ויצא ה"אני" שלי לחפש אהבה

על פרשת ויצא כתבתי פה בנרג'י וקיבלתי עליה מחמאה מהעורכת המסורה.
היא אהבה את זה שהחיבור בין הבודהיזם ליהדות היה מאוד טבעי. האמת שזה היה ממש מקרי. ידעתי שאכתוב על אבנים בפרשה, אבל כדרכי הלכתי לאיבוד במהלך הכתיבה. ואז שיחת טלפון אחת של בחור שקיטרתי באוזניו עשתה לי סדר בראש ופתאום הדברים התבהרו וראיתי את החיבור בין האבנים למחסות הבודהיסטיים שאני לוקחת כל בוקר בשפה הפאלית. 

למה אנחנו יוצאים מהבית, למה אנחנו חיים בכלל? האם זה לא בעיקר כדי לקבל אהבה בדרך זו או אחרת?

אתמול שמעתי אימרה שאני שומעת הרבה ותמיד משתאה מולה, כל-כך נכונה ובכל זאת כל-כך מרוחקת מהחשיבה היומימית שלנו. אתמול תיווך לי את האמירה, המורה היקר ערן הרפז. הוא אמר שזה מדהים איך אנחנו כל-כך מופתעים כשמישהו מת. למרות שזה הדבר הכי בטוח ווודאי שיש בחיים שלנו. למעשה זה הדבר היחיד שהוא וודאי בחיינו. נתעשר, נתאהב, נפרסם, נאכל, כל זה ועוד או פחות, לא בטוח, אבל למות- זה בטוח!

ואולי זה קשור לזה שלאחרונה אני עסוקה בצורה אחרת, בקשר הזה באופן מתמיד, כלומר מודעת לזה שזה מפריע לי, שהעולם היהודי שלי מקיף ומציף אותי ללא יכולת לבחור בו. ודווקא בגלל האמירה שיש פה בעיה, משהו השתחרר.
הפוסט הקודם שלא הצלחתי להעלות היה אמור לעסוק בחיבור הזה, וקראתי לו בוג'ו או ג'ובו או לא חשוב….

 בוג'ו זה בודהיסט יהודי וג'ובו- יהודי בודהיסט. הצירוף הוא עוד המצאה אמריקאית ניו אייג'ית הבאה לתאר את העובדה שמרבית המורים הרציניים והטובים בבודהיזם המערבי הם יהודים. ג'ק קרונפילד אמר לתומר פרסיקו ששאל אותו על העניין כך:
"אני זוכר שכשהתחלנו את מרכז המדיטציה הגדול במסצ'וסטס היינו גולדסטיין, קורנפילד, זלצברג ושוורץ. זה נשמע כמו משרד עורכי דין!"
איך שאני לא אעוות את זה גדלתי בבית דתי. אומנם מסורתי וליבראלי, אומנם ששאל שאלות, ואני השתמשתי בכל הפרצות, ובכל זאת, לעומת כל החברים שלי גדלתי בבית דתי. כמה שלא בעטתי וניסיתי לשנות את סיפור חיי אני לא יכולה וכנראה עכשיו גם לא רוצה לומר שגדלתי בבית אחר.

חיים באר פעם סיפר שהוא אמר לאברך באוטובוס שהוא גדל בשומר הצעיר. אני כנראה לא הגעתי ליכולות הסיפוריות שלו. עוד לא. או שאולי אין לי צורך. היו פעמים, למעשה שנים שזה מאוד תיסכל אותי שאין ביכולתי להתכחש לבית שלי שאין ביכולתי לבחור, לברוא את עצמי מחדש, לא להגיד שאני בת רב.
העיסוק שלי גם בתחום הפרנסה רובו ככולו נוגע בזהות יהודית. אפילו כשאני מלמדת כתיבת מחזות, אני מלמדת ב- בני ברק. כלומר מקום בו אני מתחפשת לדוסית מהמניין, כאחת מהן (חוץ מהפעמים בהם אני שוכחת גומייה ואז שערי האדמוני משתפל על כתפיי הצנועות) ומרביצה בשמונת הנשים שלפניי "תורה חילונית".
יש לי חברה אנתרופוסופית שמזמן אמרה שזה המהות שלי, בשביל זה באתי לעולם. לברר את הזהות היהודית שלי, לחיות את הקרע הזה. בשוכבי ובקומי.
לשמחתי, לפני כמה חודשים, עת הייתי בסערה נוספת של התנגשות הזהויות שלי, ביקשה ממנירקפת בר-קמה המכונה גם סנדיה שהיא גם מורה בתובנה לנהל קורס קצר של תובנה. זה יתאים לך היא אמרה, בגלל החיבור היהודי שלך. בשנייה הראשונה התקפלתי וחשבתי- שוב המקום הזה רודף אותי. ובשעות שעברו אחר-כך אמרתי לה כן. דווקא בחיבור של שני הבתים, הבודהיסטי והיהודי, חיבור אותו אני חיה כל הזמן, יכול להיות עוד מקום לגלות ולראות את הכעס, הרגש, ההתנגדות והחיבה שיש לי לעולם היהודי שלי.
אני מזמינה את מי שחי את החיבור, בעיקר הבודהיסטי, אבל שיש לו נגיעות יהודיות או שאלות לא פתורות, או סתם סוף שבוע פנוי ורצון למלא אותו בתוכן, מוזמן לבוא גם.
ועוד מילה- בקשר לתזמון הסוף שבוע. סוף השנה האזרחית. לפני שנתיים "חגגתי" בריטריט לימודי של טרה הירוקה במרכז בודהיסטי טיבטי במקסיקו! קמנו כל כמה שעות בשביל לבקש את כוחות טרה הירוקה. בשנה שעברה, הזמנתי חברי סנגהה לביתי שהיה בבאר-שבע ובזמן שעשינו מדיטציה, בעצם, בזמן שהגונג היה אמור להישמע, נפל קאסם גדול שהרעיד את הבית.
נחמד שפתאום נוצרת לי מסורת חדשה ומפתיעה ואלטרנטיבית לסיום השנה האזרחית. מסורת שאני בוחרת בה!
 וַיְכֻלּוּ"

ויפאסנה : שבת

השבת כתרגול של התבוננות ושמיטה;

הוויפאסנה כתרגול שבת.

חמישי, 31 בדצמבר, 2009 – שבת, 2 בינואר 2010

באירוח תבור, קיבוץ עין דור

עם סנדיה (רקפת) בר-קמה ואלה מירום

השבת היא מסורת יהודית וישראלית, מסורת של התפנוּת, הזמנה שבועית למרחב של קדושה פשוטה, של חוסר מאמץ, של הימצאות בהוויה כפי שהיא קורת וכפי שהיא קוראת – בכל רגע ורגע.

מדיטציית הוויפאסנה מאפשרת לנו התבוננות רגועה וערנית בתהליכים של הגוף וההכרה ברגע ההווה, מפגש עמוק עם הטבע האמיתי של הקיום ושל עצמנו, ומכוונת לחיים של שחרור והתעוררות.

בואו להרפות לתוך שבת מתבוננת, שבת שמסגרתה מסורת יהודית

בת אלפי שנים, בשילוב עם תרגול הוויפאסנה;

שבת של מדיטציה, מוזיקה ותפילה.

מרבית הסופ"ש יתקיים בשתיקה. נשלב בין פרקי זמן של מדיטציה לבין זמנים של תפילות, הכנות לקראת השבת, תפילות וניגונים.

הקורס מיועד למתרגלים ומתרגלות שהתנסו כבר בקורס אחד לפחות של מדיטציה בשתיקה,

או בעלי היכרות עם עולם היהדות הליבראלית.

עבור הלינה, השהות במקום והארוחות ינוע בין 280-240 ₪ (תלוי במספר המשתתפים/ות).

להרשמה נא לכתוב לאביגיל: avigailg2000@yahoo.com
לחצו כאן להרשמה ללוח טרמפים

לפי המסורת הבודהיסטית והמסורתית יהודית ההוראה מוצעת ללא מחיר נקוב –

בסיום הקורס ניתן יהיה לתרום למורות.

על המנחות :

רקפת סנדיה בר-קמה מורה לדהרמה, מנחת סדנאות ויפאסנה והתפתחות רוחנית. נמצאת במסע הרוחני מאז 1986, חייתה שבע שנים בקריפלו – מרכז ליוגה ומדיטציה בארצות הברית, שם תרגלה ולימדה יוגה ומדיטציה. מלמדת בגישה המקשרת בין התרגול לחיי היומיום. מלמדת בעמותת 'תובנה', במרכז לרפואת גוף-נפש, בבית הספר לאינטליגנציה רגשית, במרכז אוריאל ובמסגרות נוספות. מלמדת בקבוצות ובמפגשים אישיים. בעלת טור חודשי ב-nrg של מעריב.

אלה מירום היא תלמידת רבנות וליווי רוחני עם נסיון בעבודה עם קהילות מתפללות שונות. לימוד ותרגול בודהיסטי הינם חלק מחייה והיא למדה תחום זה הן במסגרות אקדמיות והן במסגרות של סדנאות תרגול בארץ ובמסעותיה בעולם. היא בוגרת בתי מדרש שונים ותואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בלימודי דתות ולקראת סיום תואר שני בלימודי יהדות. אלה מתופפת בתוף ג'מביי ומשתמשת בו להנחיית תפילות, טקסים וסדנאות.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תומר  On נובמבר 28, 2009 at 9:04 am

    בהצלחה עם הריטריט, נשמע יופי. ובהצלחה גם עם איחוד הזהויות. גם נשמע יופי : )

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: