ערב ד' כסלו

על פרשת השבוע תולדות כתבתי פה בנרג'י. שוב אני לא אוהבת את הכותרת, אם כבר הייתי שמה , "אני ג'ינג'י עם אופי" אולי מישהו זוכר שבשנות השמונים היה כזה חמשיר "אני ג'ינג'י עם אופי- תסתכל איזה יופי, תלתלים של זהב ועיניים כוכב וחיוך שאומר שהכל יסתדר" אני מופתעת שככה בשלוף אני זוכרת את המילים.

עשיתי גוגל על מילות השיר והנה מצאתי מטעמים: את השיר שרה ריקי גל- "אני ג'ינג'ית עם אופי, תסתכל איזה יופי: תלתלים של זהב ועינים כוכב ועם לב כה רחב רק אותך אני אוהב…" שיר מפסטיגל 1983. אולי טעיתי במילים אבל לפחות צדקתי לגבי השנים. ועוד מצאתי באינטרנט שבאותה שנה עזרה לה לשיר את השיר מיכל ינאי שהיתה ילדה בפסטיגל. עם השנים מיכל חידשה את השיר בתוכניתה "הקרנבל של מיכל".

אז פרשת תולדות זו אחת מהפרשות האהובות עליי, מקור להשפעה, השראה תמידית, בעיקר על יחסים בין אחים שפעם העסיקו אותי המון ועכשיו אני זוכה לקטוף את הפירות שכן אני מלמדת את הנושא וגם יש לי יחסים טובים יותר עם אחי ואחותי. את כותרת המשנה שהעורכת בחרה לשים כמוטו כתבתי לפני כמה וכמה שנים. במקרא כתוב שדווקא עשו הוא זה שהיו לו בגדי חמודות, שזה סוג של הוכחה שלמרות שנכתב שעשו היה הילד האהוב על אבא ויעקב על רבקה, היא תיפקדה כאם טובה דייה גם לבנה המרדן והייתה לה פינה בלב אליו. בין כה וכה ככה רציתי לכתוב, להפוך קצת את היוצרות. עכשיו אני מקווה שטוקבקיסטים מלומדים לא יזכירו את הסיפור ויתייחסו לכך כטעות בקריאה.

ולמה כותרת הפוסט? התחלתי לכתוב אותו בערב ב' כסלו, כרפרור לשיר המעולה של ערן צור, אבל המערכת עם כל הבעיות לא איפשרה לי כניסה. אני לא ממש יודעת מה אעשה עם המעבר למקום הבא. אולי זו סוג של תשובה וזו לא הפלטפורמה בשבילי, למרות שאני מאוד אוהבת את האתר הזה ומאוד מעריכה את מי שעומד מאחוריו.

וליתר דיוק, האמת שלולא רשימות בחיים לא הייתי פותחת בלוג. מאוד אהבתי את מה שכתבה פה רוני גלבפיש ואני ממש לא חושבת לעבור למקום אחר. אם כבר לסגור את החנות… נראה, סבלנות בהחלט יש לי ולא הייתי רוצה לעבור לשום מקום אחר.

ובינתיים חודש חדש הגיע ולכבוד ראש החודש נסעתי לירושלים ללמוד במסגרת מיוחדת במיוחד. ימי השיפוץ מאפשרים לי חופש שונה, אני ישנה בגבעתיים או בירושלים, משתמשת באוטו של ידיד בשביל סידורים ובכלל זוכה לקבל המון עזרה מחברים. התברכתי.

לצערי, אמא של אחת החברות האהובות שלי נפטרה לפני כחודשיים מסרטן ובמסגרת ההתמודדות וההנצחה שלה היא יוזמת ערבי לימוד לנשים לזכרה. בערך ארבעים נשים, מדורות שונים, כולם קרובות לאם או לבת הגיעו לערב הראשון לבית שכולם כבר מכירים. חלק מילדות, חלק מביקורים שגורים וחלק מהשבעה שהייתה שם לא מזמן.

הלימוד דיבר על נושא המעברים בחיים והתמקד במדרש על פסוק מתהילים- למנצח על איילת השחר.

איילת השחר משמעו האור הראשון של הבוקר. ובהלכה השחר זה זמן חשוב, שיש לו שעה מדוייקת, כשיש אור ראשון למרות שהשמש עוד לא נראית.

היה לימוד מרתק שלי כמובן הזכיר גישה בודהיסטית המאפשרת לנו לעשות שינוי בחיים שלנו, שינוי שנובע מכניסה פנימה, ממציאת כוחות פנימיים עצמאים ולא מתלותיות. זה הזכיר לי מה שאני משננת לעצמי הרבה במהלך השבועיים המשתפצים שאני עוברת- תסתכלי סביב- תסתכלי על המזל שיש לך- תראי את הבחור על הסקייטבורד שחוסם את התנועה כשאת ממהרת ואיך הוא נהנה מהחיים, למה לא? לאן יש למהר? סעי לך לאיטך ותהני מהתנופה ומהחדווה שלו. אל תשכחי שכל רגע זה רגע שאפשר להתעורר בו.

המדרש הוא ארוך ולא אביא פה את כולו ואת כל המחשבות והדעות היפות של הנשים, אחת מהן בשבוע הארבעים להריונה. {היא סיפרה שמישהו שאל אותה- מתוך כמה? והיא ענתה בייאוש קל- מתוך ארבעים!} 

הוא מתחיל באמירה- מה אילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן אף שחר זה מפציע לכאן ולכאן.

אם כך לאיילה כבר מיוחס כוח מיוחד בדומה לקרני השמש שאלוהים ברא, לכוח לעשות טרנספורמציה בעולם.

בהמשך המדרש כתוב בצורה פיוטית ויפה

"אימתי הוא חושך? בעלות השחר, והלבנה שוקעת והכוכבים נכנסין והמזלות הולכין להם, אותה שעה אין חושך גדול ממנו, ואותה שעה הקב"ה מעלה את השחר מתוך החושך ומאיר לעולם".

יפה, לא?

לקראת סוף המדרש הוא מספר על איילה צמאה למים. הוא שואל: "ומה היא עושה?" (וכמעט בטוח שמפה לאה גולדברג שאבה את השאלה- מה עושות האיילות בלילות?) אז האיילה חופרת גומה ומכנסת קרניה לתוכה וגועה, והתהום מעלה לה מים.

כלומר כמו שאלוהים מעלה את השחר מתוך החושך, מפשפש בעולם שיצר ויוצר ממנו דבר שכבר היה, כך גם האיילה, מרכזת כוחות, אבל גם סומכת שתבוא ישועה, מרכזת את קולה ושואבת מים מבפנים, מים שתמיד שם.

טוב, אולי בהמשך אעדכן את הפוסט בעוד קטעים מהלימוד, כדי שהרצף יהיה ברור אבל בינתיים אסיים עם השיר של יונה וולך שגם הלימוד הסתיים איתו: 

 

בנקיק נסתר בצוקים

איילה שותה מים

מה לי ולה

אלא צוקי ליבי

אלא מעיין חיי

אלא נסתר

איילה מה לי ולה

אלא אהבתי

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א"ב  On נובמבר 20, 2009 at 9:45 pm

    מאוד נהניתי לקוראו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: