בחנוכה הזה, כמו הרבה חגים אני אבלה ואשמח ואחגוג בשתיקה. בעצם, הפעם לא ממש בשתיקה כי אני אהיה בצוות המטבח שמאפשר לשבעים אנשים אחרים לשתוק. וללעוס. ולשבוע. ולנגב טחינה. ולטעום חופש בפנים ובחוץ.
אבל כמו הרבה חגים שיש בהם אפשרויות אחרות להעמיק, אז הפעם נוספה אפשרות כזו גם לחנוכה. והייתי חלק מהצוות המקים את הרעיון של לימוד נגב בירוחם. ואני מאוד אשמח שזה יצליח.
תפתיעו את עצמכם ותדרימו, שהרי נאמר בתלמוד- הרוצה להחכים ידרים.
מי שרוצה אלטרנטיבה בייתית מוזמן להשתמש בברכת חנוכה שכתבתי לפני שלוש שנים בריטריט חנוכה הראשון בו זכיתי להכיר את חדוות התרגול במטבח.
ברוכים החיים שנוצרו עבורנו
בדומה לנרות הללו-
חיים בצבעים שונים
בלהבות נבדלות ודומות,
ברווחים סדורים וסתורים.
ברוכה החלטתנו שלנו
להמשיך ולקיים את מסורת
אבותינו ואמותינו.
מי ייתן ונמשיך לחגוג את הרגעים.
את אלו שהיו בזמנים ההם
ובעיקר את אלו של הזמן הזה.
.
תגובות
וגם על הפוסט.