ניצבת הולכת….

על פרשת ניצבים וילך כתבתי פה בנרג'י ואני במיוחד מבסוטית ממה שכתבתי כי החלטתי ללכת יותר על מה שמעניין אותי ופחות על עולם התוכן היהודי. גם העורכת הייתה מרוצה.

אני חושבת שאני צריכה להכיל את זה גם על החיים שלי. כלומר על החיים הפנימיים ביותר שלי.

חיים שהם כתיבה.

חיים שמורכבים ממה שמרגש ומשמח אותי.

חיים שהם מילים של ילדות מתמשכת, יניקה, שאיבה, פליטה, פרידה.

ומה לעשות שלעולם היהודי, על אף כל הבעיטות שלי, בעיטות שתמיד נתפסות אוהבות גם כשאני מזעיפה פנים, עדיין יש כוח רגשי עליי. כוח שמנביע דמעות אולי בגלל התחושה שאני לא נלקחת ברצינות.

הלו, אני בועטת!

זה מתסכל ואז אני לא יודעת מה לעשות עם הדמעות האלו שצצות אם זה מהתרגשות בחופה של חברה או ממילים מוחדרות עמוק כמו אלו מתוך מחזור ראש השנה- הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשֹ נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד….

כמה קשה להיפרד מהבית. מה הטעם בפרידה שכזו, לאן בכלל היא מובילה. בטח שלא לרצון להקים בית משלי. כלומר פיזית כן, אבל להעביר את זה הלאה לילדים? למה?

למה כל-כך קשה לעמוד במקום, להיות ניצבת ולהישאר, להישאר עם מה שיש ועם מה שאין. להיות כמו כולם.

למה תמיד יותר קל לי ללכת.

ואיך אני אלמד להתייצב בכל המובנים ולחפש מבלי ללכת, אלא פה ביציבה.

איך מסבירה את עצמי ברצינות. לעצמי אני מצליחה, אבל החוצה?

ביום שבת הקרוב, כלומר בראש השנה, אני אנחה מדיטציה בבית הכנסת הרפורמי "כל הנשמה" בירושלים.

זה יהיה בפרק הזמן של תפילת מוסף שכוללת חלק מיוחד שנקרא מלכויות-זכרונות-שופרות. לא יכולתי לסרב לרב של הקהילה- לוי קלמן. שגם יש לו אחות אביגיל ואחות שהיא רב- נעמה קלמן ואבא רב שהשפיע עמוקות על אבא שלי. מתי אוכל להגיד לא לרב? אולי אין צורך?

היום במדיטציה של הבוקר חשבתי שיש במלכויות-זכרונות-שופרות דמיון למחסות הבודהיסטיים שאני לוקחת כל בוקר-3 מחסות- בודהה-דהרמה-סנגהה.

את זה אני כמובן לא אכניס למדיטציה של ראש השנה. רק לקרום הפנימי של עצמי. ואולי אכתוב על זה כשאסיים להכין את ההנחייה למדיטציה.

ולסיום שיר שכתבתי לפני כמה שנים ועוד רלבנטי….

ובעצם לפני השיר.

הבודהה אמר שכדאי להחליף מחשבות לא מועילות במחשבות מועילות. אז אם עולה לי מהפוסט ובכלל בתקופה הזו, תחושה של חוסר נחת, של התעסקות בשמונת המצבים הארציים- אשמה ושבח, הצלחה וכשלון ועוד…. אז להזכיר לעצמי את האמון. אמון בלתי נלאה באנושות ובטוב שבבני האדם.

אז מצאתי בפוסט של כרמל וייסמן את ההזמנה לחתום ב I BLOG FOR TRUST. חותמת חותמת חותמת ולצערי לא יודעת איך מעלים קישור לUTUBE עם התמונה והכל. בינתיים זה הקישור

מישהו רוצה ללמד אותי?

ללא תלות בתשובה, אני בהחלט BLOGING FOR TRUST!

 

פָּרָשַׁת תוֹלְדוֹת  בפארק הַיַרְקוֹן

 

לֵהַקְפִּיא אֶת תְמוּנָת הָשָּׁמַיִם הָבְּהִירָה מִשָׁם

לְכָאן. אֲרֻבָּת רִידִינְג מֶהַבְהֵבֶת לַעָנָנִים,

תְמָרִים יִרוּקִים, כִּמְעַט.

אַנְדַּרְטָת הַבָּנִים

הָקְטוּמָה שֶׁל תֵל-אָבִיב,

קְנֵי יָרְקוֹן מוּרְעָלִים נוּסָח שָׂדֶה בֵּיתִי,

דֶּשֶׁא, אֲנִי שֶׁלֹא יָכוֹלְתִי אָף פַּעַם

לְהִתְנָדֵב לְהָבִיא עוּגָה.                                 

כְּמוֹ עֵשָׂו עֲיֵפָה מְלִרְצוֹח מֵרִידוֹת,

לֹא יוֹדָעָת מֵה לַעָשׂוֹת עִם הֵרַגְלָיִים מִלְבָד לִבְעוֹט.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דב  On ספטמבר 12, 2009 at 7:27 pm

    כתבת בנרג'י וגם
    כאן. וגם השיר [עם, בין השאר, שלוש שורות
    טעונות מאוד].

    נדמה שגם חילוני
    בכל רגע נתון
    או סמלי מבחינתו
    צריך לחשוב אני
    ניצב עני ממעש
    מול עצמו
    מול השלם
    הלא מושג
    המיוחל. ולכן הולך הלאה באותה
    זרימת חיים מתונה, מתמשכת
    שמצטיירת כמו מזימה
    משונה לפעמים
    ובכל זאת
    חלה עליו חובה
    לשמור על יציבה נפשית.

  • יולי  On ספטמבר 12, 2009 at 10:31 pm

    קראתי ורומה לכתוב לך שתי מילים: אני אוהבת אותך. טוב, סליחה, שלוש מילים.

    בנוסף, הנה ההסבר שקיבלתי אני מאסתי סגל
    http://www.notes.co.il/esty/60447.asp
    מילה במילה מה שהיא כתבה לי
    וזה עבד על איך להעלות מיו-טיוב גם תמונה:

    מה שאת צריכה לעשות זה ללכת לסרטון ביוטיוב שאת רוצה לקחת לבלוג שלך

    להעתיק את כתובת הembbed שלה

    Embed

    ולא כתובת הurl

    ואת זה להכניס ל לרובריקת ה"יבוא טקסט" שבתוכנת העריכה.

    יעלה לך ריבוע בקונטור שבפינה שלו תראי X קטן אדום

    ולפי זה תדעי שהכל בסדר

    ושלום על ישראל.

  • יולי  On ספטמבר 12, 2009 at 10:33 pm

    רומה = רוצה. טעות של הקלדה.

    שנה טובה אביגיל יקרה ותהני שם בקול הנשמה בירושלים הקדושה אצל הקלמנים

  • אביגיל  On ספטמבר 13, 2009 at 10:36 am

    תודה דב ויולי…
    אני אוהבת אתכם. אני אוהבת את שלושת המילים הללו. את ירושלים אני פחות אוהבת, אבל את הקלמנים וודאי שכן. ואת הטכנולוגיה אנסה בהזדמנות. אהבתי- יציבה נפשית! שנה טובה

  • טלי  On ספטמבר 13, 2009 at 11:14 am

    אביגיל
    תודה
    כתבת ממש יפה
    גם כאן וגם בNRG
    תודה ושבוע טוב
    טלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: