שופטים- הצלחה וכשלון- אפשר למות מזה

על פרשת השבוע שופטים כתבתי ביתר הרחבה בנרג'י פה. כמובן שבחרו להדגיש את הקטע הקטנטן בו התייחסתי ברגע האחרון למותו העגום של דודו טופז. כל מוות הוא עצוב. מאוד אהבתי את הרשימה של אודי.

המעניין הוא שהשבוע הייתי מאוד עסוקה במה שנקרא בבודהיזם- שמונת המצבים הארציים.

אלו הם שמונה מצבים בהם אנחנו נמצאים ואותם אנחנו חווים כל הזמן ללא ביקורת. הם אלו שגורמים לנו לחשוב שהדברים הם כפי שהם והם גורמים לנו המון, אבל המון אי-נחת. שימו לב שמדובר במצבים ולא ברגשות ובמחשבות ש"באמת" עולים לנו או נגרמים לנו ואליהם אנחנו מגיבים.

Profit and Loss   רווח והפסד

Success and Failure הצלחה וכישלון

Praise and Blame שבח ואשמה

Pleasure and Pain הנאה וסבל

 

הייתי עסוקה בהם, כי מאז שחזרתי לארץ, שבועיים בתל-אביב ועוד שבוע בסיני אני בדרך כלל במצב רוח מצויין. יותר נכון הרוח שלי במצב מצויין. התודעה שלי ערה ואני בסוג של קבלה של כל מה שיש. כולל כאבי גב מטורפים, הלחות התלאביבית המפורסמת והבעיות של מדינת ישראל שכל הזמן מודחקות למרות שהן בוערות!!! 

נכון שחזרתי למצב די אידאלי מהרבה בחינות, אבל תמיד אני יכולה לנפנף בזה שאני רווקה בת 33 (כמעט 4) ללא מקצוע ממשי, כלומר פרנסה מינימאלית ועם כתב-יד שעבדתי עליו שנתיים ושלא בטוח שהולך להתפרסם.

אבל אני מתרגלת את המושגים "יש" ו"אין" והרבה הרבה "אמון" ו"נוכחות" ויש המון חדווה בלחזור הביתה אחרי שנתיים ולראות את השינויים ואת הדמיון ובעיקר את נפלאות התודעה.

ונחזור למצבים. לא מצאתי מאמר טוב בעברית המפרט אותם, אולי מישהו מהסנגהה ירים את הכפפה… אולי אני. בינתיים אני שמה קישור באנגלית מומלץ. אני חושבת שהמצבים האלו יכולים להסביר לנו משהו על דודו טופז ובעיקר על עצמנו. התחלתי לומר מקודם, ששמתי לב שכל רגע של "נפילה" שהיה לי השבוע היה קשור ל"כישלון" שפגע בי. וראיתי עד כמה שבחים, במיוחד כשהם באים בתור חיזורים שאני לא מעוניינת בהם יכולים להשפיע עליי, להחמיא וקצת לעוור.

כשתרגלתי במקסיקו קראו למצבים האלו preocupaciones mundanes כלומר המצבים המטרידים- שגורמים לנו להיות עסוקים בהם, שכובלים אותנו ומטרידים אותנו. השלב הראשון הוא כמובן לשים לב לכמה המצבים הללו מנהלים את חיינו. לפחות את חיי.

כדי להתמודד עם זה, החלטתי לנסות ולהגביל את השליטה של המצבים על חיי. אולי זה ניסיון שיסתיים מאוד מהר, אבל בינתיים החלטתי לא להתקין אינטרנט בבית. האינטרנט, כפי ששמתי לב, לא רק שמעכב את הכתיבה של הספרים והמחזות שאני חולמת עליהם, אלא הוא גם שולח לי הרבה, אולי אף מלבה, המון, מצבים ארציים. לשמחתי, ידיד טוב שלי גר במרחק עשר דקות הליכה ומכיוון שהוא עובד כל היום, אני יכולה להגיע אליו במשך היום, לזמן קצוב. כמו כן, יש לי קפה ממש חמוד ליד הבית, ממנו אני כותבת ברגע זה ובו, כמו במקסיקו שם לא היה לי חיבור בבית, יש אינטרנט! אז אולי אהיה פחות זמינה ומעודכנת, אבל נראה לי שאהיה קצת יותר משוחררת. הלוואי.

מי ייתן ונשתחרר מהכבלים האלו. שבת שלום

נ.ב

לשבח אנשים אחרים, זה נראה לי בסדר גמור. במסגרת הפינה שלי אצל שמעון פרנס בימי שישי, אני מקריאה שירים. (זו הייתה המסורת של ידידי קווה שפרן שנתן לי להחליף אותו בזמן שיטוטיו בעולם.) השבת הזו בחרתי בשיר כל-כך יפה, של חגית גרוסמן. השיר נקרא הנח לאור והוא פה בPDF למי שרוצה לקרוא.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: