בוקר של תודות

וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה… מתוך פרשת השבוע אמור שרק אתמול כתבתי עליה פה….
 
תודה לחברתי, כוכב נוצץ וחיוור בו זמנית, כן היא בהחלט תופעת טבע נדירה, שהקדישה לי או יותר נכון למילים שלי כמעט שנה שלמה. שייפה, מחקה והעירה ושאלה וכן, גם החמיאה- מעולם המילה יפֵה לא הייתה משמעותית לי כל-כך כמו ה"יפֵה" שהגיח מפעם לפעם בהערות הירוקות או הכחולות או האדומות שהופיעו בצידי המסמך. תודה על חוכמתה ועל אמונתה כמו גם על הסתייגותה ממילותיי. בנאדם שיכול לקרוא את המילים, לקרוא באמת וגם את הרווחים ביניהן, להכיר באינטימיות את האותיות הוא בנאדם שיכול לעשות הכל ולחיות, ולחיות יקירתי תכולת העין, עם יושרה וחוכמה ואהבה כמו שלך זה הכל!
 
תודה למורה שלי לתנ"ך, ישראל גוטמן, זכרונו לברכה, שמשפחתו ביקשה ממני לערוך את טקס האזכרה החמישי שלו.
 
תודה לשכן שאינני יודעת את שמו שיצא מהבית בדיוק שיצאתי אני והוא אוחז בילדתו לבושת שמלה בכדי לקחת אותה ברגל לאותו גן אליו הלכתי אני לבדי לפני שלושים שנה. (אמאלה!!!)
 
תודה למי ששם ברדיו את השיר הזה, הכל-כך נכון לי בתקופה זו, בדיוק לאחר תשדיר שביקש מהורים לשמור על ילדיהם בל"ג בעומר הקרב ובא, וכל זה בדיוק כשעברתי מתחת לגשר שהולך ונבנה בדרך לבאר-שבע (ותודה גם לעובדים עליו) וחשבתי לעצמי מה הפלא שלפני עשור נדרסתי במעבר חצייה.
 
תודה לחברה אחרת, סוג של תאומה, שתוך כדי מחיית דמעות ההתרגשות נזכרתי שאתמול שאלה אותי בטלפון- אז עכשיו תכתבי את "הגבר החמישים?" כמו אמרה לי שיש אנשים (לפחות אחת) שמחכים לקרוא אותי ועוד אני זוכרת את הרגע בו ישבנו שתינו על המיטה במקסיקו ואני קוראת לה את העמודים הראשונים ברומן שעבר אמש עוד שלב בדרכו להיות ספר.
 
תודה לאמא שלי ששאלה אותי אתמול אם עכשיו כשסיימתי את עריכת הספר אני לא מרגישה כמו אחרי לידה, היינו מרוקנת ומדוכאת.
 
ותודה לי שרק אמרתי שאני שונאת את ההשוואה המעצבנת הזו ולא אמרתי את מה שמחקתי עכשיו.
 
תודה ל'רשימות' שבזכותם אני יכולה להוסיף עוד מלל לפרשות חיי אפילו שרק אתמול עשיתי זאת בגלל ההתחייבות העצמית, כיף שאפשר לבוא בכל מצב-רוח או אילוץ שהוא.
 
תודה לספר "דרך האמן" (וכמובן לשתי חברות הסנגהה שהמליצו לי עליו לפני חמש שנים) בו קראתי שמאוד יעיל לכתוב רשימות תודות.
 
ותודה אחרונה לאיבון וויר, המורה בריטריט הראשון שלי, שאמרה שגם להתיישב על כרית המדיטציה ומיד לקום זה טוב והיום עשיתי זאת כי בכל זאת היה שמונה בבוקר ומיהרתי לבית הקברות "מנוחה נכונה".