בוקר של תודות

וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה… מתוך פרשת השבוע אמור שרק אתמול כתבתי עליה פה….
 
תודה לחברתי, כוכב נוצץ וחיוור בו זמנית, כן היא בהחלט תופעת טבע נדירה, שהקדישה לי או יותר נכון למילים שלי כמעט שנה שלמה. שייפה, מחקה והעירה ושאלה וכן, גם החמיאה- מעולם המילה יפֵה לא הייתה משמעותית לי כל-כך כמו ה"יפֵה" שהגיח מפעם לפעם בהערות הירוקות או הכחולות או האדומות שהופיעו בצידי המסמך. תודה על חוכמתה ועל אמונתה כמו גם על הסתייגותה ממילותיי. בנאדם שיכול לקרוא את המילים, לקרוא באמת וגם את הרווחים ביניהן, להכיר באינטימיות את האותיות הוא בנאדם שיכול לעשות הכל ולחיות, ולחיות יקירתי תכולת העין, עם יושרה וחוכמה ואהבה כמו שלך זה הכל!
 
תודה למורה שלי לתנ"ך, ישראל גוטמן, זכרונו לברכה, שמשפחתו ביקשה ממני לערוך את טקס האזכרה החמישי שלו.
 
תודה לשכן שאינני יודעת את שמו שיצא מהבית בדיוק שיצאתי אני והוא אוחז בילדתו לבושת שמלה בכדי לקחת אותה ברגל לאותו גן אליו הלכתי אני לבדי לפני שלושים שנה. (אמאלה!!!)
 
תודה למי ששם ברדיו את השיר הזה, הכל-כך נכון לי בתקופה זו, בדיוק לאחר תשדיר שביקש מהורים לשמור על ילדיהם בל"ג בעומר הקרב ובא, וכל זה בדיוק כשעברתי מתחת לגשר שהולך ונבנה בדרך לבאר-שבע (ותודה גם לעובדים עליו) וחשבתי לעצמי מה הפלא שלפני עשור נדרסתי במעבר חצייה.
 
תודה לחברה אחרת, סוג של תאומה, שתוך כדי מחיית דמעות ההתרגשות נזכרתי שאתמול שאלה אותי בטלפון- אז עכשיו תכתבי את "הגבר החמישים?" כמו אמרה לי שיש אנשים (לפחות אחת) שמחכים לקרוא אותי ועוד אני זוכרת את הרגע בו ישבנו שתינו על המיטה במקסיקו ואני קוראת לה את העמודים הראשונים ברומן שעבר אמש עוד שלב בדרכו להיות ספר.
 
תודה לאמא שלי ששאלה אותי אתמול אם עכשיו כשסיימתי את עריכת הספר אני לא מרגישה כמו אחרי לידה, היינו מרוקנת ומדוכאת.
 
ותודה לי שרק אמרתי שאני שונאת את ההשוואה המעצבנת הזו ולא אמרתי את מה שמחקתי עכשיו.
 
תודה ל'רשימות' שבזכותם אני יכולה להוסיף עוד מלל לפרשות חיי אפילו שרק אתמול עשיתי זאת בגלל ההתחייבות העצמית, כיף שאפשר לבוא בכל מצב-רוח או אילוץ שהוא.
 
תודה לספר "דרך האמן" (וכמובן לשתי חברות הסנגהה שהמליצו לי עליו לפני חמש שנים) בו קראתי שמאוד יעיל לכתוב רשימות תודות.
 
ותודה אחרונה לאיבון וויר, המורה בריטריט הראשון שלי, שאמרה שגם להתיישב על כרית המדיטציה ומיד לקום זה טוב והיום עשיתי זאת כי בכל זאת היה שמונה בבוקר ומיהרתי לבית הקברות "מנוחה נכונה".

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תמי  On מאי 8, 2009 at 2:44 pm

    גם לך על הציטוט של איבון וויר, בשבילי לפחות הוא חשוב כרגע 🙂

    ובכלל, מאד חשוב וטוב להודות. להזכיר לנו את הטוב שאחרים נותנים לתוך חיינו

    משערת שאנחנו נפגשות מחר ליום על כריות מדיטציה?

    והכי חשוב- ברכות על סיום העריכה, ושיהיה המשך דרך טובה ושמחה לספר הזה

  • ענבל  On מאי 8, 2009 at 2:52 pm

    אביגיל יקרה,
    ברכות על עריכת הספר!!

    כמה חשוב (לי :)) להודות ככה ביומיום
    מחבר אותי לטוב, לחיבור, להשראה.
    .
    שנמצא תמיד את החיבור ואת הכרת התודה והכרת הטוב שסביבנו.

    שבת שלום וחיבוק ענק של מברוכ
    ענבל

  • אביגיל  On מאי 8, 2009 at 3:48 pm

    כשכתבתי מקודם בפרטיות לחברה שערכה לי חשבתי כמה המילה תודה היא מילה יפה ובכל זאת איך לפעמים מרגישים כמה שהיא קטנה ולא מכילה. כן, תמי, מחר יום שלם על הכרית, איזה כיף! וענבלוש אהובה! תודה על קיימותך בעולמי.
    במסורת הטיבטית יש מדיטציה שמכוונת אותנו לראות שכל דבר ודבר שיש לנו בחיים קיבלנו ממישהו או ממשהו חיצוני. זו תזכורת מעולה.

  • שלומית  On מאי 8, 2009 at 4:03 pm

    ותודה לך על כל מיני דברים .

  • יולי  On מאי 8, 2009 at 5:53 pm

    יג מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
    יד נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
    טו סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.

    (תהילים ל"ד)

  • אביגיל  On מאי 8, 2009 at 9:15 pm

    לומר תודה על כך שאני מוקפת נשים כל-כל מיוחדות וראויות! שלומית ויולי גם מכן קיבלתי כל-כך הרבה. תודה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: