מקץ 1275 ימים

על פרשת מקץ כתבתי פה בנרג'י. התגובה של אחד הקוראים שהוא לא מבין את הקשר של סיפורי יוסף לקארמה (מה שניסיתי לפתוח ולבאר קצת) יש בה משהו. מסתבר שקארמה זה ממש לא משהו שכדאי להסביר על רגל אחת. אבל כן אפשר לצמצם לכוונה. התכוונות במעשינו, במחשבותינו, במילים שלנו, שמשפיעים על מה שנובע מהם. על החיים שלנו. על איך שהם מתעצבים.

חלק מחוסר הדיוק במה שכתבתי קשור לזה שהכנתי את הפרשה שבוע קודם בגלל שהייתי בריטריט חנוכה. קשה לתאר כמה אור ושמחה וקשיים נוכחים בריטריט שכזה, תחושה שאתה נוגע במגבלות עצמך ובחופש. חופש אין סופי שרק את יכולה למצוא בתוכך ולתת לך. 

והנה פרשת מקץ נפתחת כך וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר

משםו מה בכל השיעורים האחרונים שאני מלמדת (כולל בבני ברק, רק מזווית אחרת) יצא לי להסביר לתלמידי על יחסי סובייקט-אובייקט, לבחון סוגיות כמו של מי הסיפור הזה? הפתיחה הזו מלמדת אותנו עד כמה, הגיבור הסמוי של הפרשה הוא יוסף. מקץ שנתיים ימים מתייחס לישיבה של יוסף בכלא המצרי. זה בטח כמו שההורים של גלעד שליט מרגישים. הם סופרים וחשים את הימים שעוברים והיום בו גלעד ישתחרר, שם יתחיל סיפור חדש לגמרי. אולי צריך שליט (וזה יצא כפליטת מקלדת, אבל בעצם יש שלט כזה בדרך מעפולה לתל-אביב. צריך שליט שיחזיר את גלעד! משהו כזה.

בכל אופן, אני זוכרת שכשלימדתי ביפו, כל הזמן חשבתי שמאחד הילדים שם יכול לצמוח יום אחד גנדי ישראלי (יהודי או ערבי) וזה בהחלט מה שחסר פה בארצנו. מישהו שיחלום ויחליט להשקיע בתוכניות חיסכון חיוביות לעתיד.

וזה לא סותר תרגול בודהיסטי בכלל. אנשים חושבים שהבודהיזם אומר לזרום (ויפה הזכירה המורה שלי רקפת סנדיה שרק דגים מתים זורמים) או שאומרים להיות רק ברגע ולא לחשוב ולתכנן לעתיד. וזה לא נכון. הכל הרי (וכאן חוזרים לקארמה) תלוי בהתכוונות. ביכולת להיות עם מה שישנו, גם אם אנחנו מתכננים משהו, לסמוך על מה שישנו ולא לסמוך שיהיה טוב. בכל אופן, אז להשקיע במשהו חיובי, במשהו שהלב שלנו נמצא בו, זה דבר משמעותי וראוי. {ואגב, בודהיזם זה סוג של המצאה, זה בטח משהו שבודהה היה מתנגד, או לפחות לא מצטרף אליו}

ועכשיו אני רואה שעוד אנשים ברשימות כתבו על גלעד שליט. ואני מבלי להיות פה שבועיים בכלל לא ידעתי על העסקאות המדוברות בימים אלו. מה שמראה שחיבור ללב ולדופק בהחלט יכולים להספיק לפעמים.

 אז בואו נפעל לכך שלא נצטרך את השלט באושוויץ או את הרדיפה אחריו, בואו נתרגל שהחופש משחרר! בעזרת מי ש"אחראי" עלינו. הפוסט של טלי יכול לעזור.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On דצמבר 21, 2009 at 1:59 pm

    אני מסכימה מאוד.

    התכוונות רוחנית היא בהחלט חלק מהעשיה, אבל אכן – רק דגים מתים זורמים והתכנסות רוחנית במקום עשיית טוב בעולם, היא מסוכנת. התכנסות רוחנית כחלק מעשיית טוב בעולם וכמנוע לעשיית טוב – נחוצה מאוד וברוכה מאוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: