כשחברותיי הגיעו לגיל שלושים וארבע אמרתי להן שזה גיל מרגש, של צמיחה, מספר שמזכיר את הספירה לפני מירוץ או סתם משימה- הספירה של שלוש ארבע ו… לקפוץ להתחלה חדשה.
עכשיו כשהוא הגיע לפתחי, כלומר היום, התשיעי באוקטובר, זה מקבל משמעות פרטית וכמובן מפחידה קצת.
זה יום ההולדת הכי פרטי שחוויתי בחיי. ודווקא אני מוקפת באנשים. כמעט מאה איש איתם עברתי כבר תשעה ימים של ריטריט. אף אחד מהם לא יודע שהיום זה יום ההולדת שלי, שיש לי מסיבה ענקית בפנים. וזה לא שהם לא מוזמנים, הם אורחי הכבוד, הם פשוט לא יודעים. תענוג!
כל-כך שונה מימי ההולדת בהם ציפיתי או התאכזבתי ממסיבות הפתעה, מתנות, השקעות וכו'.
האמת שמגיל שמונהעשרה בו הייתה לי יומלדת כל-כך מושקעת שזה מביך, היו לי תמיד ימי הולדת מיוחדים ומלאים חברים וחברות.
ופה, כשאני בעמדה של ניהול קורס (שזה לא כל-כך ניהולי כמו שזה נשמע, סך הכל האנשים שותקים….) אז מגיעות לי לפלאפון איחולים וברכות שקטות כמו שאחותי ניסחה.
האחיין שלי שאל בסמס- אם בבודהיזם חוגגים יום הולדת. אני מתארת לעצמי שכן, אבל העובדה שאני לבדי עם זה, שזה לא אישי, מרגיש לי כתרגול חשוב מאוד. בשבילי.
המילה ריטריט משמעה נסיגה- יציאה מהחיים הרגילים אל הטבע, אל צורת חיים אחרים. אני כבר בריטריט השני שלי בתובנה, פירשתי את זה כRE TREAT כלומר, להתייחס לעצמך מחדש.
ולא ייאמן שזה קרה לי. בזכות הדרך המופלאה שהתווה הבודהה, למדתי להתייחס לעצמי אחרת, טוב, בשיוויון נפש, בבהירות, בריכוז- (טוב, עם הריכוז יש לי עוד עבודה, ובכלל, אבל ההתכוונות, המסירות וההתמסרות והאמון בעצמי שם!)
אתמול במדיטציה האחרונה של הלילה שנקראת מֵטַה והיא מפתחת בנו אהבה ללא גבולות, התבקשנו לחשוב על דברים חיוביים. בתחילה בדיבור. אחר-כך בדימוי ולבסוף ברגש.
המילה הייתה מזל-טוב. איחלתי לעצמי ולכל הסובבים ובכלל לכל הברואים מזל-טוב. בכל דבר ודבר. במקרה או שלא במקרה זו גם פרשת השבוע כלומר נושא הברכות וכתבתי על זה פה בנרג'י
הדימוי היה אמא שלי שיולדת אותי. זה היה מדהים. לדמיין אותה צעירה, דוחפת אותי החוצה, נמצאת במצב הנפשי שלה שמי יודע מה הוא היה. בכלל לחשוב איך נוצרתי מאין, מדבר שאי אפשר להסבירו- מאהבה, מרגשות ומתחושות שכבר אינם, או לפחות חשים אחרת. ובכל זאת הנה אני פה.
ואז היה לעורר רגש, לראות איזה רגש יש שם. וכמובן מה שעלה זה תודה עצומה.
תודה ענקית לאמא שלי שנתנה לי את הדחיפה הראשונה. שאולי למשך השנים התלוננתי על חוסר דחיפות ונוכחות, אבל את הדחיפה ההיא הראשונה, הדחיפה מתוך אהבה מבלי לצפות לתמורה. דחיפה מבלי לדעת מה ייצא לה, התמסרות מוחלטת שהיא נתנה למישהו שבא מהריק. זה לא מדהים?
אז היום עוד מעט נגמר. התובנות של אתמול עוד חיות ומפעפעות בי. הודיתי בליבי גם לכל האמהות של כל האנשים שפה שהולידו ודחפו אותם מספיק לכדי כך שהם הגיעו עד לכאן.
המתנה העצומה שלי הייתה להיות פה בשקט. להיות מבורכת בתרגול החופש של האנשים היפים שפה. התרגול שלי. ועוד הרבה מתנות שימשיכו להגיע.
אני בת שלושים וארבע!!! גדול, אבל מעט. בעצם, המתנה שהכי התברכתי בה בשנים האחרונות היא- שאני נמצאת בדיוק איפה שאני צריכה להיות. כשאני זוכרת את זה, ולא משנה באיזה תנאי אני נמצאת, אין אושר גדול מזה.
מזל-טוב!
תגובות
את צודקת. תחושת ההמצאות במקום הנכון היא ההרמוניה המושלמת והתחושה הטובה מכולן, בעיקר לבת מזל מאזניים.
לי היה יום הלדת לפני שבוע, הייתי בת 33 ובדיכאון מוחלט
כנראה בגלל עודף ציפיות לתשומת לב אינסופית
אבל כשאני קוראת את דברייך זה נותן לי השראה לשנה הבאה
שנה טובה
איזה חוויות נפלאות קיבלת ליום ההולדת, מעצמך ובכלל…
המשך דרך מעניין מרגש ומשמח
להתראות בתל אביב 🙂
מאיתי מקבוצת הישיבה ז"ל.
(שרצה להיות בריטריט אבל לא היה לו איפה לשים את החתול)
🙂
שעשע אותי עד מאד העניין עם השלוש ארבע ו….
שעדיין אוחזין בזנב הילדות
פסיכותרפיה
http://www.zoogopered.co.il/index.php?tPath=1_2_183_179
חגית, תמי, איתי ועדי… תודה לכל האנשים היצירתיים כל-כך שענו לי. שתהיה לכולנו שנה של קפיצה לרשתות שהחיים פורשים לפנינו. בסוף היום הולדת הסתבר לי שהייתה עוד מישהי בריטריט שהייתה לה יום הולדת יום לפניי. זה לא מוריד מהעוצמה. בהצלחה….
שלום אביגיל. מזל טוב ליומהולדתך. אשמח מאוד באם תצרי עמי קשר בכתובת זו: ilan_b@haaretz.co.il.
בברכה רבה, אילן ברקוביץ', משורר ובעל מדור ה"משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ".