על עזה

לא, לא קרה שום דבר חדש בעזה. זה פוסט כביכול לא אקטואלי, אלא שעזה עוד שם ועוד בוערת, בעצם קרחת….
מה שקרה זה שבמסגרת ההכנות שלי לפרשת השבוע "ראה" מצאתי (כמו תמיד) דברים שאני יודעת שלא אשתמש בהם, כי גם בניו-אייג' מעריב וגם בתוכנית של שמעון פרנס זה יהיה מורכב מידי בשביל להסביר, לבאר ולהיות מובנת. כלומר אולי זה אפשרי למישהו אחר, אבל אני יודעת את מגבלותיי להדק וגם לא משלמים לי מספיק כדי שאעשה את המאמץ.
אבל כאן ברשימותיי הפרטיות חשוב לי להביא את הדברים.
בפרשת השבוע יש פסוק מסקרן-

לֹא תִתְגֹּדְדוּ, וְלֹא-תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם–לָמֵת.

לפסוק יש הרבה פירושים. חז"ל למדו מזה- לא להתגלח בעקבות אבל, לשים תפילין ראש לא על השער כי אם בין העיניים ועוד…
ופירושים שלי כמו לא להרחיק את עצמנו מהמת. לא לגלח את הזכרונות וכמו ליצור קרחת של רגשות בינינו למוות ואולי מלשון קור, לא לקרר עצמנו אל פני המוות. ואולי בגלל שאנחנו נוטים להתגודד עם חברים ומשפחה לאחר המוות, אנחנו נוטים לברוח מהמת עצמו ואולי אנחנו יכולים למצוא לבד את האומץ להיות עם המת (קצת כמו הטקס המרשים והמיוחד שעושים היפנים כפי שנראה בסרט פרידות. אגב בסרט מגלחים את פני המת.) ועוד ועוד….

במסגרת הגלישה בתקליטור התורני מצאתי פסוק אחר מירמיהו עם ניחוח דומה ושונה:

בָּ֤אָה קָרְחָה֙ אֶל־עַזָּ֔ה נִדְמְתָ֥ה אַשְׁקְל֖וֹן שְׁאֵרִ֣ית עִמְקָ֑ם עַד־מָתַ֖י תִּתְגּוֹדָֽדִי׃
הפרשנות היא מה שהדהימה אותי וגרמה לי לעצב. מה יש בעזה שתמיד הוא קשה כל-כך?
1.רד"ק – אמר קרחה לפי שפרעה הכה אותה תחילה ואחר כך בא נבוכדנצר וקרחה שלא נשאר בה דבר:

2. מצודות דוד – רוצה לומר הנה מעזה נתלש השער מכל וכל ונשארה מוקרחת רוצה לומר לא נשאר כלום ממנה כי פעם יכום פרעה ופעם נבוכדנצר. נדמתה אשקלון – נכרתה אשקלון אף השארית מהיושבים בעמקים עם כי רבים היו. עד מתי תתגודדי – עד מתי תשרטי בשרך מחמת צער אבל כאומר הנה מאז התגודדת ממכת פרעה ועתה שנית ממכת נבוכדנצר ועד מתי תתגודדי עוד ואמר בענין מליצת המקוננים:
 
3. מלבי"ם  – עזה שכבר נחרבה מפרעה וניתקו שערותיה באה לה עתה קרחה לקרוח יתר שערותיה שנשארו וכן נדמתה אשקלון שארית עמקם – אשקלון שכבר נשדדה, עתה נדמה ונכרת בם העמק שנשאר ולא נחרב אז עד מתי תתגודדי – היא מליצה הלציית. במה שתפס מליצת קרחה, והיה דרכם לקרוח ולהתגודד על המת, כמו שנאמר לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, אמר הקרחה כבר באה, ואת תתגודדי גם כן, עד מתי?

 

וזו שאלתי- עד מתי. שבוע שעבר הייתי בסיני. אף אחד לא זוכר את עזה, שהיא גם כן גבול בינינו לבין מצריים. את המנהרות ששם- זוכרים, אבל מה עם האנשים מעל פני הקרקע, שבעצם חיים כאילו היו מתחתיה. בכל השיחות עם המצרים שהיו בחוף או עם בעלי החושות- סודנים ובדואים ובטח שלא הישראלים, אף אחד לא מדבר על עזה. דקות התהילה הרעה שלה חלפו לאחר המלחמה ונדמו. וכמובן גם לפני זה, מלבד עמירה הס האמיצה, איש לא מתייחס לרצועה הזו ברצינות. האם זו קללה? האם רק אם יהפכו אותה לקרחת, תבוא לשם השלווה?

חיפשתי לראות היכן מוזכרת עזה בימים אלו ומה שמצאתי, בעיקר בתגובות העציב אותי עוד יותר. הנה כאן אבל גם מצאתי טיפה של תקווה בארגון המצויין של לוחמים לשלום שתמיד עוסק בבעיה הנמשכת מזווית אנושית ואמיתית.

וחוץ מעזה הרחוקה, הנשכחת שניתקות שערותיה שוב ושוב ושוב (וגם בסיוע שלנו היושבים בנחת, או לפחות בשמנו) אז יש גם קרוב אצלנו סבל שאפשר לנסות ולתרום למיזעורו, בשבת הקרובה.

סוף עונת הציד!

צעדה המונית ברחובות תל אביב

ביום שבת, 15.8

 

לילדים ישראלים – אזרחות ישראלית!

 

הממשלה ממשיכה לאיים בגירוש 1200 ילדים של מהגרי עבודה:

הילדים האלה נולדו פה, גדלו והתחנכו פה, ואין להם בית אחר בעולם.

הילדים האלה הם ילדים ישראלים, כמו כל ילד וילדה אחרים שלומדים איתם בגן ובבית הספר.

בעקבות לחץ ציבורי כבד, נדחה הגירוש – אך לא בוטל. הילדים עדיין חיים בפחד.

יש רק דבר אחד לעשות, רק פתרון אנושי אחד, והוא לאזרח את הילדים האלה.

אנחנו אומרים: די לאיום בגירוש! הסדירו מייד את מעמד הילדים והוריהם.

 

די לגירוש העובדים! די להחלפתם בעבדים חדשים!

 

ציד אדם המוני מתרחש מדי יום ברחובות הערים:

עובדים חפים מפשע נעצרים ומגורשים, והקבלנים ממשיכים לנצל ולהתעשר.

קל לרדוף את המהגרים שהגיעו לכאן כחוק. אבל מה עם חברות כוח האדם שמביאות עובדים חדשים במקומם, גובות מהם הון עתק, והופכות אותם ללא חוקיים? בהן הממשלה לא מוכנה לגעת.

על כל עובד שיגורש מישראל יביאו עוד שני עובדים חסרי זכויות, משועבדים לקבלן שהביא אותם.

אנחנו אומרים: חייבים לעצור את ציד האדם! אף עובד בישראל לא מרוויח מהגירוש.

 

יד מביאה, יד מגרשת – וחברות כוח האדם מתעשרות!

 

הדלת המסתובבת לא עוצרת לרגע:

חברות כוח אדם ממשיכות להביא אלפי עובדים חדשים, ועושות הון מסחיטת דמי תיווך.

השיטות המאפיונריות של חברות כוח האדם הגדולות, ושיטת "הדלת המסתובבת" שלהן, הן כבר מזמן לא סוד. כולנו שמענו על השוחד שקיבל שר בממשלה כדי להביא לישראל אלפי עובדים, במקביל לגל מעצרים וגירוש המוני. מאבק באבטלה? הצחקתם אותנו.

אנחנו אומרים: עצרו את הדלת המסתובבת! די להתעשר מניצול, די לרמות את כולנו!

 

בשעה 18:00 נתכנס ונצא לדרך מפינת הרחובות רוטשילד ונחלת בנימין

יחד נצעד לעבר אזור נווה שאנן בדרום תל אביב, שם נמשך ציד האדם זה שבועות.

 

בשעה 19:30 נגיע לגינת לוינסקי (גן הקווקזים), מול התחנה המרכזית

יחד נפגין נגד ציד האדם, נגד הדלת המסתובבת, נגד האיום בגירוש הילדים.

יחד למען עתיד הילדים. יחד למען העובדים. יחד למען כולנו.

 

בואו לצעוד איתנו. יחד אנחנו יכולים לעצור את הטירוף הזה.

לפרטים ולהצטרפות למאבק: אלעד, 0523-511311