זוהי עג'מי יוליה, זוהי עג'מי

ראיתי את עג'מי. סוף סוף. הסרט הוא אכן יצירת מופת.

באופן מפתיע הוא נגע בשלושה מקומות שעבדתי בהם בשנתיים האחרונות.

ראשית והכי משמעותי זוהי יפו. יפו שכל-כך קשה לתאר, שתמיד אפשר להתווכח עם החברים על מצבה. כלומר עם אלו שאומרים שמצבה טוב והתושבים מבסוטים. ובכלל שיש שם רוב יהודי.

עבדתי בבי"ס וייצמן, בי"ס ממלכתי רגיל. הייתי מורה מחליפה בכיתה ב'. אחת העבודות הכי קשות, הכי פחות מתגמלות והכי מרתקות שחוויתי. וייצמן הוא כביכול בי"ס רגיל, הלוואי שהיו עוד כמותו, אבל הוא לא רגיל כי יש שם ילדים ערבים- נוצרים ומוסלמים וילדים יהודים. רוב היהודים דווקא באים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר. הערבים הנוצרים, כמו בסרט עג'מי הם בדרךכלל בעלי המאה והדעה, אבל בניגוד לסרט יש "שלטון" יהודי ישיר בדמות המורות והמנהלת. ילדים יהודים מהפרוייקטים החדשים שמשתלטים על יפו הולכים לבתי ספר ייחודיים- טבע, גורדון ועוד בתל-אביב. 

שנית, במפגש של ערביי המרכז עם ערביי הדרום- התנדבתי בכלא באר-שבע וזכיתי להכיר את העובדה שרוב מאוכלסי הכלא הם בדואים. בדואים שנמצאים בשוליים, שנדחפים לפשע, ששינו להם בשישים שנה של מדינה את המיקום הגיאוגרפי והמנטלי שלהם מקצה לקצה. הפשע הוא האופציה שנדמית כהכי משתלמת, וגם אם לא, מישהו יזהה אותם ככאלו. נזכרת באסיר אחד שסיפר לי שהוא באמת עשה איזו עברה, אבל כשנתפס סתם ברחוב, השוטר החליט שהוא סוחר סמים, רק בגלל שהיה מקומח כולו בגלל שחזר מהעבודה במאפיית הדרום.

שלישית ושולית, יש סצנה בסרט שבה תולים מודעות בבני-ברק, כי חושדים שמישהו חזר בתשובה. אני בבני-ברק כל שבוע, עדה למחזה תליית המודעות שם. המודעות משמשות שם כמו טלוויזיה. זהו העורק הראשי של התקשורת שם. בדרך כלל, על מוצרי מזון בהנחה, פרסומות משונות לציבור החרדי והודעות אבל. גם שם זו בועה, שבעקיפין וללא ידיעתה בעצם מקפחת בועות אחרת. הם לפחות בחרו "בגטו" שלהם והם יכולים לתלות הודעות המבקשות לבוש צנוע ולא להיכנס עם הרכב בשבת.

איפה הפלוראליזם כשמגיעים ליפו?

הטראגיות ניכרה שם, לפחות בסרט, כל הזמן. גם ביפו המנחמת רואים קרביים מדממים. 

בשלב מוקדם בסרט, אולי כשהגיעו הבדואים והמצוקה וחוסר התקשורת גברו, מצוקה שנבעה מאידאלים ומכספים שאי אפשר להפגיש אז חשבתי על רומיאו ויוליה ועל סכסוך הבתים שם. בהמשך כשהתברר שאכן יש בחור ובחורה שבגלל אידיאולוגיה לא יכולים להיפגש בחייהם, הבנתי שרומיאו ויוליה שזורים שם עמוק.

עג'מי סרט מבריק! מבחינה קולנועית, מבחינה אנושית. אם כמוני התמהמתם, אז לכו!

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On דצמבר 3, 2009 at 9:04 pm

    שמיד אחרי שאראה את הסרט ארצה לעבור דירה ולעזוב את יפו. האמת היא שקרה ההפך – הסרט הציף אותי אהבה למקום. אולי בגלל הכשרון שנזל מכל פריים בסרט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: