על פרשת השבוע כתבתי פה בנרג'י.
התייחסתי שם למוטיב השאלות ועכשיו אני תוהה למה מעט פעמים אנשים כותבים או דורשים את הפטרת השבוע המצורפת מהנביאים. אילו סיפורים בחיים שלנו אנחנו מניחים בחצר האחורית ומטפלים בהם רק פעם ב…
ההפטרה של פרשת פנחס לקוחה מספר מלכים ומספרת על ניסיון ההימלטות של אליהו הנביא. (לא, לא כי נמאס לו להיות זה שמחכים לו שיבוא כל פסח….)
הוא נמלט כי יש איום על חייו, אבל למרות האינסטינקט הראשוני לברוח, פתאום כשהוא מגיע למדבר הוא מבין שבאמת נמאס לו מהתפקיד, נמאס לו מהחיים. וגם יש לו רפלקסיה עצמית- "קח נפשי כי לא טוב אנוכי מאבותיי".
זה מזכיר לי שהיה לי חבר דכאוני (לצערי, היו לי כמה…) שעבר תקופה קשה. הוא היה יכול לקום בבוקר ולרצות למות, אבל אחר-כך כשהיינו בסופרמרקט היה מסתכל בקפידה על הרשימה של המוצרים כדי לוודא שהוא לא קונה משהו שמזיק לבריאותו. זה תמיד מסמל לי סוג של קצה של התחייבות לאמירות שלנו.
גם אני אחרי שנה שלמה במקסיקו שבה בין השאר חקרתי את נושא המוות מזווית בודהיסטית-טיבטית והייתי בטוחה שהגעתי למקום בו באמת ובתמים שיחררתי את הפחד מלמות ואני מוכנה להיעלם ברגע זה בלי צער גדול מידי, הופתעתי לגלות משהו אחר מאוד ברגע שהייתי על המתקן הראשון בפארק השעשועים הענק (שלא ברור לי למה זה נקרא שעשועים) SIX FLAGS בניו-ג'רזי והרגשתי את הפחד מציף את הראש, הלב ובעצם כמו הדם, נמצא בבת אחת בדרגה של לפני פיצוץ בכל איבר ואיבר בגופי.
מאז חשוב לי לפתח תיאום בין המחשבות, הכוונות, השאלות והמשאלות לאופן הפעולה בחיים. כתבתי בנרג'י שקנאות זה דבר שמפחיד אותי ואכן בהפטרה רואים כמה מעט כוונת אמת קיימת בקנאות לדבר מה. במרבית מילותיו, אליהו צובע את הדיכאון והייאוש שלו בכך שאין לאלוהים מאמינים, שבני ישראל עזבו אותו ושאר עמיתיו הנביאים נהרגו, ורק בשורה קטנטנה "איותר אני לבדי" מתחבאת האמת. תחושת בדידות אמיתית תקפה אותו שלא קשורה לאידאולוגיה הגדולה. אני חושבת שאמת אמיתית (כמה שזה נשמע טיפשי) היא דבר שמתקיים בכל תנאי, גם אם אתה נשאר האדם האחרון בעולם שנושא אותה. ובטח היא לא דבר שצריך להרוג אחרים בשבילו!
אני מצרפת חלק מההפטרה כי יש בה שורות שירה מרהיבות.
ד וְהוּא-הָלַךְ בַּמִּדְבָּר, דֶּרֶךְ יוֹם, וַיָּבֹא, וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת (אֶחָד); וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ, לָמוּת, וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְהוָה קַח נַפְשִׁי, כִּי-לֹא-טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי. ה וַיִּשְׁכַּב, וַיִּישַׁן, תַּחַת, רֹתֶם אֶחָד; וְהִנֵּה-זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל. ו וַיַּבֵּט, וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם; וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב. ז וַיָּשָׁב מַלְאַךְ יְהוָה שֵׁנִית וַיִּגַּע-בּוֹ, וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל: כִּי רַב מִמְּךָ, הַדָּרֶךְ. ח וַיָּקָם, וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה; וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, עַד הַר הָאֱלֹהִים, חֹרֵב. ט וַיָּבֹא-שָׁם אֶל-הַמְּעָרָה, וַיָּלֶן שָׁם; וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה, אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ, מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. י וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. יא וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה, וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה, לֹא בָרוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה. יב וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. יג וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ, וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ, וַיֵּצֵא, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה; וְהִנֵּה אֵלָיו, קוֹל, וַיֹּאמֶר, מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. יד וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.
וגם הזמנה לערב שנשמע מדהים ויתקיים ביום ראשון בשפה האנגלית
ערב עם דיויד לוֹי (DAVID LOY) בירושלים
דיויד לוֹי הוא פרופסור לפילוסופיה ובודהיזם בעל שם עולמי, מתרגל ומורה זן (רושי), פעיל חברתי וסביבתי ומחברם של ספרים רבים ביניהם 'אי שניות- מחקר בפילוסופיה השוואתית', ו- 'הדהרמה של דרקונים ושדים- נושאים בודהיסטים בפנטזיות מודרניות'. דייויד כותב הרבה על הרלבנטיות של הבודהיזם בעשיה חברתית ותיקון עולם וההרצאה שלו תעסוק בדיוק בכך.
נושא הערב:
שלושת הרעלים בעולם גלובלי: חמדנות, שנאה ובורות מופיעות בימינו בצורות שלא היו קיימות בזמנו של הבודהה. תרבות הצריכה הקפיטליסטית היא חמדנות ממוסדת. קומפלקס התעשיות הצבאיות – שנאה ממוסדת. בתעמולה ובפרסומות מתוחכמות קיימת בורות ממוסדת. מה משמעות הדבר עבור הבודהיזם של היום?
מתי ואיפה:
ביום ראשון, ה12.7 בשעה 19:30 בקמפוס גבעת רם, המכון ללימודים מתקדמים (בנין פלדמן, חדר 130, מעל הכניסה). השיחה תינתן באנגלית.
הערב יתקיים על בסיס תרומה (דאנה).
עוד על פרופסור לוֹי ניתן למצוא בקישור הבא – http://en.wikipedia.org/wiki/David_Loy
תגובות
יפה מאוד. אני חושב שראיתי פעם אמירה קרובה למה שכתבת על תלונתו של אליהו בשם הרב צבי יהודה קוק. אם כי נראה לי שלא אמרת נכון כשקראת לאמונתו של בעל אדרת השער "אידיאולוגיה" לא כך. זה משהו חי ויש כאן עוצמה שלא מצויה בפני הבודהא השלוות.