על פרשת נוח כתבתי ואני די מרוצה ממה שיצא פה בנרג'י
אני כותבת די מרוצה כי לגבי הסוף והאופציה הזוגית, לא בטוח שהבהרתי את עצמי נכון ובכלל שאני בטוחה שבזוגיות יש סוג של מקלט. (אגב, בשביל השיר של שימבורסקה שווה לקרוא את הטור…)
כשהייתי על סף שנות העשרים ועוד עמדתי בבדידותי (המסתברת כמתמשכת…) כתבתי שיר שנקרא "לא נוח" והוא עסק בהתמרמרות על ההכתבה של הזוגיות. על ההכרח למצוא את המכסה היחיד, את החיה התואמת שלך.
אני כן חושבת שהדרך הרוחנית, מוטב לה להיעשות בזוגיות ובכלל בחברה. כל הגילויים העצמיים לא שווים הרבה אם לא זוכים לממש אותם בחיים האלו. מצד שני ההכרח להיות במונוגמיה נראה לי כמו הכרח מסובך שגורם לנו להמון המון תסביכים. בין אם אנחנו מוצאים זוגיות ובין אם לא ואנחנו חיים איתה ועם הקשיים שלה. במובן הזה אני כן חושבת שזוגיות יכולה לשפר את המצב בחיים, כולל הפנימי, אבל נראה שרוב הזמן היא רק מביאה צרות חדשות.
ולמה זה נראה שהרווקים והרווקות עסוקים רק בהעדר של הזוגיות?
ראיתי גרפיטי חדש עכשיו שנראה שהכינו לכבוד פרשת נוח
תזרום- כמו גופה בגנגס. כמה צחקתי. ולמרות שזה כאילו לועג לדיבור הזרימה, זה דווקא קולע בדיוק. ולדעתי זה ממש חמוד וקולע. הרי לשם אנחנו בדיוק זורמים, אל המוות…
הגבול מאוד דק. ברור שיש מצבים שאי אפשר לקבל, כמו נוח בתיבה שבנה תיבה ולא חיכה למבול שיסחוף אותו כמו כולם. ומצד שני, נמאס להשקיע כל-כך הרבה בחיפוש, לא? הרי בסוף טובעים לבד… וגם עכשיו, באמצע יש כל-כך הרבה טוב ויופי ושמחה.
הקומיקס שאחותי שלחה לי פתאום נראה לי מתכתב עם הגרפיטי החדשני.
בינתיים שבת של נחת בכל מצב
תגובות
"כל הגילויים העצמיים לא שווים הרבה אם לא זוכים לממש אותם בחיים האלו."
זה לא כל כך הזכות לממש את הגילויים העצמיים כמו האפשרות להעמיק מאוד את היקף הגילויים העצמיים בזוגיות טובה. הרפלקציה שמתקבלת מחיים אינטימיים עם אדם נוסף היא עושר ענק ואינספור אתגרים והזדמנויות שלא מתקיימות ב"לבד". שווה להמשיך ולרצות עד שמתאים/ה יגיעו. ממש שווה.
צמיחה מאתגרת ומפרה בתוך זוגיות, משפחה או קבוצה, אבל אי אפשר בכוח. עדיף להתפתח לבד מאשר להיתקע בקשר שנוצר רק בגלל שככה כתוב בספרים.
גם להתפתחות לבד עם הנושא הזוגי יש ערך, כלומר החיפוש, החקירה, השירים מפעם, שאנסה למצוא ולהביא לפה. הידיעה שהמתאים נמצא שם יחד עם ההרפייה לא לחפש אותו בכל שעה. גילויים עצמיים לבד הם לא מבוטלים בכלל, אבל עדיין לתרגם אותם עם האנשים הסובבים אותנו, גם לא אלו שבחרו בנו, ובטח שאנחנו לא בחרנו בהם, כמו משפחה, זה משמעותי מאוד.