה בנרג'י

באופן מקרי או לא מקרי, אבל בעיקר משמח את הלב, גם אחותי כתבה על פרשת השבוע הזה וזה התפרסם כאן באתר של התנועה הרפורמית. כתבנו ללא ידיעה שאנחנו כותבות, כלומר היא יודעת שאני מפרסמת בנרג'י, אבל לא התייעצה כדרכה. מצחיק שפתחנו באופן דומה.

אני תמיד מנסה לקרוא לפרשה בשמה, כלומר לא להטעות את הקוראים שיחשבו שהם באים לקרוא משהו מגניב או ביקורתי או חתרני ואז יראו שהם קיבלו משהו על פרשת השבוע. הפעם התלבטתי בין ספק לחיפוש, ובכלל שמתי לב שהרבה דברים חשובים לי באים בלשון נקבה כמו אהבה, אומנות, צעקה או ברבים כמו חיים. וכבר נאמר שהעברית היא שפה סקסמאנייקית ולפעמים אני תוהה עד כמה אנחנו כאלו לעצמנו. לא סתם הצייר דלקרואה צייר את החירות כאישה.

שוב נעלמתי לכמה ימים. לא לעצמי, אלא מהמציאות הישראלית. נחמד לי שאני מתעדכנת דרך הכותרות של רשימות, דרך הכותבים שאני אוהבת, שמפנים אותי כמו מין משקפת למה שחשוב לקרוא ולדעת. היה לי מאוד עצוב לשמוע שדן דאור מת. שמחה שלפחות היצירה שלו חיה. (עוד נקבה)

אז למה יחי הספק? כי במקום שמפסיקים לשאול שאלות, זה נהיה מאוד עצוב. לא שלקבל תשובות או להישאר בחוסר ידיעה זה משמח, אבל זה מקרב אותנו אל החופש. {הנה החופש הוא זכר חיובי! דרוש לי אחד כזה}.

כמה וכמה תלמידים, בקבוצות שונות, לאחרונה מעירים לי על כך שאני ספקנית מידי, ביקורתית מידי, שאני מפסידה משהו בחוויה של הטקסט. אני לא מסכימה איתם ומנסה להדגיש כמה הספק הוא לא נוגדן לאהבה.

למרות המחלוקות ודרכי החיים השונות, אין שאלה שאני ואחותי גדלנו בבית שמעלה על נס את הספק. אני חושבת שזה מתבטא בכתיבה שלנו ואני בטוחה שזה מתבטא גם באהבה ובקשר האחאי שאין עליו עוררין. אני ברת מזל.

בניגוד לבתים יהודיים שבהם אין ביקורת, שאלות וספק והחופש, (כן, אותו חופש גברי שחשבתי לרגע שחסר לי בחיים) נועד לשחרר ולשרת את הגבר בלבד. אולי עכשיו זה מובן יותר מדוע דלקרואה היה חייב לבחור בחירות כדימוי הנכון להוביל את המהפכה.

קיבלתי קבוצת סרטונים ממרכז צדק לנשים, עמותה הפועלת למען שוויון, צדק וכבוד בבית הדין הרבני., זה הראשון וזה השני

עיקר הפעילות שלהם היא בייצוג נשים עגונות ומסורבות גט בבית הדין הרבני, בבג"צים נגד בית הדין הרבני, בתביעות נזיקין בבית המשפט נגד גברים (או נשים) בגין סרבנות, ובתביעות נגד המדינה על רשלנותם של בתי הדין הרבניים. הם מייצגים גם נשים וגברים שגיוריהם בוטלו, והגשנו את הבג"צ נגד ביטולי הגיורים של הרב דרוקמן.  כולם יודעים שיש סיפורים מזעזעים, אמיתיים, על המתרחש בין כותלי בית הדין הרבני.

זה לא ממש קשור אבל בחודשים האחרונים הכרתי בחורה צעירה, פייה יפה. היא הגיעה לארץ מרוסיה כשהייתה בת חמש. מי שיראה אותה לא יחשוב שהיא רוסייה, ובטח שלא יחשוב שהיא סוחבת פצע וטראומה מהממסד הדתי ומהחברה שלנו, חברה שמושפעת מהיהדות הממוסדת, המכוערת בצורה שאנחנו אפילו לא מודעים לה, זה כבר בנימים שלנו. משוקע ברובנו. אמא שלה לא יהודייה והפצע הזה הוא עמוק וחסר מקור.

כמו שאומרת שולמית אלוני, עד שלא תהיה פה חוקה, עד שלא נפריד את הדת מהמדינה, היהדות היפה תלך ותסתאב, ותפצע את כולנו. בינתיים, כך אומר מחר לתלמידי, הספק חייב לחיות.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: