היום ששינה לי את החיים

על פרשת השבוע ואתחנן כתבתי כאן בנרג'י

האמת שאת הפוסט הזה התכוונתי להעלות ב29.7.09 לפני יומיים, אבל בגלל אילוצי טיסות ושדות תעופה שכבר לא מתירים שימוש חינם באינטרנט אלחוטי נאלצתי לדחות את הרישום.

האמת שזה נתן לי תובנה חדשה לגמרי, כל יום יכול להיות והוא בדרך כלל כזה שמשנה את החיים שלנו. אלא שלרוב אנחנו ממש לא מודעים לכך ולא מבינים את הפוטנציאל העצום הטמון בתפיסה זו והכוונה שלי הייתה באמת ליום ולמאורע קונקרטי.

ב29.7 לפני עשור בדיוק קרתה לי תאונת דרכים.  בדרך נמיר פינת ארלוזרוב.

כששואלים קשָה? אז אני עונה- קשָה לי.

כביכול יצאתי שלמה לגמרי חוץ ממה שנקרא (ועם השנים למדתי להכיר יותר ויותר מקרוב) עם "פגיעת ראש". מונח זה אומר כל מיני דברים והדרך שעשיתי מאז אותה פגיעה הייתה ועדיין עצומה ומתפתלת, מתנגשת ומקבלת, מתישה ומעניקה.

בסך הכל, אחרי עשור ואפילו עוד קודם ניתן לומר שיצאתי בנס. אבל ממש בנס. תזמון, נקודת הנפילה, גיל, סביבה ועוד תרמו ואפשרו לי להיות מי שאני היום.

אני מעלה פה סרטון שהוא וידיאו ארט של שיר שכתבתי אודות התאונה.

http://www.youtube.com/watch?v=J7gRnsRFcgA

 

הנה עוד אחד מ2004

 

תמיד הכל היה רק בראש שלי

עד שברגע אחד במעבר חצייה, בין ירוק ואדום

הכל נהיה הראש שלי.

חמש שנים ועוד לא נזכרת

בארגמן שהתלבש עליי בכביש.

 

יש עוד כמה, אבל הם במחשב שלי ולא בזה שאני כותבת בו. הוידיאו היה חלק מהצגה שעשיתי יחד עם נטלי צוקרמן-ארז במסגרת פסטיבל של אומנים עם נכויות שנקרא "מאה אחוז אומנות".

היו לנו שתי הצגות, שנה אחר שנה. הראשונה נקראה "הנכות הבלתי נראית של הקיום" והשנייה "זמן פציעות" מתוכה לקוח הוידיאו. התהליך הפסיכודרמטי שעברנו ביחד ולחוד היה חלק מאוד מגדל, מרפא ומעשיר בתהליך השיקום שלי ואני מודה לו מאוד.

 

בעולם היהודי, השבת הזו נקראת שבת נחמו. נחמה עצמית היא דבר חשוב מאוד, אבל יחד איתו אף פעם אין להזניח נחמה למי שנמצא לידנו, בצרה אחרת. אם כל דקה, שעה ויום יכולים להיות בעלי פוטנציאל לשינוי חיינו אז הם ודאי יכולים להיות כך לאנשים אחרים. למי שיש את הזכות לחוות את חייו, לשפר, לקבל ולתקן אותם גם כשהם קשים וכואבים מאוד יש לו את החובה לעזור לאנשים אחרים לשנות את חייהם.

 בינה, הארגון בו אני עובדת מארגן במוצ"ש מחאה שקטה  כנגד היוזמה למאסר וגירוש מאות ילדים החיים היום בתל אביב.

במוצאי שבת  בשעה 19:00 בגינת לוינסקי.

זאת ההזמנה שכתב מנהל בינה- ערן ברוך

אני קורא לכל מי מכם שכאדם וכיהודי מזדעזע כמוני מאטימות הלב וגסות הרוח שהממסד הישראלי מפעיל נגד האוכלוסיה חסרת הישע והעלובה הזו.

לבוא עמנו לגינת לויסקי בתל אביב לעמוד כחומה בצורה נגד המעשה הרע הזה.

שבת שלום

וזאת העצומה על החוק כנגד הסתננות.

 

מי ייתן וננחם את עצמנו ואחרים באהבה, באמון ובנוכחות מתמדת גם כשכואב.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורי  On אוגוסט 1, 2009 at 12:53 am

    הצטערתי מאד לקרוא על מה שעברת.
    חזקי ואמצי והמשיכי במפעלך האמנותי הנהדר.

  • אסתי  On אוגוסט 1, 2009 at 9:43 am

    וכתוב כל כך מדוייק:

    תמיד הכל היה רק בראש שלי
    עד שברגע אחד במעבר חצייה, בין ירוק ואדום
    הכל נהיה הראש שלי.

    והחיבור הזה לנבזות המרושעת והמטומטמת של ממשלותינו ובעיקר זו האחרונה…

    פוסט כואב.
    (והוידיאו פשוט מצויין. ערכת לבד?)

  • אביגיל  On אוגוסט 6, 2009 at 1:19 pm

    תודה אורי ואסתי וגם למי ששלח לי מייל וסיפר לי על פגיעות הראש שלו. תחושה של חשיפה מיוחדת. את הוידיאו ערך חבר מוכשר- יריב רזניק.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: